יד המלך (לנדא) - ד. יט

הלכות גזלה פרק ראשון הלכה ה' כל הגוזל חייב להחזיר הגזלה שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל ואם אבדה או נשתנית משלם דמים ע"כ:

ויש להסתפק במי שגזל מחבירו ובא איש אחר והשיב להנגזל אם קיים הגזלן בהשבתו של אחר חיוב מ"ע דוהשיב אשר היה חל עליו בשעת הגזלה. והנה אם אותו אחר לקח גוף הגזלה מאת הגזלן והשיבו לבעליו הדבר פשוט דהגזלן קיים בזה מצות השבה. לא מבעיא אם זה האחר לקחו מרשות הגזלן מדעתו ורצונו של הגזלן אזי שליחותו של הגזלן הוא דעביד ושלוחו של אדם כמותו והרי הוא כאלו השיבו הגזלן בעצמו אלא אפילו באם האחר לקחו מיד הגזלן בחזקה והשיבו לבעליו נתקיים ג"כ בזה מצות השבה.. דאין לך זכות גדול מזה אשר יגיע להגזלן ע"י השבה זו דניצל ע"י כך מן לאו של גזל החמור ואף דהגזלן מוחה ועומד וצוח דלא ניחא ליה בהשבה בכל זה כיון דברור לנו דזכות הוא לו לא משגיחינן בי' ובמחאתו וכבר הוכחתי והכרעתי דבר זה מגמר' דסוף פרק האשה שלום, (דף קי"ח) דבעי שם הגמר' במזכה גט במקום יבם מהו מי אמרינן דרחים לה יבם וחוב הוא לה. או דסניא לה יבם וזכות הוא לה וסלקא בתיקו. והנה בגמר' סתמא נאמרה בעי' זו וצדדי הספק אלה המה גם. אם האשה לפנינו בשעת זיכוי הגט אשר הבעל מזכה לה והיא אינה מרוצית בכך לעשות שליח לקבלה ג"כ אנו מסופקים בצדדי הספק של האיבעי' ולא אמרינן דאם האשה לפנינו יש בידינו לשאול את פיה אם רחים לה יבם וחוב הוא לה או דסניא לה יבם וזכות הוא לה. אלא ודאי דאין בידינו לסמוך בזה על דברי האשה כלל דאם היה ברור לנו בסתם אשה דשניא לה יבם וזכות הוא לה אף אם האשה עומדת לפנינו וצווחת דרחים לה יבם וחוב הוא לה לא משגיחינן בדבריה וכמו כן להיפך אם היה ברור לנו בסתם אשה דרחים לה יבם וחוב הוא לה אין תועלת בדבריה אם היא צועקת דשניא לה. והגט הוא זכות אליה וכמו כן מורה בירושלמי בפ"ק דגיטין גבי זכין לאדם שלא בפניו. ואין חבין לאדם אלא בפניו דלא מהני אפילו זה עומד וצוח וכמו כן בגזלן גם כי יזעק וישוע דלא ניחא ליה בההשבה אין שומע לו והנה כל זה הוא כשאותו אחר מחזיר הגזלה בעינא אכן כשנאבד הגזלה והגזלן נתחייב בתשלומי דמים וזה האחר משלם מחיר הגזלה משלו ולא זיכה התשלומין האלה להגזלן. דאז היה קנה אותן הגזלן ותשלומי הגזלן היה נחשבים רק דאותו אדם אחר שילם משלו להנגזל עבור אותו הגזלה שגזל פלוני הגזלן מאתו בזה יש להסתפק מי אמרינן כיון דהגיע עכ"פ המחיר דמי שויה של הגזלה ליד הנגזל ולא הפסיד הנגזל מאומה נפטר הגזלן בזה מחיוב השבה המוטל עליו או דלמא דכיון דחיוב ההשבה. מוטל על הגזלן מרגע של הגזלה אזי כל כמה דלא קיים הגזלן בעצמו השבה זו. אף דע"י איזה מקרה אין לו להנגזל שום הפסד בגזלתו בכל זאת לא יצא עדיין הגזלן בזה ידי חיוב עשה דוהשיב אשר מוטל עליו לקיימה והיא עכ"פ עדיין לא קיימה ואף דזה האחר שילם משלו להנגזל בכל זאת, אם אין הגזלן יוצא בתשלומין האלה עשה דהשבה אזי אותו אחר מתנה בעלמא הוא דיהיב לו ואפשר צריך הנגזל להחזיר הדמים האלה אל מי שנתנו אליו ומשום דהמעות האלה לא ניתנו רק להוציא את הגזלן ידי חובת השבתו וממילא מחויב הגזלן לשלם תשלומין אחרים להנגזל לקיים בהם ידי חובת השבה המוטלת עליו:

