יד המלך (לנדא) - א עה

הלכות שבת פרק א' הלכה ט"ו כל מלאכה שיחיד יכול לעשותה לבדה ועשו אותה שנים בשותפות בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף כגון שאחזו שניהם בקולמס וכתבו הרי אלו פטורין ואם אין אחד מהם יכול לעשותה לבדו עד שיצטרפו כגון שנים שאחזו קורה והוציאו לרה"ר הואיל ואין כח באחד מהם לעשותה לבדו ועשו אותה בשותפות מתחלה ועד סוף שניהם חייבים ושיעור אחד לשניהם ע"כ

דין זה הוא ממתניתן פרק המצניע (דף צ"ב). ור' שמעון פליג שם על רבנן וסובר דאף בלא יכול אחד מהם לעשותה לבדו בכל ענין כשעשאוה שנים הרי המה פטורין ובגמרא מייתי שם דר' שמעון סבר דתלתא מיעוטי כתיבי חד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול וחד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי זה עוקר וזה מניח ורבנן סברי דחד למעוטי זה עוקר וזה מניח וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראות ב"ד וחד למעוטי זה יכול וזה יכול אבל זה אינו יכול וזה אינו יכול חייבין ורבינו פוסק כרבנן והנה חילוק זה בין שנים שעשאוה ליחיד בעשותה מצינו גם בהריגת נפש דשנים שהרגו פטורים דכתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם עד שאחד יכה כל נפש ובגמרא פרק הנשרפין (דף ע"ח) פליגי רבנן ור' יהודה בן בתירה בשנים שהרגו בזה אחר זה ור"י בן בתירה מחייב בזה אחר זה. ואף דאנן קיי"ל כרבנן דאף בהרגוהו בזאח"ז פטורין בכל זאת עכ"פ פלוגתא זו מורה לנו דבשנים שהרגו הדעת מכרעת דמצד הסברא עכ"פ יש יתרון לפטרם באם אין אחד מהם יכול להורגו לבדו ושניהם ביחד המה מוכרחים ביחד להריגתו. יותר מסברת הפטור אשר ביכול כ"א מהם להרגו לבד ולמה ישתנה כח הפטור בשנים שעשו מלאכה בשבת מן כח הפטור של שנים שהרגו דבשנים שהרגו אנן קיימינן דבין יכול אחד מהם להרגו ובין אינו יכול בכל ענין כשהרגוהו שנים המה פטורין ובשנים שעשו מלאכה בשבת אנו קיימינן להיפוך מצד הסברא אשר בשנים שהרגו דדוקא ביש ביד כל אחד לעשותה לבדו המה פטורין אבל באם אין ביד אחד לעשותה ועשאוה שנים המה חייבים והנראה לי בזה דודאי בכל מלאכה שעשאוה שנים בין שהיה יכול אחד מהם לעשותה או שלא היה יכול בכל זאת עכ"פ כמו שעשאוה כעת דהיו שניהם יחד בפעולה זו הרי לא עשה כל אחד מהם רק מקצת מלאכה והתורה אמרה בעשותה כולה ולא מקצתה ולכן שפיר מצד הסברא גם במלאכת שבת בעשאוהו שנים אף בלא יכול אחד מהם לעשותה היו בכל אופן פטורים וכמו בשנים שהרגו דהמה פטורין בכל אופן מקרא דכי יכה כל נפש ואולם מצד חק התורה שאני בזה מלאכת שבת בלא היה יכול אחד מהם לעשותה מהריגת נפש משום דלפי תכונת האזהרה עפ"י חק התורה המיוחד במלאכת שבת בעשיות שנים תלוי הכל רק אם היה אחד יכול לעשותה למלאכה זו או לא דכיון דכל מלאכת שבת ממשכן גמרינן לה לכן בכל עשיות מלאכה שעשאוה שנים ואין ביד אחד מהם לעשותה אף דגם בזה לא עשה כל אחד רק פלגא דעבודה בכל זאת כיון דאין