יהל אור קעז

ואתכם יהיו כו' ועמש"ש בארוכה וז"ש אהרן דכאן במלכות ונקוד אהרן האחרון בסיום כל המספר ואמר כ"ז כאן לראי' דעץ מיירי בעץ החיים לא עץ ממש ור' יוסי הפסיק דבריו של ר' חייא וחזר ר' חייא לעניין הראשון ואמר ת"ח תרי אילנין כו':

א"ר יצחק משה באילנא דחיי הוה נקיט וע"ד כו'. כצ"ל והוא מסיים דברי ר' חייא ולפרש הפסוק והתחזקתם כו' כמש"ו ור"ל שאחוז בעץ החיים ולכך בעא למנדע אם שכיח שם יכול להאחז בה ולרשת אותה:

דהא אילנא דחיי אתקף לכולא כו'. כצ"ל. ר"ל ז"ש והתחזקתם וכמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר:

באילנא אחרא כו'. שהיא בת שבע דבה אחידן ז' מינין ארץ חטה ארץ דייקא וכמ"ש בת"ז תכ"ד ואיהו גפן דחב אדה"ר וחד אמר חטה היה וחד אמר גפן וכלא קשוט שבע מינין גפן ותאינה ורימון כו' ובתז"ח פ' ד' בגין דחב אדם בשבע מינין דאינון חטה ושעורה כו' ובג"ד הוה אמרי רבנן דמתני' (ברכות מ' א' סנהדרין ע') אילן שאכל אדה"ר כו' דכולא קשוט דשבעת המינין נטועין בארץ כו'. ואמר תליין ואחידן. דהם שרשן בה שיוצאין ממנה וגם אחידן בה דלא מתפרשין ממנה כמש"ל קס"ג ב' כל אינון דרגין כו' ולא אתפרשין מינה לעלמין:

ואחידן ועל דא שלח לך אנשים בגינך. כצ"ל. וכאן סיום המאמר שהתחיל ולפי שהפסיק בה הרבה חוזר וסיים מה שהתחיל כדרך המדרש:

ר"י פתח כו' דאהני לגוף ולנפש. דיש דברים דאהני לנפש לבד כמ"ש (ברכות מ"ג ב') איזה דבר שהנשמה נהנית כו' זה הריח ור"ל הנפש ואין לגוף שום תועלת שיתחזק ויתגדל הגוף רק הנפש נתגדל בו כי הנפש היא שתופא דגופא והיא קרוב' אל מוחשי הגוף וצרות הנפש שמקומות שהיא שוכן בתוכם הן צרות ואין לה מקום להתפשט בהם כמ"ש נפשם בהם תתעטף בהתעטף עלי נפשי וכיוצא וע"ז אמרו (ברכות נ"ז ב') ג' דברים מרחיבין דעתו כו' ודברים אחרים מחזיקים הגוף ולא הנפש משא"כ בכה"ג דאהני לשניהם והוא דבר הבא מאיליו בלא יגיעה. וכן ציר נאמן שבא בלא יגיעת המשלח ומפ"ו בקרא לשולחיו שהוא הגוף ונפש אדוניו ישיב הוא בנפש ומפ"ו דהוו שליחי מהמני לגבי יהושע. ר"ל לכלל ישראל:

ונפש אדוניו ישיב דאהדרו כו'. ששכינה היא נפש ישראל וישראל הם גופא דשכינתא כמ"ש בתיקונים. ואמר דאהדרו שכינתא כו' ר"ל שמקודם אסתלק בעון מרגלים וז"ש ונפש אדוניו ישיב. וזהו שמפ"ו ואלין דשדר משה כו' וגרמו לסלקא כו' אינון דשדר יהושע ונפש אדוניו ישיב ומפ"ו דשל משה הרעו לגוף שהם ישראל ולנפש. ואמר גרימו כו' וגרימו לאסתלקא כו' בגוף וגרימו לסלקא כו' הנפש. וחזר ואמר אינון דשדר יהושע לומר שז"ש ישיב כנ"ל:

וגרימו לסלקא שכינתא מבינייהו כו'. כצ"ל. ור"ל כמ"ש כי אין ה' בקרבכם כו' ולא יהיה ה' עמכם משא"כ בבאי הארץ שנאמר כי ה' אלקיך בקרבך אל כו' ה' אלקיך הוא העובר לפניך כו' ה' אלקיך הוא עובר לפניך כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך כו' ורבים כיוצא ואמר למעלה ולא אסתלק מנייהו. דלא אסתלק מינייהו עוד כלל עד גלותם מהארץ כי ענין השליחות מרגלים היה שבאותן הראשונים שעלו בה אמשיכו השכינה לתוכה דוגמת יוסף במצרים ולכן לא יכלו דור המדבר ליכנס בקלקול המרגלים ואינון דיהושע אמשיכו לה בארץ לעולם:

