יד המלך (לנדא) - א יט

תאותם ולפיכך האיר עין השגתו לראות בא באספקלריא המאירה במראה ולא בחידות כי גם גופו לא היה מסך מבדיל להשגתו ולא היה צריך שום הכנה לנבואתו כמו כל שאר הנביאים כי המה היו צריכין להכין א"ע להכניע כחות גופם ולהגביר על עצמם כחות נפשם ל אבל משה לא היה לו כל המונעים האלה דגם גופו היה תמיד מוכן וראוי לקבל רוח הנבואה ודרשו חז"ל על קרא דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא לכן גם במותו היה לגופו יתרון מכל שאר בני תמותה דלא ידע איש את קבורתו דאין בדעת שום בן אדם להבין תכונת ומהות קבורתו כי הקשר שבין נפשו וגופו היה כל כך חזק עד שגופו מתפעל מתענוג הנפש גם אחר מותו ואין גופו מעותד לכליון כלל דשאר גופי בית חומר אשר די להם כי הכחות והגוף שלהם. לא יתנגדו לכחות הנפש אבל לא יתאחדו לעולם עם הנפש ולפיכך בהפרד הנפש מהגוף יכלה הגוף ויאבד דכחות עצמו נלקחו ממנו במותו ולא נשאר מקום מוצא לקיומו אבל מרע"ה דגם בעודו בחיים היה נפשו מחיה את גופו והיו כל כך לאחדים עד כי גם אחרי מותו יש לגופו צד קיום וחיזוק מן הנפש ובאמת מצינו דהוכן לו מקום קברו בראשית הבריאה נגד חוק הטבע שיהיה גופו הקדוש והטהור שמורה שם לנצח

פרק שמיני הלכה ג' לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים וביקש להכחיש נבואתו של מרע"ה אין שומעין לו כו' לפי שנבואת מרע"ה אינה עפ"י האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה אלא בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו כמו ששמע הוא ע"כ

הנה מאוד צדקו דברי מרן הכ"מ שכתב דמאחר שקבלנו דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה הא ודאי משקר הוא ועליו נאמר כי דבר סרה על ה' אמנם להיות כי העיקר הזה הוא יקר מאוד לנו. והוא היסוד אשר עמוד אומה הישראלית נשען עליו ע"כ נשאתי את ידי להסמיך הענין מצד הדעת והסברא. דלא יחליף האל ולא ימיר דתו אשר הופיע לנו ממעון קדשו ע''י משה בחירו נאמן ביתו כי הנה אם אמנם כי מעמד הנבחר ומצב הקדוש והנורא הזה אי אפשר להשיג עפ"י חוקי השכל האנושי ומורשה היא לנו אשר כל אב לבנים יודיע אמונתו עד אבותינו הראשונים אשר פנים בפנים דיבר ה' עמהם מתוך האש וכרות הברית עמהם על התורה ועל העבודה ונשרשה ונחקקה עיקר זה בלבבם עד אשר לא ימושו מפיהם ומפי זרעם וזרע זרעם עד עולם וכמו שנאמר כי לא אתכם בלבד אנכי כורת את הברית הזה כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום בכל זה גם מצד הכרעת הדעת יש לקרב הענין כאשר נשכיל ונבין בכללית הבריאה ובפרטיה. אשר לפי ידיעתינו כל ברואי מטה המה נחלקים לארבעה הדרגות הלא המה דומם צומח חי מדבר הכחות שבכולם הוא הדומם למעלה ממנו הצומח ועל גבו הוא החי והמדבר הוא האדם העולה למעלה על כולנה והנה עינינו הרואות לבחלק הדומם יש אבני נזר אודם פטדה וברקת גם אבן הבדולח אשר הגדול כאגוז הקטן הוא עולה לדמי שויא המוני אלפים ורבבות ואבני בנין קומה אשר אבן