יד המלך (לנדא) - ד. יב

לשלם כפי העולה. דמי שויה של הנאתו. וכמו בדר בחצר חבירו שלא מדעתו דהיכי דחסר לו תשחורת כתלים מגלגלין עליו את הכל ומחויב לשלם כפי מה שנהנה אבל דברי התוס' תמוהים דודאי אין דברים אלה נאמרים דבחיסר לו מעט מגלגלין עליו את הכל ומחויב לשלם לו כפי מה שנהנה רק באם החסרון זה שחיסר לו היה שוה פרוטה דבזה יש מקום לומר. דכיון דחל חיוב תשלומין עכ"פ על החסרון שחסרו מגלגלין עליו חיוב תשלומין של כל ההנאה כולה וכן כתב הסמ"ע בפירוש בש"ע ח"מ סימן שס"ג ס"ק י"ח כונת תיבת מגלגלין וזה לשונו דכיון דעכ"פ צריך לשלם מה שחסרו הגלגלין ע"י אותו המעט. כל מה שנהנה וצריך לשלם הכל והנה גלגול של חיוב תשלומי אלה שייך שפיר היכי דעכ"פ החסרון הזה שחיסרו יש בו ש"פ דיש מקום על חיוב תשלומין של החסרון עצמו ושייך בו גלגול על תשלומי כל הנאה כולה משא"כ בתחם לו חבירו תרומה לבית הבליעה ולא מצי לאהדורי רק ע"י הדחק דלא יהיה בו ש"פ וכיון דבעת הנאות גרונו אין התרומה ש"פ הרי בעצם החסרון שחיסר התרומה אין בו ש"פ ומה בכך דהנאות גרונו של הבולע הוא יותר מפרוטה. הלא כיון דאין חיוב תשלומין בעצם החסרון מצד דאין בו ש"פ ומאי גלגול, חיוב תשלומי הנאה כולה שייך בזה דאם אין חל חיוב התשלומין על עיקר החסרון איך יש בידינו לגלגל מצד עיקר החסרון עוד חיוב תשלומין יותר ודברי התוס' אלה תמוהים ומופלאים מאוד ועל כרחך אנו מוכרחים לישב סוגיות הגמר' זו דכל עיקר פטור של זה נהנה. וזה לא חסר אין מקומו רק היכי דההנאה הוא בדבר אשר לא היה חל על הנהנה חיוב השבה וכגון בדר בחצר חבירו שלא מדעתו או בהקיף חבירו משלש רוחותיו וכדומה לזה דבכל אלה. אין על הנהנה שום חלות חיוב השבה ואף בתוקף עבדו או בהמתו של חבירו ועשה בו מלאכה ולא חסריה הרי השיב גוף העבד והבהמה לבעליו ועל תשלומי השכירות לא חל מעולם חיוב השבה רק חיוב תשלומין ואם הבעלים לא חסרו מאומה הרי ממילא אין על התוקף חיוב בעד מה לשלם להם משא"כ היכי שנהנה מדבר אשר היה חל על הנהנה חלות השבה קודם הנאתו. והוא נהנה ולא השיבו בודאי בהאי גונא זה נהנה וזה לא חסר חייב ומחויב לשלם כל מה שנהנה ובהאי גונא אין חילוק כלל בין אם הבעלים אשר היה צריך להשיב להם היה חסר להם ע"י מניעות השבתו או לא דבכל ענין עליו לעשות ולקיים חוב ההשבה המוטל עליו ואם עבר ואכלו ולא השיבו דמי מעליא בעי שלומי עכ"פ כפי מה שנהנה. ומשנה שלימה שנינו בגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך. ובכל זאת אם אין החמץ תחת יד הגזלן להחזירו בעין דמי מעליא בעי שלומי וכמו שאמרו בגמרא בפרק הגוזל עצים (דף ק"ה) דאי מיגנב החמץ אחר הפסח בעי שלומי ואף דאין לך זה לא חסר גדולה מזו. ולמה לא נאמר דאף דמצד חיוב ההשבה הוא חייב לשלם בכל זאת הרי לא עדיף חיוב השבה מדבר אשר הוא כבר שלו. ובכל זאת במקום אשר אין לו חסרון אינו יכול לתבוע מחבירו עבור דבר זה מאומה ולא מבעי' אם נגנב החמץ דלא היה הגזלן נהנה כלל והוי זה לא נהנה וזה לא חסר אלא אף אם עבר הגזלן ואכל להחמץ אחר הפסח למה יהיה חייב לשלם