יד המלך (לנדא) - ד. קמז

איסור הרי איתחזק החתיכה לחתיכה דאיסורא ואם התרו באחד ואכלו לוקה כדין האוכל איסור ולשון זה כתב רבינו בפט"ז דסנהדרין דהאיסור בעצמו יוחזק בעד אחד ולשון יוחזק אינו רק בב"ד וכל שהגיד שלא בב"ד ויש ביד העד עוד לחזור מדבריו זה לא. מיקרי מוחזק. ובאמת אם הגיד העד שלא בב"ד על חתיכה דהיא חלב אף דנאמן לאסור את החתיכה לאכלה מ"מ אינו לוקה עליה אם אכלה ומשום דבכל הגדה דחוץ לב"ד לא איתחזק האיסור עדיין ויש ביד העד לחזור מדבריו וכמו כן מיירי הך דמהרי"ק בטבח שעשה סימן בראש כבש ואמר דטרפה הוא וכדומה לזה מצינו עוד במקומות מועטים בעד אחד באיסורין דמהני אמתלא לחזור מדבריו כל אלה מיירי בהגיד העד חוץ לב"ד ובדין הוא דאפילו אמתלא לא היה צריך דלא עדיף עכ"פ משנים עדים גמורים דכל שלא נחקרה עדותן בב"ד חוזרים ומגידים בלי שום אמתלא.. והא דבדינא דמהרי"ק צריך הטבח ליתן אמתלא היינו כדי להתיר הכבש אף להטבח בעצמו דבלאו נתינת אמתלא אף דהיה יכול לחזור לאחרים אבל על עצמו הי' אסור מכח שוי' אנפשיה ח"ד ואיסור זה של שויא אנפשי' ח"ל אינו יכול להסתלק בלי חזרה ונתינת אמתלא וכמו דאין נדר נסתלק בלי שאלה וחרטה והלכך בעינן שיתן הטבח אמתלא להתיר הבשר אף עלי' דנפשי' אבל כל שנחקרה עדותו בב"ד גם בע"א בכל שאר איסורין הוי לענין זה כשנים דאף אם נותן טעם ואמתלא שוב אינו חוזר ומגיד וכן כתב הר"ן בפירוש בתשובה סימן מ"ז וגדולה מזו דן שם הר"ן באותו תשובה בעדות עד אחד באיסורין דכיון דמועיל עדותו חוץ לב"ד כמו בב"ד אפשר דגם הגדה חוץ לב"ד מיקרי ג"כ הגדה גמורה ושוב אינו חוזר ומגיד ואח"כ כתב דכל הגדה חוץ לב"ד יכול לחזור ולהגיד אבל עכ"פ משהגיד בב"ד אין ספק כלל דשוב אינו חוזר ומגיד וראייתו של הר"ן הוא ג"כ מהירושלמי והתוספתא שהבאתי בראשית דברי יעו"ש בגוף התשובה והירושלמי והתוספתא בודאי מיירי אף בנתינת אמתלא לחזרה דעיקרו של הירושלמי והתוספתא נאמרה ונישנית בשני עדים דעד שלא נחקרה עדותן יכולין לחזור ולהגיד ומשנחקרה עדותן בב"ד אינם יכולים לחזור ולהגיד ורבינו כאן הביא הירושלמי ותוספתא זו לענין חזרת שני עדים וכתב בפירוש דכל טעם ואמתלא. לא מהני להם להיות חוזרין ומגידין וכיון דבתשובה זו כייל הר"ן בהך דירושלמי ותוספתא עדות עד אחד כמו עדות שני עדים והרואה בגוף תשובות הר"ן יראה דלא עלה על דעתו לחלק בכונת הירושלמי והתוספתא בין עד אחד לשני עדים הרי לך בפירוש דגם בעד אחד משנחקרה עדותו בב"ד אף אם נותן טעם ואמתלא שוב אינו חוזר ומגיד וצריך עיון לדינא:

ודע דבעיקר שורש זה דחידש לנו רבא בהא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ופירש רש"י דחדא הגדה כתיבא יש להבין ולדעת דלמה לנו כל הרעש הזה הלא בלא"ה כיון דכלל זה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא שייך רק בנחקרה עדותן בב"ד ומשנחקרה עדותן בב"ד אם חזרו אח"כ הרי נעשים רשעים דמודים בעצמם שהעידו עדות שקר וכיון דנעשים רשעים בהחזרה הרי ממילא אין נאמנים לחזור דאין אדם נאמן לעשות את עצמו רשע וכמו בפלוני רבעני דאי לאו דפלגינן דיבורא לא היה נאמן בעיקר העדות ומשום דהוא בעצמו נעשה רשע בכך וכאן בחוזרים ומגידים לא שייך פלגינן דיבוריה ואיך יכולים כלל להיות נאמנים ולמה לי כל עיקר זה דכיון שהגיד וכעת צריך עיון אצלי:

פרק חמישי הלכה ג' ד' ה' על פי שנים או שלשה עדים לעשות, שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה והוא הדין למאה נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה העדות בין בדיני ממונות ובין בדיני נפשות בד"א בזמן שנתכוונו כולן להעיד אבל אם לא נתכוונו כולן להעיד מה יעשו שני אחים בכלל העם וראו העם כשהרג זה את זה או כשחבל בו או כשחטף חפץ מידו וכיצד בודקין את הדבר הזה כשיבואו לב"ד עדים מרובין כת אחת אומרים להם כשראיתם זה שהרג או שחבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד אלא לראות מה הדבר ובכלל העם באתי מפרישין אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא לכוין עדות מפרישין אותו אם נמצא באילו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול לעדות עדות כולם בטלה ע"כ:

דין זה הוא ממשנה בפרק קמא דמכות (דף ו') ופליגי בו ר' יוסי ורבי דר' יוסי סבר דבד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ורבי סבר דאחד דילי ממונות ואחד דיני נפשות רק דבדיני נפשות סבירא ליה לרבי דאין עדות הקרובים והפסולין פוסל עדות הכשרים רק אם גם הפסולים היו בכלל המתרים אבל אם הפסולים לא התרו בו תתקיים העדות בהכשרים ור' יוסי דפליג עליה דרבי בדיני ממונות גם בדיני נפשות חולק עליו אף בזה וסבירא ליה לר' יוסי דבדיני נפשות אין חילוק בין התרו הפסולין או לא וכן פירש רש"י אהא דפריך הגמרא שם אי הכי הרוג והורג נרבע ורובע יצילו ומשני כשרבעו או הרגו מאחוריו וכתב רש"י על זה וז"ל לר' יוסי דאמר אף בלא התרו שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבה הרוג נמי יציל ע"כ והנה אנו לא מצינו דבר זה, מפורש בדברי ר' יוסי אבל בכל זה ממקומו הוא מוכרע כי כן הוא דאי לאו הכי אין שום מקום לקושיות הגמרא כלל דהורג ורובע יצילו הלא שתי אלה דיני נפשות הם וצריכים התראה וההורג והרובע בודאי לא התרו בעצמם ובפירוש אמר רבי דבד"א בזמן שהתרו בהם אבל לא התרו תתקיים העדות בשאר אלא ודאי דקושיות הגמרא הוא לר' יוסי ור' יוסי סבירא לי' דבדיני נפשות אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול אף שהקרוב והפסול לא התרו בהם עדותן בטלה וניחא בזה הא דהוסיף רש"י, וכתב דאף שלא נתכוין הקרוב והפסול כלל להעיד ג"כ סבירא ליה לר' יוסי עדותן בטלה ואף דבמתניתן לא הוזכר כלל מנתכוין להעיד לא בדברי ר' יוסי ולא בדברי רבי ומנא ליה לרש"י זאת בדעת ר' יוסי דלא בעינן לדידיה גם כונת עדות ואולם לפמ"ש שפיר הוכיח רש"י דעל כרחך הכי קים להו להגמרא דר' יוסי סבירא ליה דאף כונת עדות לא בעינן בפסול הקרובים דאם לא כן אכתי מה מקשה הגמרא מהרוג ורובע שיצילו הלא עכ"פ שתי אלה לא נתכוונו להעיד אלא ודאי דכיון דקושיות הגמרא הוא לר' יוסי ולר' יוסי אף כונת עדות לא בעינן בדיני נפשות:

אמנם רבינו פוסק כרבי ולא מיבעי בדיני נפשות בודאי אין הקרובים והפסולים פוסלים את העדות רק בהתרו בהן וכדברי רבי בפירוש במתניתן אלא אף בדיני ממונות דלא שייך בו התראה אין הפסולים פוסלים את הכשרים עד שהפסולים יתכוונו להעיד ומשום דמסתבר ליה לרבינו דהא דקאמר הגמרא היכי אמרינן להו ואמר רבא דשיילינן להו אי למחזי או לאסהודי אתי זה קאי אליבא דרבי ואדיני ממונות דבדיני נפשות בלאו הכי אינן פוסלים עד שהתרו בו והא דסיים הגמרא על זה דמה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש שגירא לישנא דמתניתן נקיט ומשום דבמתניתן נקיט רבי לשון זה על דיני נפשות להוכיח מזה דבדיני נפשות אינן פוסלים עד שהתרו בהן על כן תפס הגמרא לשון זה גם על דיני ממונות להוכיח מזה לדעת רבי דסבירא ליה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות דגם לענין זה שוה. ד"מ לד"נ דגם בדיני ממונות אינן פוסלין רק עד שיתכוונו הפסולין להעיד והוי ליה למינקט דמה יעשו שני אחין שראו באחד שחבל בחבירו רק דתפס לשון המשנה גם התוספת שם ד"ה היכי כתבו דאדיני ממונות קאי דעל דיני נפשות לא קשה היכי אמרינן להו דנחזי אנן אם התרו בהו הקרוב ופסול או לאו הרי לך גם דעת התוספת דהא דשיילינן להו אי למחזי או לאסהודי אתו הוא אליבא דרבי ובדיני ממונות וממילא הא דסיים הגמרא דמה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ע"כ לאו דוקא הרג רק חבל או שאר עדות ממון ולפי זה לר' יוסי דפליג עליה דרבי בדיני ממונות הרי ממילא גם בד"נ לא זו בלבד דלא בעינן התראות הפסולין לר' יוסי אלא גם כונת עדותן לא בעינן דכיון דהא דלמחזי או לאסהודי אתיתן הנאמר בגמ' קאי אליבא דרבי הרי אין לנו לר' יוסי שום מקום אשר יאמר בו דצריכין אנו לשאול את העדים מאומה, רק כל שבאו להעיד ביחד הפסולין והכשרין בטלה לר' יוסי כל העדות כולה:

איברא דלפי הגרסא האמור בגמרא לפנינו הביאו רבינא ור' אשי בסידור הגמרא הא דר' יוסי ורבי עד ומה יעשו שני אחין כו' ועל זה הביאו הא דרבא דאמרינן להו אי למחזי אתיתן או לאסהודי אתיתן והורו לנו בזה דהגמרא קאי גם על ר' יוסי דלא בעינן התראות הפסולין אם כן היאך ידעינן אם היו הפסולין כלל עדים בדבר והיכי אמרינן להו ועל זה קאמר רבא דאף דלר' יוסי לא בעינן התראות הפסולים דוקא בכל זאת כונת עדותן בעינן ואינן פוסלין הכשרים עד שיתכוונו להעיד וכן מורה דעת התוספת שם בד"ה לאסהודי שהקשו שם להך דרבא דאם כן לא יהרג אדם