אחד במשקל כמה כיכראות מצוי לרוב בעד מעה כסף אחת. ואף לשתיהם המה מן סוג אחד ממין הדומם. בכל זאת סגולת האחד עודפת מהשני לאין חקר וכמו כן הוא בצומח יש מיני עשבים יקרים אשר משקל קטן ממנו עולה להך רב ושדה גדולה מלאה שחת מצוי לרוב בדמים מועטים. גם בהאי אנו מוצאין ממין אחד בכחי סוסים גרועים הגדילים במדינה אחת מצוים לרוב נמכרם בזול במעט קט. ויש סוסי ערב וסוסי מצרים אשר מחירם יעלה לאלפים ורבבות וכל זה הוא חילוקי הגולות עודפות אשר חלק ה' בהבריאה לנטוע הגולת העודף זה רק במדינה זאת ולא באחרת ובסגולת העודף זה עצמו יש מעלות שונות זה למעלה מזה עד המובחר שבכולן ואם כך הוא בהשלשה סוגי הברואים למה לא נאמר כן גם במדבר דהוא האדם היקר בכל ברואי מטה דאף דכל בני אדם כולם המה בסוג אחד. בכל זאת מחולקים המה. ועודפים בסגולות יקרות זה מזה ומעת אשר הכיר אברהם אבינו את בוראו ועלה ונתעלה בתומתו וצדקו להיישיר בדרכי ה' כל בני דורו זכה וזיכה לבניו אחריו עד סוף כל הדורות. להיותם עם הגולה כמו שנאמר למען אשר יצוה אח בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' ובעודף זה אשר ירשו מאביהם. מורשה היא להם להיות צדקת ה' נטוע בלבביהם ומן ראש בית אבותם מיוחדים המה להיותם ממלכת כהנים וגוי קדוש ומלבד כח בחירתם המה מצד תכונתם מוכשרים לקבל חוקי ה' ותורותיו וגם בהם עצמם נמצאים צדיקים ותמימים במעלות והדרגות שונות עד משה מובחר היצורים מכל אדם אשר על פני האדמה והנה אם הוא כן בברואי מטה אשר בעפר יסודם. והמה משותפים מן חומר וצורה על אחת כמה וכמה כי יש הדרגות שונות בברואים רוחנים והנה גם הזמן והמקום המה מן הנבראים ויש בהם מעלות והדרגות בסגולות מיוחדות ונפלאות יש זמן שהוא מיוחד לגאולה ותשועה ויש זמן שהוא מיוחד לפורעניות יש זמן שהוא מיוחד לשמחה ויש זמן שהוא מיוחד להיפך וכאמור לכל יש זמן ועת לכל חפץ ואמרו במדרש זמן היה לנח לצאת מן התיבה זמן היה ליוסף לצאת מבית האסורים זמן היה להם לישראל לצאת ממצרים. וכיונו בזה דכל עת וזמן היה מיוחד בתכונת סגולתו להענין זה אשר נעשה בו ואף דקושי השיעבוד במצרים היה ממהר הקץ. זה היה מצד הנס. דהקדים הקב"ה הזמן מאוחר להצילו במצב קודם וזה הוא ענין הדילוג שדרשו חז"ל על פסוק מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות שדילג את הקץ דהיינו שהזמן הקץ נעתק ממקומו. והיה מדלג להקדים מצבו וכן מורה לשון הכתוב ויהי בארבע מאות שנה ושלשים שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל בני ישראל ממצרים על צבאותם והכונה הוא דאף דקושי השיעבוד היה משלים לחשוב הארבעה מאות שנה שהוקצב לגלות ממנין קודם וכמו שאמרו דמנין זה היה מלידת יצחק בכל זאת עצם יום הגאולה שהוכן לכך לא נשתנה רק דיום זה אשר הוכן לכך בתכונת סגולתו הקדים עמידתו בסוף אותו זמן ממנין של הארבעה מאות ושלשים שנה. ולכך נאמר ויהי מקץ ארבע מאות שנה ושלשים שנה ויהי בעצם היום הזה דהיינו דאז היה עצם היום הזה וכן עצם