הנא עכ"פ הנגזל לא היה חסר כלל דאף אם היה מחזירו לו בעין לא היה החמץ שוה מאומה אלא ודאי דכיון דמוטל על הגזלן חוב השבה אזי אין לחוב זה שום ענין כלל עם זה נהנה וזה לא חסר דבכל אופן אין החוב השבה זו מסתלק מעל הגזלן רק עד שיחזירו בעין כמו שהוא או עד שישלם דמיו וכמו כן גם כאן אף דגוף התרומה בשעה שנהנה גרונו של הבולע ממנה אין בה שוה פרוטה מ"מ כיון שהוא נהנה בפרוטה ואין מחזיר התרומה בעינא כמו שהוא אזי אין בזה מקום להפטור של זה נהנה. וזה לא חסר ואם אין החיוב עליו לשלם כפי מה שהיה שוה בשעת תחיבה ומשום דחבירו קלקלה ופיקחה בהתחיבה שתחבה לבית בליעתו מ"מ כיון דבלעו ואין בידו להחזירו בעינא כמו שהוא הרי הוא חייב לשלם כפי מה שנהנה:

איברא דיש לחלק בין גזל חמץ ועבר עליו הפסח ובין ההוא דתחב לו חבירו לתוך בית הבליעה דבגזל חמץ אזי חוב ההשבה אשר היה חל על הגזלן בשעה שגזלה היה בעת שהיה בו ש"פ משא"כ הכא בתחב לו חבירו לבית הבליעה ולא יכול לא הקוריה רק ע"י הדחק דבעת אשר היה חל על הבולע חוב ההשבה מחמת הנאות גרונו אין בו תיכף ש"פ מצד חסרון הבעלים רק מצד הנאות הבולע ואין מקום כלל לעיקר חלות חיוב ההשבה רק מכח הנאתו לבד וכיון דהנאתו לבד הוי זה נהנה וזה לא חסר ואנן קיי"ל דזה נהנה וזה לא חסר פטור אזי אין מקום לתחלת חלות ההשבה כלל ואולם אחר העיון גם כאן בתחב לו חבירו מוטל עליו חוב השבה וכיון דהאיכא בינייהו דעביד הגמרא בזר שאכל תרומה בודאי עיירי בהיה בו כזית דאל"ה לא היה בו חיוב מיתה. ולפיכך אף דבשעת הנאת גרונו אין בו ש"פ הרי אנן קיי"ל כרבנן דאבא שאול דסברי דהאוכל כזית תרומה אף שאין בו ש"פ משלם קרן וחומש וכמובא בפרק כל שעה. (דף ל"ב) וחיוב תשלומי קרן וחומש אשר בתרומה הוא מקרא דיוסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקודש וכיון דחיוב תשלומי תרומה הוא מקרא דונתן על כן גם בתרומה נתינה מעליא בעינן וכח נתינה זו אשר באכילת תרומה הוא עצום עוד יותר מכח חיוב ההשבה אשר בגזל דבחיוב השבה אשר בגזל אין בו השבת הקרן לבד ובחיוב תשלומי אכילת תרומה מחויב להוסיף חומש ואנו מצינו בפרק הגוזל עצים (דף ק"י) בגזל הגר המושב לכהן הקרן עם החומש דבעי רבא אם הכהנים יורשים או מקבלי מתנות הם למאי נ"מ לגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאם מקבלי מתנות הם מתנה הוא דקאמר רחמנא דניתב להו והא לא קא יהיב להו ולא מידי וכן פסק רבינו בפ"ח הלכות גזלה דמקבלי מתנות הם ובגזל חמץ ועבר עליו הפסח מחויב הגזלן ליתן ממון גמור לכהנים הרי לנו דהיכי דבעי נתינה אף כשהחמץ שגזל הוא עדיין בעץ יהיה צריך לשלם דמים עבורו כי היכי שיקיים מצות נתינה בדבר השוה ממון ובהשבת גזל סתם הוא פשוט במשנה דכשהחמץ הוא בעין אומר לו הגזלן הרי שלך לפניך הרי לך בפירוש דעצום כח של חיוב נתינה האמור בקרן וחומש מחיוב השבה האמור בגזל וכיון דאנו רואין בהשבת גזל דהיכי דחל עליו חוב השבה והפסידו או אכלו אף דגם אם היה מחזירו לא היה שוה ביד הנגזל מאומה בכל זאת כי לא החזירו דמי מעליא בעי שלומי ולא מיפטר מצד