יד המלך (לנדא) - א מה

דוד אל לבו וישם דניאל אל לבו דומה לבוראן דכתיב ויאמר ה' אל לבו לא כן הרשעים המה ברשות לבם. שנאמר ויאמר עשו בלבו אמר נבל בלבו ויאמר ירבעם בלבו ויאמר המן בלבו והכונה הוא דהרשעים כח בחירתן מוכנע לכח רצונם ע"כ הרשע בחירתו הוא ברשות רצונו והצדיקים כח רצונם מוכנע לכח בחירתם. על כן לבם הוא ברשות בחירתם

הלכה ח' שמא תאמר הואיל והקב"ה יודע כו' דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים כו' וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע איך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלי ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו וגוזר עליו לעשות כך ע"כ

ידוע מה שכתב הראב"ד בזה דטוב היה להניח הדבר ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק כו'. והנה רבינו סעדיה גאון ז"ל בספרו אמונת ודיעות הקדים ג"כ לעורר בקושיא זו בלי ישוב מספיק אמנם את אשר תמוה לי בזה דלדעת רש"י ז"ל בפירושו לש"ס כבר אמור קושיא זו בגמרא ברפ"ק דסוטה דמייתי שם מימרא דריש לקיש דאין מזווגין לאדם אשה רק לפי מעשיו ואח"כ הובא שם. מימרא דר"י דקשה לזווגן כקריעת ים סוף ולבסוף פריך הגמרא איני והאמר ר' יהודא אמר רב דארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין בת פלוני לפלוני ומשני הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני ופירש רש"י ז"ל וז"ל מי הוי לפי רשע וזכות והלא קודם יצירה שלא נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו וא"ת הכל גלוי וידוע לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאיתא במס' נדה דמלאך הממונה על ההריון כו' ואומר בפני המקום ב"ה טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש גבור או חלש ואלו צדיק ורשע לא קאמר ולפי דעת רש"י כך הוא הכונה בקושיות הגמרא דאיך מזווגין לאדם זיווגו לפי זכותו והא קודם היצירה הוכרז הכרזה זאת והבחירה נשארת לאדם חפשיות ואין ידיעת הקב"ה סובבת על מעשה בני אדם להרע או להטיב והנה מאוד תמוה אם גם לרבינו היה כונה זו בפירוש סוגיות הגמרא זו א"כ איך לא רמז לנו כלל דעיקר הערות ענין קושיא זו כבר נמצאת לחז"ל בש"ס ערוך גם על הראב"ד קשה מה הרעש הזה והתלונה הזאת על רבינו אם כבר פתחו חז"ל פתח לקושיא זו. אמנם אף אם נאמר דגם רבינו סעדיה גאון ורבינו היה להם כונה זו בפירוש הגמרא זו דריש סוטה בכל זאת על פי' רש"י הוא תמוה דמשונה בזה פי' רש"י בכוונת הגמרא מן קושית רבינו סעדיה גאון ורבינו דהמה הקשו דכיון דהקב"ה יודע מה שהיה ומה שעתיד להיות א"כ הידיעה הזאת אשר איננה נופלת תחת השינוי היא מכרחת את האדם אם להרע או להיטיב וע"ז תירצו מה שתירצו אמנם לפי פירוש רש"י ז"ל בכונת דברי הגמרא שהקב"ה מסיר ידיעתו בענין צדיק ורשע של בני אדם וזה תמוה מאוד דזה סותר אל מימרא פשוטה בפרק חלק דקאמר שם הגמרא ומנין דהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות דכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וזנה כו' וצ"ל דכוונת רש"י הוא דאף דהקב"ה יודע כל ואין דבר נעלם ממנו יתברך מ"מ חוץ לידיעתו לפמליא של מעלה לא נודע גזרה זו של צדיק ורשע בשום צד וכן משמע לשון הגמרא שהביא רש"י דאלו צדיק ורשע לא קאמר ואם היה הזיווג לפי רשע וזכות הרי בהא דמכריזין בת זוגו קודם יצירתו אם לחסד או לשבט יש בכלל הכרזה זו גם גזרה של צדיק ורשע וא"כ נודע עי"כ מה יהיה האיש הזה צדיק או רשע ואיך אמרו דצדיק ורשע לא נודע בעת יצירתו