העשור לחדש השביעי הוכן בסגלותו ליום סליחה וכפרה וכמו שאמרו דעיצומו של של יום הוא מכפר. וכמו כן גם במקום כן הוא דיש בו מעלות וסגולות שונות ומצינו דמקום הארון אינו מן המדה דיש במקום הזה סגולה נפלאה הסובל ענין רוחני. והר המוריה ומקום המזבח וקודש הקדשים אשר קדושתם נתעלה זו מזה. כולם מראשית הבריאה הוכנו לכך וכמו שדרשו על פסוק אשר יאמר היום בהר ה' יראה. ואף קברו של מרע"ה הוכן מראשית הבריאה עם ענין רוחני אשר יאתה לכך. והנה ההר חמד אלהים לשבתו הוא מובחר כל המקומות ויום זה של מתן תורה היה מובחר הזמנים מה שלא היה כמוהו ואחריו לא יהיה עוד ומרע"ה היה מובחר היצורים עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. והכתוב העיד עליו ולא קם עוד נביא כמשה. ודרשו בספרי על פסוק נביא אקים להם כו' ונתתי דברי בפיו. דברי אני נותן בפיו אבל איני מדבר עמו פנים אל פנים רק משה בחירו לבדו זכה למדרגה זו מכל האדם אשר היו לפניו ואשר יהיה לאחריו ואם כל אלה בחיריים של כללות הבריאה באו בברית יחד בחיר האדם והמקום והזמן מי יודע אם אין כל אלה ראוים מצד עוצם מעלת תכונתם ואת יקר תפארת גדולתם אשר הבורא ב"ה הכינם לכך בראשית הבריאה בסגולות מיוחדות שיהיו ראוים למעמד הנבחר כזה ואנחנו וכל באי עולם אשר היו לפני הדור הזה ואשר יהיו לאחריו אין בכחם כלל להשיג ענין הנורא הזה כמו דאין אנו משיגים תכונת הזמן של היום הזה אשר היה אז ואשר לא יהיה עוד זמן נבחר כזה ובאמת אותו הדור אשר זכו ביום ההוא להיות במצב הזה היו זוכים מצד תכונת זכות וטהרת היום להשיג בכח השגתם כל ענין הנורא הזה אשר רק קדושת היום הזה לבדו היה מוכשר להשגה ההוא ולכן אין באפשרי עוד לשום נברא להשיג המעמד הנבחר הזה מצד ההשגה רק מצד האמונה אבל אותו הדור שהופיע עליהם טהור יומא הדין היו משיגים ורואים הכל בעין השגתם פנים בפנים ולא היו צריכים כלל לאמונה וכיון דיום זה היה מובחר הזמנים בהבריאה ולא יהיה עוד אחריו כיום הזה אזי ממילא לא יהיה עוד שום זמן מוכשר כזה אשר המוני רבבות גופות גשמיים יהיו מוכנים בו מצד קדושת היום למעמד קדוש ונורא והשגה נוראה כזו. פרק ט באמצע ההלכה הא למדת דכל דברי התורה מצוון אנו לעשותם עד עולם כו' ונאמר לא בשמים היא הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויאמר כי ה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או להוסיף במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה כו' הרי זה נביא שקר ע"כ

זה הוא בתמורה דף ט"ו דמביא הגמרא שם דג' מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה ואמרו ישראל ליהושע ושמואל ושאול להורותם הלכות האלה והשיבו דלא בשמים הוא דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אמנם בפרק הבונה דף ק"ד ובפ"ק דמגילה דף ג' מביא הש"ס לימוד גמור ע"ז והגמרא פריך שם מיניה והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה דזה מורה בפירוש דדרשא גמורה היא ותמוה על