ביד אחד מהם לעשות מלאכה זו לבדו הרי גם במשכן אם היו עושין מלאכה זו היו מוכרחים שניהם לעבודתה וממילא גם האי פלגא דעבודה מלאכה מיקרי וכמו דמצינו בזורק מרה"ר לרה"ר דלר' עקיבא חייב ואף לרבנן. דפטרי היינו משום דלא מצינו במשכן זריקה למעלה מעשרה ובאמת במושיט אף רבנן מודים דחייב ומשום דהושטה היה במשכן ואף דבכל זריקה והושטה אין בהם עקירה והנחה דהא שתיהן ברשות אחת היה ועכ''פ אין כאן רק איסור עקירה לחודא או איסור הנחה לחודא ובכל מלאכת הוצאות שבת אין העקירה לבדה או ההנחה לבדה רק פלגא דעבודה והוא פטור ואסור ובכל זאת בהושטה כי האי גונא חייב ומשום דכיון דכך היה במשכן הרי האי פלגא דעבודה מלאכה שלימה מיקרי וכמו כן גם בשנים שעשו מלאכה ואין ביד אחד לעשותה דכיון דגם במשכן היה מלאכות כבידות הרבה מאותן הל"ט מלאכות אשר היו צריכין כמה בני אדם לעשייתה ואין לך עבודה חשובה במשכן כנשיאות הארון והיה ע"י הרבה בני אדם הרי ממילא כל מלאכה אשר תכונת עבודתה הוא כבד כל כך עד שאנו צריכין כמה בני' אדם לעשייתה עבודת כל אחד עבודה חמה מיקרי וממילא אין זה כלל בכלל המיעוט של בעשותה כולה ולא שעשה מקצתה דהאי מקצת כולה מיקרי וכן מצאתי מבואר בפירוש כדברי אלה בירושלמי פרק הזורק וז"ל הירושלמי שתי גזוזטראות ברה"ר כו' היו שתיהם בדיוטא אחת המושיע חייב אמר ר' מיישא ובלבד ע"י שנים ופריך בכל אתר אמרת שנים שעשאוה פטורין וכאן את אמרת חייבין ומשני שכך היתה עבודת הלוים במשכן וזה ראיה נוכחת ומבוארת לסברתי שכתבתי

ועפ"י ביאור דברים האלה יורווח לן תמיהת התוס' שם בסוגיא פרק המצניע ד"ה תלתא וזה לשון התוס' ולא ידע ר"י דאמאי שינה הלשון ונקיט במלתא דר' שמעון על המיעוט של בעשותה יחיד שעשאה חייב שנים שעשאוהו פטורין ולמה לא נקיט לשון חכמים דהביאו מיעוט זה של בעשותה דהעושה את כולה ולא העושה מקצתה ונלחצו שם בתרוצם דשמא לישנא דשנים שעשאוה פטורין משמע טפי דאפילו זה אינו יכול וזה אינו יכול פטורין והנה התוס' בעצמם הרגישו בגודל הלחץ אשר בתירוצם וכתבוהו בלשון ושמא ואולם מלבד הדוחק אשר הרגישו אין תירוצם מובן כלל דהלא היה להם קבלה איך לדרוש המיעוט הזה של בעשותה ואם הקבלה היה כלשון חכמים מה מהני דהלשון הזה דאמר ר' שמעון הוא סובל יותר דעתו ומה בכך דלשונו סובל דעתו הלא היה כלשון חכמים מקובל כך במיעוטי דקרא אמנם לפי מה שביארתי הרי בהכרח מוכח שינוי לשון זה עצמו בגוף פלוגתתם דלר"ש דדריש תרי מהני תלתא מיעוטי חד על כל אחד יכול לעשותה וחד על אינו יכול הרי יש לר"ש עכ"פ מיעוט בפ"ע גם על אין כל אחד יכול לעשותה דגם בזה המה פטורין ולפ"ז ממילא אי אפשר כלל לר"ש שיהיה מקובל לו לשון המיעוט כמו שמקובל לחכמים בעשותה כולה ולא בעושה מקצתה דאכתי איך ממועט מזה אין כל אחד יכול לעשותה הלא באין כל אחד יכול לעשותה האי מקצת כולה מיקרי ובעשותה כולה קרינן ביה ולפיכך על כרחך לר' שמעון היה מקובל המיעוט של בעשותה יחיד