ולפי ביאור דברים אלה אין להכונה. של קושית הגמרא זו שום ענין לשאלת רבינו סעדיה גאון ורבינו לשאלתם סובב אם הידיעה מכרחת או לא וקושיות הגמרא סובב על מימרא זו דצדיק ורשע לא קאמר. דהיינו שלא יצא גזירה זו של צדיק ורשע חוץ לידיעתו ית"ש וניחא בזה הא דהביא רש"י האי דמסכ' נדה דמלאך הממונה על ההריון מכריז טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש גבור או חלש עשיר או עני ואלו צדיק ורשע לא קאמר ולמה לא הביא רש"י מימרא פשוטה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובפרט דרש"י גופא פתח שם במימרא זו והגמרא הביא ע"ז בפ"ק דברכות קרא דכתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ולפי מה שביארתי בכונת רש"י ניחא דמימרא זו דפ"ק דברכות שהביא הגמרא קרא דמה ה' אלהיך קאי על בחירת האדם דהעיד הכתוב דהבחירה נשארת לאדם חפשיות וכמו שנאמר הנה נתתי לפניך את דרך החיים ואת דרך הטוב ואת וכו' ובחרת בחיים ובפ"ק דסוטה אין כונת הגמרא כלל על הבחירה וידיעה רק על גזרת הידיעה דאינה יוצאת חוץ לידיעתו ית"ש וע"ז שפיר לא היה שום מקום לרש"י להביא ראיה שכן הוא רק מהאי דנדה לבד דעל כל מקרה האדם בתולדתו הגזרה נכרזת קודם היצירה מלבד צדיק ורשע ואף דהשם ב"ה יודע גם את זאת בכל זאת בכרוז היוצא בשעת יצירה לא נודע גזרה זו וכונה זו נראה נכונה מאוד בפירוש רש"י ז''ל

ולולי שאיני כדאי להכריע ולפתוח שפתי נגד רבינו הגדול רש"י ז"ל ה"א דקושית הגמרא ברפ"ק דסוטה מהא דרב יהודא אמר רב דארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני לא קאי כלל אמימרא ראשונה דרשב"ל דמזווגין לאדם אשה לפי מעשיו רק על מימרא דר"י דאמר דקשה לזווגן כקריעת ים סוף. וקס"ד דקאי על כל הזייויגים דהמה קשים כקריעת ים סוף וע"ז מקשה הגמרא דמפני מה המה קשים יותר מסידור בריאות כל הנמצאים הלא גם הזיווגיים המה מסודרים מקדם קודם יצירת הולד בת פלוני לפלוני ולמה יקשה סידור זה יותר מסידור שמסדר בכל יום תמיד מעשה בראשית וע"ז משני דסידור הכרזה אינו אלא על זיווג ראשון והוא באמת אינו קשה כלל ומימרא דר"י קאי על זיווג שני שאינו נכרז ולכן קשה זיווג זה כקריעת ים סוף וכמו דבקריעת ים סוף נשתנה סדרי בראשית כמו כן בזיוג שני נשתנה סדרי ההכרזה ע"י מיתה וגירושין ויש לנו ראיה עצומה דכונת הגמרא כך דבפ"ק דסנהדרין דף כ"ב שמה לא הובא כלל מימרא דרשב"ל דאין מזווגין רק מימרא דר' יוחנן לבד דקשה לזווגן ועל מימרא זו לבד מקשה שם הגמרא הקושיא הזאת כהויותה וכלשונה האמור בפ"ק דסוטה איני והאמר רב יהודא אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד וכו' הרי לך בפירוש דכונת קושיות הגמרא הוא כמו שכתבתי (עיין שם בפרק ואלו מגלחין דף י"ח שהובא שם הגרסא בגמרא אמר רב יהודא אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ומכרזת בת פלוני לפלוני ונוסחא זו תמוה דמה ענין הכרזה בכל יום ויום שייך כאן ובעלי מסורת הש"ס לא הרגישו בזה כלל