שאין חסרון של הבעלים שוה מאומה הרי לכ"ש הוא בנתינת קרן וחומש אשר בתרומה דאף דאין בהתרומה ש"פ בכל זאת אם הנאתו היה ש"פ. והוא אין בידו להחזיר התרומה בעינא דהא כבר אכלו מחויב לשלם דמי מעליא כפי הנאתו ואין ביד האוכל לפטור א"ע מתשלומי אותו היתרון אשר יש בהנאתו ש"פ מצד דחסרון התרומה לא היה עולה פרוטה דבחיוב נתינה זו אין שום מקום כלל להפטור של זה נהנה וזה לא יזהר. ואולם כל זה ניחא באם נאמר דהאכילה משל אחרים אף דלא קנאו קודם אכילה בכל זאת האכילה בעצמה הוא קנין ומחויב לשלם מדין גזלן ולכן שפיר גם התשלומין הם מצד האכילה. ואף באין בו ש"פ כל שיש בו כזית, חל על האוכל חובת התשלומין מכח ונתן לכהן את הקודש משא"כ אם נאמר דכל שלא קנאו קודם האכילה אין באכילה צד גזילה רק חיוב תשלומין מכח מזיק והלא במזיק הקדש פטור מחומש דכתיב כי יאכל פרט למזיק ואף הקרן אשר משלם אינו מכח קרא דונתן לכהן את הקודש רק מצד כל חיוב תשלומי נזק אשר מחויב לשלם כל מזיק חולין וכמו כן כתב רש"י בפירוש בפרק כל שעה שהבאתי אהא דכי יאכל פרט למזיק דאינו משלם אלא קרן כשאר כל מזיק חולין ולא חל עליו חוב נתינה והשבה רק חוב תשלומין לבד, ובכל חיוב תשלומין אנו קיימינן דזה נהנה וזה לא חסר פטור וגם בתוחב תרומה לחבירו לבית הבליעה אף דהנאות גרונו יש בו ש"פ בכל זאת אם אין התרומה שוה ברגע זו פרוטה גם לאחרים היה היתרון הזה של הנאות גרונו זה נהנה וזה לא חסר ובין לרבא ובין לאביי היה פטור מתשלומין אלא ודאי דמסתבר ליה להגמרא דאין זה מזיק רק קנין דבההוא הנאות הפסד וכליון גופא שהפסידו בהנאתו קנאו, ואי לאו חיוב מיתה שבה היה מחויב בתשלומין כדין גזל וא"כ הכי נמי בגזל מי אף דאין משיכה לעכו"ם מ"מ כי אכלו להגזלה שפיר להרג עליה דבהנאות הפסד זו שהפסידו באכילתו קנאו בקנין גמור ושפיר חייב מיתה כמו על כליון גזלה גמורה של פרוטה ואיך הוכיח הגמרא דמשיכה קונה בעכו"ם. גם קשה בסוגיא זו דלמה להו להגמרא להביא מהא דר' חייא בר אבא אמר ר"י בפחות מפרוטה הוה ליה להגמרא להביא מברייתא פרק ד' מיתות (דף ע"ו) שהובא שם שבע מצות שבן נח נהרג עליהם וקא חשיב בהדייהו גזל ואם משיכה אינו קונה בעכו"ם איך משכחת כלל גזל בעכו"ם יהיה הגזל פרוטה או פחות מפרוטה. והיותר תמוה דלמה להו להגמרא להביא סיום המימרא דר' חייא בר אבא דאינו ניתן להשבון הלא עיקר ההוכחה הוא מהא. דב"ר נהרג על פחות מש"פ ואי אין משיכה קונה אמאי נהרג ומה לי אם ניתן להשבון או לא ולפמ"ש יבואר הכל לנכון דהנה מברייתא לא היה יכול הגמרא להוכיח מידי דהיה בידינו לאוקמי הברייתא הכותי להגזלה ושפיר קנה הגזלה בהנאות הפסדו וכדאמרן אמנם מר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הוכיח שפיר דאמר ב"נ נהרג על פחות מש"פ ואינו ניתן להשבון ועל כרחך מיירי באיתא להגזלה בעינא תחת יד הכותי דאם אכלו או הפסידו מה אריא דפחות מפרוטה אינו ניתן להשבון ומשום דכל פחות מפרוטה מחלו הלא אף יותר מפרוטה אם אין הגזלה בעינא. אין הכותי חייב עבור הגזלה משום. דכיון דנתחייב מיתה על הגזלה הוא פטור