יהל אור יא

וגנזו הקב"ה בצדיק לצדיקים לע"ל וכמש"ל דף ג' ע"א דהא טובאך סתים בגווך כו' הה"ד מה רב טובך כו' והן מו"ק דע"י שהן ששת ימי בראשית ועבס"ד מ"ש שם:

בלע כל שאר נונין. הן נשמות הצדיקים שהן בדרגא דצדיק ויסוד דג גדול כידוע בסוד לויתן זה יצרת כו' ועתידין ישראל לאכול ממנו מטוב הגנוז בו:

ולבתר אפיק לון חיין וקיימין. כנ"ל בסוד חי וקים נשמת כל חי:

ושאט ימא כו' בתוקפיה. שנק' איתן דלא עאל לימא אלא כד איהו בתוקפיה וכמ"ש כגבור לרוץ אורח ועב"פ תרומה:

ואפיק לי. שהוא הוציא אותי שהוא בדרגא דצדיק כמ"ש למטה שא"ל אי ניחא קמי' מארי' לאודעא לן שמיה פתח ואמר ובניהו כו'. ר"ל שהוא שרש נשמתו. בן איש חי דא צדיק כו':

כגירא בידא כו'. כמ"ש כחצים ביד גבור כן בני הנעורים של ההוא נער והוא כד מתחדש בחדתותא דסיהרא בסוד הנשר וכמ"ש בתי"ג שם חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מגדלא קשתא בידוי והוה זריק חצים כו'. וענין כ"ס הנ"ל כמ"ש כי יד על כס י"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם כו'. והענין כי כשנתחברו כ' וס' אז נחית עלייהו ע"י כידוע. כמ"ש בזוהר דלא נחית ע"ק עד כו' והוא אל"ף פלא כידוע. ואלו ג' דרגין הוא שלימות הכסא. ס' לא בעא לאסתלקא בגין לסעדא כו' דצריך לסמכא לון. ויו"ד אין יכול לעלות אלא ע"י הסמ"ך שם ולכן כ' לא בעא לאסתלקא. ואלו היו זו"נ שלמים שלא היו בגלות אז סליק ס' לעילא. וז"ס שאין השם שלם שו"ה בגלות שלכן הכסא ג"כ אינו שלם והכל ע"י עמלק חויא. וצדיק עושה קרבא בי' כמ"ש בתי"ג שם וע"ש עד דאתא ר"מ ונטל חץ חד כו' ע"ש. ואמר (לעיל) דאינון י"ש. שהן אותיות של חכמה כידוע כי סוד כסא הוא אנכי כמ"ש בפ' יתרו. וס' הוא נ"ס (צ"ל נ"י) והוא סוד י"ה שה' הוא נו"ן ועבס"א ה' ב' האי ה"א אתעטרת ברזא דאינון חמשין כו' אתהדרת מרזא דנו"ן לגו רזא דה"א כו' נרשם על הגליון. וכידוע בסוד אי"ן]. והוא כלילת חכמה בבינה חכם בבינה עוקץ של ה"א וי"ש הוא כלילת בינה בחכמה י' חכמה ש' בינה וזהו המלחמה זהו מ"ש מלחמה לה' בעמלק כו' ומלחמה של שם הוא בב' אלו כ' וס' כ"ס להסתלק בא' ששם הוא אבן דהתגזרת די מחא לצלמא וזהו יד על כ"ס והמלחמה הוא ע"י התפלה של צדיק התחתון עם בני ישראל וז"ס כ"י יד כו' כנ"ל דכ"ף לא יכלא למהוי רגעא חדא בלא יו"ד וזהו כ"י כמ"ש בתי"ג שם והתפלה הוא בב' אותיות הנ"ל כמ"ש בתז"ח ע"ו ד' זכאה איהו מאן כו' בין שפוון דיליה ובגינה אתמר אם תשכבון בין שפתים א"ת אם אלא אם ותרין אינון אם עלאה אם תתאה שכינתא עלאה שכינתא תתאה דעלה אתמר שלח תשלח והן בסוד כ' ופ' כ' נחית לכורסיא וס' לאגנא על בנין:

מקבציאל דרגא עלאה סתימאה. בינה מלכא דשלמא דיליה:

(ו ע"ב) תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה. כנ"ל שהוא חי וקים בתרין עלמין והוא חי עולמים ב' עולמות והן ב' מקדשין והכל בגיניה וכמ"ש למטה ונהר יחרב בבית ראשון כו':

איש מצרי הצילנו וגו' ותמן אתיליד ותמן אתרבי. עבא"ר:

וביד המצרי חנית כו'. ר"ל ממקום המצר זכה לחנית כמש"ו ומטה האלקים כו':