ואל תשיבני על הא דהוכחתי והכרעתי דבדבר אשר הוא זכות לאדם וזכין לו שלא בפניו אפילו זה הזוכה עומד וצוח דלא ליה בהזכות אין במחאתו כלום וזכין לו בעל כרחך והלא מצינו בפרק יש נוחלין בנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה דכל המחזיק זכה בה הרי לנו דיש ביד האדם למחות בזכות הנעשה לו שלא מדעתו דאין לך זכות יותר מן מחנה ויכול המקבל למחות ולומר אי אפשי בה. ע"ז אומר אני דודאי בכל ענינים שבעולם ואף בענינים אשר בתכונתם. המה זכות לאדם בכל זאת האדם בעצמו עומד ומוחה דלא ניחא ליה בזכות זה ואין רצונו בכך אזי זה עצמו שהוא אינו חפץ בכך אין לך חוב גדול מזה לעשות דבר נגד רצונו והילכך במתנה אם המקבל אינו רוצה בכך בידינו לחוב לו לכופו לעשות דבר נגד רצונו ובאמת כמו כן הוא בכל ענינים אשר צריכים בהן רצון הזוכה. אין שום אדם יכול לו בע"כ דאף דכולם יודעים דדבר הזה בתכונתו הוא זכות אליו בכל זאת כיון דהוא מוחה ואינו רוצה בכך. הרי זה גופא דנעשה דבר נגד רצונו אין לך חוב גדול מזה אמנם כל זה הוא ענינים אשר צריכים בהם רצון הזוכה ומבלעדי רצונו אי אפשר לגמור הדבר משא"כ בזכות הנעשה לאדם בענינים כאלה אשר אין אנו צריכים בהם דעת הזוכה כלל וכמו בשטר שחרור לעבד וגם בזיכוי גט אשה במקום יבם אם סניא לה יבם וגוף הגט זכות הוא לה וכמו כן בהשבת גזלה בעל כרחך של הנגזל דבכל ענינים האלה וכדומה להם אין אנו צריכים רצונם של הזוכים כלל וגוף הענינים הם נגמרים ונעשים בעל כרחם שלא מדעתם ורצונם הרי ממילא אין בזה שנעשה הדבר נגל רצונם שום חוב אליהם דהא יש רשות לזה לגמור הדבר נגד רצונם והא דאין חבין להם בענינים ההם שלא בפניהם נגד רצולם היינו משום דבכל ענינים כאלה הנגמרים ונעשים בעל כרחו של אדם והענין בעצמו בתכונתו הוא חוב לאדם אף דרשות ביד זה לחוב לו החוב הזה בעל כרחו בכל זאת צריך ההכרח הזה להיות בהבעל דבר בעצמו אשר זה החוב נוגע אליו וכמ' בגט אשה אף דהבעל יכול לגרש אשתו בעל כרחה בכל זאת צריך הבעל להכריח האשה בעצמה ולהגיע בהכרח הגט לידה או לרשותה אבל אין בידו לעשות ההכרח הזה מבלעדי האשה. ולמסור הגט ליל אחר עבורה שלא מרצונה משא"כ בענינים אשר בתכונתם המה זכות להזוכה. וגם אין צריכים בהם דעת ורצון הזוכה. אזי בענינים כאלה יכול לזכות להם ע"י אחר נגד דעתם ורצונם ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בפ"ג הלכה יו"ד דשם הסברתי ענין זה בדרך מרווח יותר. ועתה נבוא לבאר הספק שנסתפקתי:

והנראה לי בזה דהנה עיקרו של ספק זה תלוי ועומד בכונת עשה דוהשיב אם לא היתה כונת התורה רק שהנגזל יקבל בהחזרה חפיצו הנגזלים מאתו הן או דמיהם לבל יבוא ע"י הגזלן לידי הפסד מאומה או דהקפידא היתה על הגזלן שהוא מחויב להוציא הגזלה או דמי' מת"י ועשה דהשבה זו הוי ככל שארי חיובי עשה המוטלים על האדם דהעושה אותם עומד עליהם בקום ועשה וכל כמה דלא עשאן לא יצא ידי חובתו ואם לא היתה קפידת התורה רק דהנגזל לא יבוא לידי הפסד אזי בודאי גם אם שילם אחר להנגזל עבור הגזלה יצא הגזלן בזה דעכ"פ הנגזל לא הפסיד מאומה ואף דההשבה היתה ע"י אחר הרי הוא כמו הפורע חובו של חברו שלא מדעתו דנפטר הלוה בזה אבל אם נאמר דקפידת התורה הי' על הגזלן דהוא בעצמו מחויב להשיב אזי אין השבת גזלה דומה לפורע חובו של חברו דבהשבת גזלה בעינן. שהגזלן בעצמו יקיים חובת העשה דהשבה המוטל עליו משא"כ במלוה דלהוצאה ניתנה ואין על הלוה עשה דהשבה, רק חוב פרעון ומה לי. אם הלוה בעצמו או איש אחר מסלק חוב פרעון זה. והוה מהא דמצינו דבכל גזלה מהני מחילת הנגזל אין. להוכיח דהקפידא הוא רק על הנגזל להניח דעתו מהפסד הגזלה. ולכן כשהונח דעתו במה שמחל הגזלה שפיר דמי דאם היתה הקפידא על הגזלן שהוא יוציא הגזלה מת"י לא היתה מועיל מחילת הנגזל דהרי הגזלן לא הוציא עדיין הגזלה מת"י ונהי דעל ידי מחילת הנגזל נתקן הלאו דלא תגזול מ"מ קום ועשה דוהשב המוטל על הגזלן לקיימו אכתי לא קיים ואולם אין מזה ראי' כלל דיש בידינו לומר דמחילת הנגזל לא מהני מטעם מחילה, רק דהוי כאלו אמר לו הנגזל התקבלתי וחוזר ונותן לו במחצה ובהתקבלתי הרי יצא הגזלה מת"י הגזלן ומי ימחה להנגזל להחזיר וליתן הגזלה המושב אליו להגזלן במתנה אמנם יש להוכיח מקנין יאוש להנך מרבותינו דסבירא להו דיאוש כדי קנה ואם נאמר דעל הגזלן קפיד רחמנא ומחילת הנגזל לא מהני רק בתורת התקבלתי א"כ איך מהני יאוש לקנות גוף הגזלה הלא עדיין קאי עיקר החיוב העשה. דוהשיב את הגזלה וכל זמן שהגזלה הוא בעינא ת"י הגזלן הרי הוא מחויב להוציאה מת"י ולהשיבה להנגזל ומה מהני היאוש של הנגזל לענין החיוב עשה של השבה המוטל על הגזלן דנהי דיאוש הוי כהפקר לענין זה דאין הגזלן עובר עוד על הלאו דלא תגזול בכל זאת לא ע כח היאוש עכ"פ מכח מחילה של הנגזל ואם נאמר דלענין סילוק חיוב עשה דהשבה גם מחילת הנגזל אינו מועיל רק בתורת התקבלתי והלא סברא זו דהריני כאילו התקבלתי לא שייך רק במחילה דמדעתו הוא וכיון דרצונו של הנגזל למחול להגזלן הוי כאילו קבלו ממנו וחזר ונתן לו במתנה אבל ביאוש אין מקום כלל לסברא זו כאילו אמר נתקבלתי וחוזר ונותן במתנה דהלא הנגזל אינו מיאש את עצמו מרצונו הטוב רק דמחמת דהגזלן חזק ממנו ואין ביד הנגזל כח להוציאו מאתו אזי ברוב הימים יוכרח להסיח דעתו ולהתיאש את עצמו מהגזלה ואם התורה קפדה על השבת הגזלן שיוציא דוקא הגזלה מת"י האיך עלה על דעת הפוסקים דיאוש כדי יהי' מהני להסיר מעל הגזלן חובת עשה דוהשיב והנה מהא דשנוי קונה אין ראי' דיכול להיות דאם נשתנה הגזלה אזי נעשה בענין אחר