יהל אור קעה

האמצעים נכללים כאחד שהם זו"נ כידוע. ועי"ז נכללין כל שאר האותיות השמנה בהם. וידוע שב"פ עשר הן כמ"ש בס"י שם ובסוף פ"ו כנגד אצבעות הידים ורגלים. וכ"ה באותיות ביו"ד האחרים והן מאות כ' עד פ' כפופה והאמצעים הכוללים אותם הם מ"ם סתומה ונ' כפופה ונכללין בהם שאר האותיות הקודמים והמאוחרין כנ"ל ונכלל מ' ונ' כפופה במ"ם סתומה ונעשין צ' והרי כל השם. ומפ"ו האיך מ' פתוחה ונ' כפופה נכללין בה ולפי שמם סתומה דמ"ם פתוחה נכלל בה וכמו ו"נ בנון פשוטה כמש"ש. והעיקר הוא כמש"ש שמנצפ"ך מתחיל בכ"ף ומסיים בצ' וחסר מהם המ"ם והנו"ן. ומפ"ו שאלו ב' כוללים הכל שמ"ם כולל האותיות המוקדמות והמאוחרות וגם הנו"ן פשוטה אלא שבמקום הנו"ן בא שם השלישי שהוא כוללם כמש"ש והטעם שהמ"ם כוללם כי בה נכללין מ' פתוחה ונ' כפופה כמש"ו. והכלל כי במקום שנכללין האמצעים נכללין גם הקצוות עמהם כנ"ל אלא שבאותיות המוקדמות גם הכף פשוטה עמהם. והטעם לפי שהוא צד ימינא וזה שנתן סימן כלך יפה רעיתי כמש"ש:

] ואמר ורזא דא דכתיב כי יהיה כו' ר"ל על התרחקות הה"א ואזלת לשם דנערה היא מסט' דדכורא ופרה מסט' דנוק' ש"ך ופ"ר בסוד תורה פרה אדומה מסט' דגבורה ונערה יפת תואר מסט' דחסדים והנה בלילה התרחק הה' מסט' דדכורא והלך לאשלמא לפרה ששם בחי' נוק' אבל ביום נכללת בדכורא וז"ש בתר דאסתלק ליליא כו' שנכללת בקדרותא דשחרא הלילה ביום ונכללת בגוה ונהורא משמשא ואז אין הסיהרא מאירה מקמי דשמשא ואז התחברות איילתא בבעלה ונכללת בגוויה כל היום דאתכסיא ביממא ואתגליא בליליא וכמו בוילון (חגיגה י"ב:

) שיוצא ערבית כו' ותקם בעוד לילה. וזהו השחר מקומו שבבקר ה' שחר מקומו ועתה מפ"ו הפסוק שלח לך כו' שמשה לא יכול ליכנס לארץ שהיא לא היתה יכולה לפעול פעולתה בימיו כי הוא מדת יום שמשא ולכן היו אוכלין המן משמים ואין פעולה לארץ כמ"ש וישבות המן ממחרת הפסח ויאכלו מעבור הארץ מתלא כו' וז"ש משה כד אתי נהורא דשמשא אתכליל סיהרא בגויה ר"ל נהורא דילה וכמש"ו לא נהיר סיהרא אלא כו' אבל השתא לית היא יכיל כו' כצ"ל. ולזה היתה כל הפתיחה כנ"ל וע"י יהושע שהוא פני לבנה סיהרא היתה הנהגתה והנחילם הוא את הארץ וע"י ויאכלו מעבור הארץ דשבת המן נהורא דשמשא:

(קנז ע"א) אי תבעי למנדע מינה. ר"ל לידע כמו שבקש ואראה אותה שבקש לידע כל עניינה שהוא ענין גדול כמו ידיעת התורה שגבולי' וכל עניינה הן ענייני תורה בת מלך פנימה והקב"ה העתיר לבקשתו ויראהו ה' את כל הארץ כו' וכמש"ו ששם היה קרוב ועתה במדבר פארן שלא היה יכול לראותה א"ל השי"ת שישלח למנדע מינה וז"ש לגרמיך בגין למנדע לא בשביל ישראל ואף שישראל אמרו נשלחה אנשים לפנינו מ"מ רצון השי"ת לא היה אלא בשבילו דבקשתם היה שלא כהוגן כמ"ש בספרי שם שמשה הוכיחם ע"ז משל כו' נותנו אתה לי לנסיון א"ל הן כו' וברש"י שם:

ת"ח משה אי תימא דהוא כו'. כמש"ל קנ"ה ב' ת"ח דהכא ידע משה דאיהו כו' עש"ב ואע"ג דכתיב יען אשר לא האמנתם כו' וכתיב כן בד' מקומות ושמה לא הבא על כו' הענין כי ברצונו של השי"ת היה להגדיל פני סיהרא שיהא אור הלבנה כאור החמה ויכולין שניהם להאיר וזה היתה כוונת משה ובקשתו שיכנס לארץ להאיר לארץ שהיא סיהרא שתהיה בשלמותה כמו שתהיה וזה היתה כוונתו בסלע שאמר השי"ת ודברתם שהוא הנערה בדיבור ובפיוסא שהיא בת מלך ארוסתו דמשה שעדיין לא זכה משה אליה והיא סיהרא דל"ל פסק כמ"ש בר"מ פ' פנחס ועמ"ש בתיקונים ריש תיקון כ"א בארוכה וכיון שהכה ירד לסלע מט"ט ושים בסלע קנך ששם בדברים לא יוסר עבד משנה דנער והיא היתה בימות יהושע עתה באתי דל"ל מדילה אלא ההוא חוט דנהיר לה בלילא ואתעבר מינה ביממא כמ"ש בר"מ פ' פנחס רמ"ח ב' דאיהי גלותא ואתעבר מינה ביממא דאיהו עלמא דאתי ר"ל כ"ה ג"כ בגלותא דאנהגא סיהרא דע"ה אבל ביממא דאז אנהיג שמשא כי יבא שילה אז לא תנהיג ולא נהרא סיהרא דע"ה כלל ואמר שם אבל סיהרא דעץ החיים כו' דל"ל פסק והיא אנהיר גם ביממא ועליה אתמר והיה אור הלבנה כו' ורצון השי"ת שיתוקן ע"י משה ולא היה גלות כלל והוא הנהגת שמשא ומ"מ ישראל היו גרמתו כיון שחטאו במי מריבה לא היו ראוים להנהגה זאת אלא שמ"מ משה יתקנם ובא ע"י לכלל כעס וטעות וע"ר דבהון גרמו ליה שהיו שותפותא דע"ה טו"ר עד דיתמחון מעלמא ואז וישכון ישראל בטח בדד כו' והנה גם דור המדבר היו ראוים לכנוס עם משה אלא כיון דנחיתו לדרגא דנוק' ושאילו בשרא ידע משה דלא יכול להנהיגם עוד לכך אמר משה הרגני כו' כמש"ש ס"פ בהעלותך וזהו גרמתם וגרמו ליה ללטי'. גרמי' כמש"ש וכן בסלע כיון שמתו דור המדבר היו ראוים ונתקלקלו במריבה וז"ש ויקציפו כו' וירע למשה בעבורם ויתעבר ה' בי למענכם וע"ר גרמו ליה וכמ"ש בתיקונים:

ולא דא בלחודוי כו'. כמ"ש בספרי שם ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כו' את הגלעד מלמד שהראהו בה"מ כו' עד דן מלמד שהראהו כו' ואת כל נפתלי כו' את ברק כו' ואת גדעון כו' דוד כו' בקעת ירחו מלמד שהראהו גוג כו' עיר התמרים מלמד שהראהו ג"ע כו' עד צוער מלמד שהראהו גיהנם כו' עש"ב וז"ש ואוקמוה חברייא:

מה אמר לון היש בה עץ אמר משה אם יש בה עין הא ידענא כו'. כצ"ל והשאר ל"ג ומפ"ו עץ שהוא עץ החיים ובזה יודע כי הארץ וישראל יתנהגו בעץ החיים ויכולים להתנהג בשמשא וסהרא כנ"ל דאע"ג דכבר ידע שלא יכנס מ"מ אם היה בה עץ יכולים הם להתקן כנ"ל. ובזה יודע דרגא דילהון האיך ישיבו להם תשובה שאף שאמר לו הקב"ה מ"מ ידוע שכל דבריו הם על תנאי רגע אדבר כו' ונחמתי לכך שלח אותם ושלח ביהושע נהירו דשמשא כמש"ל:

אלא בג"ע דארעא. דארץ בכללו הוא מלכות ובה ע"ס כוללת הכל והנה ג' נקודין בה כמ"ש בפ' תצוה קפ"ד ב' בסוד חולם שורק חירק ג' נקודין דכוללין כל אורייתא כמש"ש והוא הפה והטבור ונקודת ציון שבה כסדר הג' נקודין הנ"ל ובמקום אלו הג' הנקבה מתגלת כידוע בסוד שם של י"ב והכל בקו האמצעי שכולל ב' הקצוות חו"ג ולכן נכלל שם זו"נ והן בדעת בג"ר בת"ת בג' אמצעים ביסוד בג' אחרונות והנה ציון נקוד' חירק כנ"ל וכל א"י סובב אותה ונק' שם אדני י' נקודת ציון בת עין הר הבית וכל בה"מ נ' גופא דשכינתא ירושלים ד' צדק ילין בה א"י כולה א'. וג"ע הוא טבורא נקודת שורק דשם הוא ו' ונקודה בתוכו והיא