יד המלך (לנדא) - א סא

יד אין בו כי אם אות יו"ד לבד אמנם בתוספת פרק בני העיר דף כ"ו ד"ה תשמישי הוכיחו מסוגיא שם להדל"ת והיו"ד שבקשר של תפילין אינן אותיות גמורות ואין בהם משום קדושת אותיות של השם והא דאין עושין מתפילין של ראש תפילין של יד כתבו התוספות הטעם דבתפילין של ראש. אית ביה קדושה טפי דהם בגובה ואית בהו אות טפי ונראה לי להסמיך סברתם ולהביא סעד לדברי התוספת אלה דבכל עניני מצות שהם לאות כל מה שבגובה טפי אית בהן קדושת מצוה ואות טפי. דאנן מצינו בפסח מצרים דציוה משה לזקני ישראל ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ועל שתי המזוזות דהקדים משה משקוף למזוזות והשם ב"ה כשציוה לו מצוה זו אמר ולקחתם מן הדם אשר בסף ונתתם על שתי המזוזות ועל המשקוף הרי הקדים לו השם ב"ה מזוזות למשקוף ולמה שינה משה ממאמר השם ב"ה אלא ודאי כסברת התוספת דכל מצוה שהוא לאות כל מה שהוא בגובה יותר הוי אות טפי ולפיכך גם נתינת הדם זה שהיה לאות הרי הדם אשר במשקוף שהוא בגובה יותר היה בו קדושת מצוה טפי מנתינת הדם על המזוזות שהמה למטה מהמשקוף והלכך כהשם ב"ה ציוה המצוה הזאת למרע"ה דאמר לו ונתנו מן הדם דהיינו בנתינה ולא בזריקה וכן תרגום אונקלוס ויתנון ואם הוא דרך נתינה אזי היה מוכרח נתינות הדם על המזוזות בתחלה דאם יתן על המשקוף תחלה יהי' האזוב או האצבע אשר יתן בו הדם נוגע במשקוף, ואחר הנתינה יחזור וידבק מעט דם בהאצבע. או באזוב מאותו הדם אשר כבר הוא במשקוף ואם יתן אח"כ אותו מעט דם שבהאצבע על המזוזות דקדושתן קלה מהמשקוף יהיה באותו המעט הדם אשר היה כבר בהמשקוף הורדה בקדושה ולכך אמר לו השם מזוזות ברישא ואח"כ משקוף דהוא העלאה בקדושה אמנם משה כשאמר לזקני ישראל מצוה זו אמר והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות דהגעה הוא דרך הזאה וכן תרגם אונקלוס על והגעתם ותדון. ובדרך הזאה שהוא מרחוק אין האיזוב צריך לגעת כלל אל המשקוף ואין כאן הורדה בקדושה והלכך שפיר הקדים משה משקוף ברישא דהוא ראשון בקדושה ושינוי זה גופא דשינה משה מאמר השם דהשם ב"ה אמר לו ונתנו דהוא דרך נתינה והוא שינה ואמר והגעתם דהוא דרך הזאה משום דרצה משה ללמדם דאין קפידא בכך ובין בנתינה ובין בזריקה או בשפיכה בכל אלה יצא וכן הדין ג"כ בקדשי דורות וילפי לה בגמרא מדכתיב ודם זבחיך ישפך אמנם בפסח מצרים עדיין לא נאמר מקרא זה ולכך הוצרך משה ללמדם אז דין זה בפני עצמו וכן מצינו כדומה לזה במכילתין וזה לשון המכילתא מן הדם אשר בסף למה נאמר והלא כבר נאמר וטבלתם בדם אשר בסף לפי שהוא אומר ולקחו מן הדם ונתנו יכול טבילה אחת לכולן ת"ל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות על כל הגעה טבילה. ובגמרא יליף לדין זה מן קרא דוטבל והזה על כל הזאה טבילה רק משום דבפסח מצרים לא נאמר עדיין קרא זה הוצרך משה ללמדם בפסח מצרים בפני עצמו דגם שם היה הדין כן על כל הזאה טבילה וכמו כן נמי לענין זה דאין חילוק בין זריקה לנתינה ושפיכה. אף דבגמרא יליף לה מקרא דודם זבחיך ישפך מ"מ כיון דבפסח מצרים לא נודע עדיין ממקרא זה שינה משה לומר והגעתם ללמדם דבדיעבד בכל ענין כשר

