יד המלך (לנדא) - א יג

חמיר כ"כ בעצם עד שאף באונס מחויב למסור נפשו שלא יעבור עליהם ואף דאין עונשין עליהם אם עבר באונס ולא נהרג היינו משום דכתיב ולנערה לא תעשה דבר דגלי התורה בפירוש דאין עונשין על עבירות אונס אבל לענין חיוב מסירת הנפש שלא לעבור לכתחלה אינו מועיל האונס מאומה ולענין לעבורי לכתחלה על אחד מג' עבירות הללו אין שום חילוק כלל בין אם הוא אונס או לא וממילא כמו דאין סברא זו דקרקע עולם פוטרת את האשה מעונש מיתה באם זינתה, באין אונס דמקרא מלא דיבר הכתוב ומתו גם שניהם כמו כן אף דהיא אונס אין סברא דקרקע עולם פוטרתה מחיוב מסירת הנפש שלא לעבור לכתחלה דהא בג' עבירות הללו אונס ואינו אונס שוים הם ועוד דלפי סברת התו' ופסק הש"ע דסברא זו דקרקע עולם פוטרתה ממסירת הנפש אף בשלשה עבירות הללו א"כ למה לי קרא דולנערה לא תעשה דבר. דאין הב"ד ממיתין את האשה באם היתה אנוסה הלא האשה באם היא אנוסה בפחד איבוד חיה מותרת לעבור לכתחלה ומשום דקרקע עולם היא ואיך היה בידינו להעלות על הדעת כלל דאם עברה באונס יהיו הב"ד ממיתין אותה ותאבד חיה בעבירה שעברה כבר ולמה לי קרא דולנערה כו' ואף דבאמת אנו למדין מקרא זה על כל שאר אונס דרחמנא פטריה ואף היכי דלא שייך סברא דקרקע עולם מ"מ עכ"פ עיקר קרא בנערה המאורסה כתיב ואין מקרא יוצא מידי פשוטו דבא הכתוב לפטור את הנערה המאורסה באם היא אנוסה ולמה לי קרא להכי הלא קרקע עולם היא ואיך ניסק אדעתא דידן כלל לחייבה בביאת אונס ועוד קשה גם לפי האמת דמנא לן לפטור את האונס של האיש בג"ע דאם עבר ולא נהרג דאין ממיתין אותו הלא קרא זה דולנערה לא נאמר רק באשה, ואיך ילפינן בזה איש מאשה דלמא דוקא אשה פטרה רחמנא אונס מעונש ומשום דלא עברה מידי על דעת התורה דהא דינה לכתחלה לעבור ולא תיהרג דקרקע עולם היא משא"כ באונס איש דלא שייך בו קרקע עולם ודינו לכתחלה באונס דג"ע ליהרג ולא לעבור ואם עבר ולא נהרג הרי עבר על דעת התורה מנא ידעינן דאין עונשין אותו עונש הראוי לו אלא ודאי דגבי שלש עבירות הללו אינו מועיל קרקע עולם לפטרו ממסירת נפש. ודלא כדעת התוספות וממילא האיש והאשה שוים הם באונס דג"ע דבשניהם הדין הוא ליהרג ולא לעבור וגם האשה אם עברה ולא נהרגה עברה על דעת התורה כמו האיש ובכל זאת כתב רחמנה ולנערה לא תעשה דבר לעל שום עבירות אונס ואף על אותן השלשה דלכתחלה אין רשאים לעבור עליהם אף באונס ומחויבים למסור עצמן עליהם בכל זאת אם עבר ולא מסר את נפשו אין הב"ד עונשין על. זה ושפיר יליף מזה לכל בין באיש ובין באשה דרחמנא פטריה ואם עבר ולא נהרג אף באותן ג' עבירות אין ממיתין אותו