) ודע דדעת רבינו ז"ל הוא דכמו דאין ידיעת השם מכרחת את האדם בכל מעשיו אם לטוב אם לרע כמו כן אין הכרזת הזיוג מכרחת את האדם לבת זוגו וגם בזה נשאר לאדם הבחירה חפשית להיטב או להרע לקיחת זוגו נגד ההכרזה ואם ההכרזה עפ"י ידיעת מעשיו מקדם ועפ"י מעשיו האלה הרעים או הטובים נחלק לו בת זוגו ואם אח"כ ישנה את מעשיו עפ"י כח בחירתו הנשארת אפשרית ישונה ג"כ ההכרזה זו שנגזרה עליו כי הוא אל אמונה ואין עול וכמו כן מצינו מאמרם ז"ל בפ"ג דמ"ק דף י"ח דשמא יקדמנו אחר ברחמים ועיין פירוש רש"י שם וישתנה עי"כ סידור ההכרזה ובשמנה פרקים שכתב רבינו לפרקי אבות כתב שם בפ"ח דגם הזיוןיגים הם בבחירת האדם בלי גזרה מכרחת דהא יש בנשואי אשה דרך היתר ואיסור מצוה ועבירה אשר רצונו של אדם חפשי בהן ובהשקפה ראשונה דברי רבינו בשמנה פרקים הם נגד מימרא דר"י אמר רב דקודם יצירה בת קול מכרזת בת פלוני לפלוני. ולפמ"ש יש להשות דעת רבינו זאת למימרא זו

אכן בגוף השגת הראב"ד אם אמנם כי איני כדאי להשמיע קולי במעון אריות ובפרט בענין עמוק כזה אשר לא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם ונלאו כל חכמי לב ליישבו גם רבינו אשר עומק שכלו ורוחב בינתו היה מבהיל כל שומעיו וכאן כפף קומת שכלו לתום אמונתו ואנן מה נעני אבתריה אמנם גוף הרעש שהרעיש הראב"ד על רבינו שהתחיל בהערות קושיא זו לא ידעתי הלא קושיא זו וכל דברי רבינו בענין זה לקח רבינו ממענה איוב וטענת צופר הנעמתי (איוב י"ד) הלא כה דברי איוב אומר אל אלהי אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני כו' העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה כו' כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל כו' ויגאה כשחל תצודנו ותשוב תתפלא בו תחדש עדיך נגדי ותרב כעסך עמדי חליפות וצבא עמי

והנה הדברים האלה כונתם גלוים לכל עין רואה דזאת היתה תערומת איוב דעיני ה' אינם כעיני בשר וידיעתו אינו כידיעת אדם דמידיעתו וראותו כל דבר קודם הויותה אין מידו מציל לשנות הענין מאת אשר ראה וידע והוסיף התלונה במאמרים שונים כדרכו ואמר ויגאה כשחל תצודנו דהיינו שהאדם הובא במצודת ההכרח כמו אם כשחל הכריחו לכל עשיותיו ותשוב תתפלא בי כאלו אם הרשעתי מרצוני ובחירתי תחדש עדיך נגדי דהשם ב"ה מחדש עדותו דהיינו ידיעתו נגד האדם כמו אם היה עשיות האדם חדשים אליו ולא היו ידועים לו כלל קודם לכן רק אחר עשיתם וכאלו היה עם האדם חליפות וצבא דהיינו שהיה בידו הצבא והכח להחליף עשיתו מאת אשר ידע ה' קודם ועל מענה איוב זו ענה צופר הנעמתי החקר אלהי תמצא אם עד תכלית שדי תמצא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים כו' כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן והרואה בעינים פקוחות יראה דרבינו היה נשמר בכל אפשרי מלעמוס על עצמו איזה דבר מעצמו בישוב דבר זה והעתיק בתחלת דבריו מענת צופר