ויובן בזה הא דהשינוי היה דוקא בדרך הזה דהשם ב"ה אמר דרך נתינה ומשה אמר דרך הזאה משום דאם היה להיפך דהשם ב"ה היה אומר דרך הזאה לא היה יכול משה לשנות דאף דרך נתינה כשר משום דאף דהיה הלכה זו מקובלת מפי הגבורה דגם בפסח מצרים אין קפידא בין דרך הזאה ובין דרך נתינה בכל זאת לא היה בידו להורות קבלה זו לבני ישראל דכשר אף דרך נתינה דהא אף דבעצם הבאות הדם על המשקוף ועל המזוזות אין קפידא אם בא דרך נתינה או דרך הזאה בכל זאת ע"י כך שנותן הדם דרך נתינה הוא מוכרח ליתן על המזוזות בראשונה ואח"כ על המשקוף בכדי שלא יהיה הורדה בקדושה ובאמת מעלת המשקוף שהוא בגובה הוא גדולה ממעלת המזוזה ולולי שהיה מאמר השם ב"ה שהודיע דבריו למשה בענין זה בפירוש היה לפי דעת משה ראוי ליתן על המשקוף בראשונה ואח"כ על המזוזה ולכן אמר השם ב"ה דמתן דמים אלה כשרים דרך נתינה להורות בזה למשה דאף דיהיה מוכרח ע"י כך ליתן על המזוזה בראשונה ואח"כ על המשקוף בכדי שלא יהיה הורדה בקדושה, אין קפידא בכך והוא שינה והורה לזקני ישראל דין זה דרך הזאה דאז נותן על המשקוף תחלה ומשום דאית ביה קדושה טפי וגם הורה להם בזה דאין קפידא בין הזאה לנתינה

פרק ד הלכה ו' מי שבירך להניח תפילין וקשר של יד אסור לו לכפר ואם סח הרי זה עבירה בידו ע"כ

זה הוא מפרק בתרא דסוטה דף מ"ד שח בין תפלה לתפלה עבירה הוא בידו וחוזר עליו מעורכי המלחמה. ובאמת הדבר צריך טעם למה תפס הגמ' עבירה זו דוקא הלא יש כמה עבירות ואזהרות דרבנן והרבה מקומות יש שאסור להפסיק בהם ומצינו בהרא"ש סי' ט"ו בהלכות קטנות שהביא דרשא על קרא דוטרף זרוע אף קדקוד דבזכות מצות תפילין הקשורים בזרוע יטרפו קדקוד אויב ולפי סמך זה אם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש הרי לא קיים מצות תפילין כתקנה ולפיכך חוזר מעורכי המלחמה משום דבעון זה יהיה נענש שלא יצליח במלחמה והנה הרא"ש סתם מלהביא אם ראה דרשה זו באיזו מקום במדרש או דסמך לזה מדעתי' דנפשיה אמנם מצאתי במד"ר פרשת מטות ובשיר השירים רבה שפירש על פסוק שעלו מן הרחצה ושכולה אין בהם אלו שנים עשר אלף ששלח משה לצבא על מדין שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד שאלמלא הקדים אחד מהן תפילין ש''ר לתפילין ש"י לא היה משלחן ולא היו נכנסין ויוצאין משם בשלום ומדרש זה כפשוטו הוא מחוסר הבנה אמנם קצת הוא מוסמך מהגמ' דפסח בין תפילין לתפילין ג"כ חוזר מעורכי המלחמה הרי עינינו הרואות כחה של מצוה זו לענין מלחמה יותר משארי מצות אמנם בדרשה זו של הרא"ש שהבאתי המבואר בו יחוס מצות תפילין עם נצחון המלחמה יותר נכון כונת זה המדרש וגם טעמו של הגמ' דחוזר ע"ז מעורכי המלחמה

הלכה כ"ה קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שתפילין על ראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך הוא אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו ראוהו שהלך ד' אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין ע"כ

הנה מימרא זו שהביא רבינו שאמרו על רב נעלם ממני מקומה ולא ידעתי איו ואיפו הוא וחפשתי בשני התלמודים בבלי וירושלמי ולא מצאתי גם נושאי כליו של רבינו לא הראו לנו שום מראה מקום על זה וביותר יש להפליא על מרן הכ"מ דלעיל בהלכות דיעות פרק ב' הלכה ד' הביא רבינו ג"כ כזה הלשון דאמרו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו וכתב שם הכ"מ על זה דאינו יודע כעת מקומה של מימרא זו וכאן החריש ולא כתב מאומה אמנם את הנראה מלשונו של רבינו בשתי המקומות האלה דהיה לו לרבינו אגדה מיוחדת אשר נאמר שם המאמרים האלה על רב ואגדה זאת כולה נעלמה מאתנו ולא זכינו לאורה