שעשאה חייב שנים שעשאוה פטורין ולפי דעת ר"ש אין המיעוט של הפטור בשנים שעשאוהו מחמת שכל אחד לא עשה רק מקצת מלאכה דהא מ"מ עכ"פ נעשתה ונגמרה כל המלאכה כולה ע"י השנים וגם לר"ש מסתבר ליה סברא זו דבלא יכול אחד מהם לעשותה עבודת כ"א מהם מלאכה שלימה היה מיקרי אי לאו דמיעט רחמנא בקרא דבעשותה דכל מלאכה אשר נעשית ע"י שנים אין עליה חיוב של מלאכת שבת ואין טעם הפטור בשנים שעשאוה משום מקצת מלאכה רק דטעם הפטור הוא משום דהמלאכה נעשתה ונגמרה ע''י שנים והתורה מיעטה דלענין זה לא גמרינן מלאכת שבת ממלאכת המשכן דאף דבמשכן היו כמה מלאכות אשר היו מוכרחים להיות רק עפ"י שנים ומלאכת השנים מלאכה שלמה מיקרי בכל זאת בחיובי מלאכת שבת אינו חייב רק על מלאכה שנעשתה ונגמרה ע"י אחד ולא ע"י שנים וכיון דלר"ש היתה זאת כונת התורה במיעוט זה של בעשותה לשנות בזה מלאכת שבת ממלאכת משכן דאף דבמשכן גם אותה מלאכה אשר היו מוכרחים שנים לעשותה היה ג"כ קרוי מלאכה מ"מ לענין חיוב שבת אין זה מלאכה אשר חייבין עליה הרי ממילא אין חילוק לדידיה בין יכול ויכול או אינו יכול ואינו יכול גם במלאכה אשר אין ביד אחד לעשותה ג"כ פטור דאף דבמלאכה כזו המקצת עשייה של כל אחד מהם כולה מיקרי ומשום דכך היה במשכן הלא לר"ש אין טעם הפטור משום מקצת מלאכה רק משום דעשאוה שנים ומה בכך דכל מקצת עשיה של כ"א כולה מיקרי ודמיא למלאכת המשכן הלא בכל זאת המלאכה זו נעשתה ע"י שנים ובענין זה נשתנה הפטור במלאכת שבת ממלאכת המשכן והא דצריך לר"ש תרי מיעוטי על יכול כ"א לעשותה ועל אין ביד. אחד לעשותה משום דבכל זאת עכ"פ מסתבר יותר למעט יכול כל אחד לעשותה דזה גם במשכן מקצת מלאכה היה מיקרי מלמעט אין יכול אחד לעשותה דהיה במשכן קרוי עבודת כ"א מלאכה שלימה ואם לא היה רק חדא מיעוטא היינו ממעטים את המסתבר יותר דהיינו יכול כ"א לעשותו ולא היינו יודעין באינו יכול לכן איצטריך תרי מיעוטי לכ"א מיעוט בפני עצמו משא"כ לחכמים דסברי דבאינו יכול כ"א לעשותו לבד חייבים ומשום דכגון זה גם במשכן היה קרוי מלאכה וכל פלגא של כ"א כולה מיקרי ואף דמ"מ נעשתה ונגמרה המלאכה ע"י שנים הרי ע"כ לדידהו אין כונת התורה במיעוט עשיות שנים לשנות בכך מלאכת שבת ממלאכת המשכן ולפטור בשנים משום דהמלאכה נעשתה ע"י שנים רק דעיקר קפידת התורה הוא למעט דאין חייבין על מקצת מלאכה וכי נעשתה המלאכה ע"י שנים וביד כ"א לעשותה הרי לא נעשתה ע"י כ"א כולה רק מקצתה ולכן בלא יכול כ"א לעשותה דהיה גם במשכן כן ועבודת כ"א היה קרוי אז מלאכה גם במלאכת שבת חייב בהאי גונא וכיון דלרבנן לא כוונה התורה במיעוט דלעשותה לשנות מלאכת שבת ממלאכת משכן כלל שפיר שנו בלשון משנתם דרשת המיעוט דבעשותה לא למעט שלא יהיו שנים העושים ד''א בלא יכול כ"א לעשותה לבדו הדרן לכללא דגמרינן ממלאכת המשכן ואף דשנים המה העושים חייבים אלא דהתורה ממעט בקרא דבעשותה דעבודת מלאכת שבת יהיה בו מלאכה שלימה דהעושה כולה חייב ולא