אלין שלשים שנה עלאין. עי' בז"ח דף ל"א ע"ד אינון תלת סמכין עלאין דאינון רזא דשלשים שנה. והן חג"ת. כמ"ש שם ברביעי דא דוד מלכא דאיהו סמכא רביעאה לכורסייא עלאה [ר"ל חגת"ם הן ד' סמכין של כסא עליון בינה כידוע] בחמשה לחודש אלין דרגין לתתא דאינון תיקונא דסיהרא [ר"ל בריאה שהוא אלקים ה' דרגין וכמ"ש בהקדמת תיקוני' קום יחזקאל נביאה לגלאה כו' אנפי תלת חיון עילאין דאינון חג"ת כו' נקודה דאמצעיתא חיה כו' איהו רביעאה כו' ועל נקודה כו' קא רמיז ברביעי כו' בחמישי לחודש דא את ה' דאיהו אלקים כינוי לשם הוי"ה ואיהי כרסיא כו' עש"ה]. וז"ש ואע"ג דלא עאל במניינא כו'. שמלכות היא רגל רביעי חיה רביעית. ויסוד הוא במנין החיות תתאין כמ"ש בה"ת שם תלת חיוון עלאין חג"ת., תלת חיון תתאין נה"י. וז"ש במניינא וחושבנא דלהון. ר"ל רק במנין חיות תתאין. וענין שלשים שנה כי ז"ת הם שבעים שנה כידוע:

(ז ע"א) עביד לשמשא. ר"ל ליסוד:

(ע"ב) שמא גליפא דע"ב שמהן אגליף עלוי בתיבין בנין דאתוון דא"ב כו' בתיבין אתקיימא לאהדרא רוחיה ובאתוון אתקיים כל גופי' כו'. נודע כי רוחא הוא מאבא ונפשא שהוא שיתופא דגופא מאמא והנפש הוא רק לקיום הגוף והרוח להחיות כמ"ש בז"ח במאמר הטעמים ע"ש והנפש הוא ממלכות והרוח מעד"א מאבהן שהן כללא דעד"א כמש"ו בתיקוני'. וכולן בא"ב כמ"ש בס"י ובזוהר בראשית דט"ו וט"ז שבאבהן הא"ב על נ' חלקי' ז' אותיות הראשונות בחסד והשניות בגבורה וח' הנשארים בת"ת והן סוד אח"ס בט"ע של ג' אותיות. ובמלכות כל הא"ב בסוד את"ה כידוע כ"ב אותיות כמ"ש שם והן עצמן סוד שם ע"ב כי הן במילואן ע"ב כמ"ש בז"ח ש"ה והן בחג"ת בג' ג' ובמלכות באותיות. וכ"ה בשם ע"ב בסוד כלל ופרט כלל בעד"א ופרט במלכות. וכן ע"ב הוא עטרא דח'ס'ד' ורי"ו הוא עט' דג'ב'ו'ר'ה' כידוע ויורשין זו"נ. וז"ש דאתוון דא"ב כו' בתיבין אתקיימא לאהדרא רוחי' ששם בחי' התיבין ובנפש בחי' האותיות. וכן בשם הוי"ה ד' אותיות הוי"ה הם בנפש באופני' ועשר אותיות דשמא מפרש שהן כל אות בתיבין ברוחא:

שנים קדמוניות. הן ימי קדם. דז"א ימי עולם ודא"א קדמוניות. וז"ס כימי עולם וכשנים קדמוניות ומשם אריכא דיומין כמ"ש בסוף תקונים וז"ש וכל מאן כו':

מעקר טורין. בנגלה:

מנהר שרגין. בנסתר. וכמ"ש בתז"ח ד' ע"ב ד' וד' ע"ג ד' ע"ש:

למלכא עלאה דאיהו עלאה. ר"ל חכמה עלאה:

בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין. נגד ג' עולמות כו':

**(נ"ל שהן מלמטה למעלה. הרד"ל.)** אוף הכי תרעא קדמאה כו'. וז"ס אם אין יראה כו':

לחכמה עלאה. מפני שיש חכמה תתאה חכמת שלמה והיא היראה י' דאדנ"י יראה חכמת המלכות והן שני נקודות שני יודי"ן בשילוב יאהדונה"י זה בראש וזה בסוף:

[ליקוט (מגוף כי"ק). אוף הכי תרעא קדמאה כו' ואינון תרין נקודין כו'. הענין כמ"ש למעלה (בכי"ק בלקוטים שם) שחכמה דנוק' היא ספירה אחרונה אות יו"ד של שם אד' והיא השער של כל האצילות והיא נק' יראה כידוע ועלה אמרו אם אין יראה כו' כי היא נגד חכמה של הוי"ה וז"ש תחלת המחשבה סוף המעשה. ע"כ]. בגין דאיהו אילנא כו'. שהן שתי יראות טוב ורע כמש"ל י"א