אסתכלנא ביה דאמר כו'. כצ"ל:

ותנינן דכל מלוי כו'. ר"ל לא כאותן שבקשו לגנוז ספר קהלת שאמרו שיש בו דברים נוטין לצד מינות כמ"ש במ"ר ופסיקתא ע"ש וכיון שכן ע"כ יש לעיין בהן:

בדרגין דחכמתא כצ"ל:

דהא פתחא כו'. ר"ל פתחון פה (קנז ע"ב) א"ל ודאי הכי הוא. ר"ל שודאי אמת שיש כאן פתחון פה למינים דעל מה דתנינן דכל מלוי דשלמא לא היה צריך להסכמתו:

ואית ליה למנדע כו'. כצ"ל ר"ל שצריך למנדע האי קרא על אמתתו אם קדם לו ידיעה ואם לאו צריך לאסתכלא ביה:

עד דאנא עמכון כו'. דמחמת נחיצותו לשתות בקש מהם דיכול ליטול בהר. וכוונתו שלא ליהנות מתורה:

אמר נסלק כו'. שהוא ידע מקום מים שם:

דלאתר אחרא כו'. לישאל לאחר ור"ל רשב"י:

וכי כמה אתון כו'. ר"ל כמה פרושים אתם מעמי הארץ שאין אתם יודעים את שיחתם ומדרגתם כלל:

א"ל ובמה. ר"ל היאך אתה מכיר בנו והשיב להם דע"ד אמר שלמה. ר"ל על אותן ע"ה כמש"ו:

דאינון עבדין גרמייהו כו' כמ"ש למטה ודעתייהו כבעירא וע"ס תמ"ה ותמ"ו:

קרא דעליה כו'. פסוק שלמעלה מזה:

לברם. שהבדילם והנהיגם בלחודייהו:

ולראות אינון כו' כצ"ל. ור"ל להראות ור"ל שאמרתי להראות אותן לבני מהימנותא. שהם בהמות כדי שלא יתערבו בהן וילמדו מעשיהם וז"ש המה להם ולא לאחרא ואמר ולא לאעלאה לבני מהימנותא כו':

דאינון בעירי אינון טפשאי כו'. אמר ג' דרגין שחסרין נר"ן מלמטה למעל' בהמה ידוע ודעת התורה ידוע ומהמנותא נק' הכסא כמ"ש בריש היכלות ושם אמונת ישראל. ונגד ג' דברים כי מקרה כו' ומקרה כו' ומקרה אדם ובהמה יצירה ועשיה ומקרה אחד שכוללם בבריאה שותף הג' דכולל נ"ר והן ג' אלקים הידועים בבינה וזו"נ ג' עלמין הנ"ל והוא הנהגת הטבע אבל הכל אלקים שופטים והשגחה כי אין אדם נוקף כו' (חולין ז' ב') ואפי' ציפרא קלא לית מתציד כו' אלא שהטבע הוא השליח כי נגזר על זה להעשיר וזה להעני שולח השי"ת שזה יאבד וזה ימצא ואין עושה נס שיברא ממון ומזה יפרח הממון לשמים וזהו הטבע והוא ד"מ שמלך יושב בבית מלכותו ורואה מרחוק את כל אדם בצד א' ובהמה בצד אחר והוא שולח לאדם מזונותיו חטים ע"י תחבולות ע"י גלגלים וחבלים ושאר הדברים עד שמגיע אליו וכן לבהמה שעורין והם אינן רואין רק הסיבה הקרובה להם וסוברים שזה הסיבה הוא מעצמו ועוד לו רשת פרוסה להביא אותם על מקום הליכתם וכשהגיע עתם מושך משם הרשת ונלכד בצוארו ומת והסכל מדמה בדעתו שמקרה קרה לו וגם זה הוא ע"י טבע שמסבב לו מאכל רע וכמ"ש (חגיגה ד:

ה.) דמשגרא תנורא קדחה כו' והן הכל נסים נסתרים ונסים נגלים נעשין ע"י שם הויה כידוע ונגד זה אמר ג' דברים. ווי לון כו' לון לרוחא שהוא האדם אבל בנשמה א"א לומר ווי שהיא אינה חוטאה אלא מסתלקת מיניה לכן אמר טב להו כו' כי זה כוונת הבריאה ויהי נועם ה' כו' ומעשי ידינו כוננה כו' כמ"ש בריש רות ע"ש:

לאתר עילאה לאתר כו'. ג' דרגין דבי"ע מלמעלה למטה נגד נר"ן. לאתזנא מג' דאצילות דמקננין בהם ג"כ כסדר הנ"ל:

ואשתכחת קמי כו'. הוא דבר אחר ופי' אחר דהיא עולה תמימה כו' ונגד אלו ב' פירושים אמר ודאי היא