ויש לי להביא ראיה לזה דבג"ע אין שום חילוק בין קרקע עולם או לא ואף בקרקע עולם מחויבת למסור נפשה מהא דפרק הניזקין דף נ"ז דמייתי שם הגמרא באגדת חורבן בית אלהינו מעשה דארבע מאות ילדים וארבע מאות ילדות שנשבו לקלון ועמדו הילדות והשליכו א"ע לים ונשאו הילדים בעצמן ק"ו וסיים שם הגמרא דעליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה ואף אם נאמר דהילדות נשואות היו בכל זאת עכ"פ קרקע עולם הם ולדעת רבינו היכי דהדין הוא לעבור ולא ליהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו ואיך קאמר שם בגמרא דעליהם נאמר כי עליך הורגנו כל היום והלא כתוב זה לא נאמר רק באותן דהדין בהם ליהרג ולא לעבור אלא ודאי דבג"ע לא מהני קרקע עולם כלל וגם הילדות היו מחויבים למסור נפשייהו בכדי. שלא יאנסו אותם העכו"ם לכונת העברה על דת ושפיר קאמר שם הגמרא דעליהם נאמר כי עליך הורגנו כל היום כו' ועוד יש לי להביא ראיה אל מה שכתבתי מעובדא דמייתי בגמרא סוף פרק בן סורר ומורה באיש שהעלה בלבו טינא ואמרו הרופאים העמוד לפניו ערומה ואמרו חכמים ימות ואל תעמוד בפניו ערומה וכו' וקאמר שם בשלמא לר' יעקב בר אידי דאמר א"א היא ניחא ופירשו רבותינו ז"ל דכל קריבה בעריות אסור מד"ת. ואף ההסתכלות בא"א ליהנות ממנה הוי אביזרייהו דג"ע וכמו דבע"ז יהרג. ואל יעבור גם אביזרייהו דידהו גם בג"ע כן ולפי דעת התוס' והש"ע דבקרקע עולם דהיינו היכי דאין עושין מעשה בהעבירה אף בג"ע יעבור ואל יהרג א"כ קשה מה בכך דעובדא דס"פ בן סורר ומורה הוי אביזרייהו דג"ע הלא בגוף העבירה של הנאות הסתכלות אין בו מעשה ועדיף הרבה, מביאה גמורה באשה דהולכת עכ"פ ומכינה את עצמה להביאה וגם היא נהנית מגוף העבירה ובכל זאת כיון דאינה עושה מעשה בגוף העבירה הרי היא קרקע עולם ומכ"ש בעבירה דמראית עין דאין שניהם עושים שום מעשה כלל ומה איכפת לן דעבירה זו הוי אביזרייהו דג"ע הא בג"ע גופא בהאי גונא דקרקע עולם ואין בו מעשה אינו מחויב למסור נפשו אלא ודאי דבהנך שלשה עבירות ואביזרייהו דידהו אין בהם שום חילוק בין קרקע עולם או לא ובכל ענין הדין הוא דיהרג ואל יעבור וקושית התוספת על אסתר דג"ע הוי ולמה לא מסרה נפשה ע"כ עלינו לתרץ כתירוץ הר''ת יע"ש בתוספת דביאת עכו"ם אינה אוסרתה על בעלה והנה גם רבינו על כרחך סבירא ליה ג"כ כדעת הרבינו תם דביאת עכו"ם בישראלית אין לו לענין זה דיהרג ואל יעבור דין ג"ע דהנה רבינו הביא חילוק זה של כוונת הנאות עצמן. גם באשה ישראלית שנאנסה מגוי והלא דבר ברור הוא דבג"ע הנאמר דיהרג ואל יעבור על כרחך מיירי גם בנתכוין להנאות עצמו דאם בנתכוין להעבירו על דת מאי אריא הני תלתא הלא גם בכל עבירות שבתורה במתכוין להעבירו הדין הוא דיהרג ואל יעבור ובברייתא שם נאמר להיפך דבכל עבירות שבתורה זולת הני תלתא יעבור ואל יהרג אלא ודאי דברייתא זו מיירי בנתכוין להנאות עצמו בכל זאת בהני תלתא מחויב למסור עצמו בכל ענין ואיך כתב רבינו באשה שנאנסה מעכו''ם דבנתכוין להנאות עצמו תעבור ואל תהרג אלא ודאי דגם רבינו סבירא ליה כדעת ר"ת ולפיכך שפיר דגילוי עריות האמור בברייתא מיירי באיש שנאנס לבוא על ערוה דבזה הוי הדין בכל ענין דיהרג ואל יעבור ורבינו דחילק בין נתכוין להנאות עצמו או לא כתב הדין באשה שנאנסה מעכו"ם דאין לזה דין ג"ע וכן מורין כל דברי רבינו בהלכה זו. דכלל אונס אשה בביאתה מעכו"ם לאונס חילול שבת לענין יהרג ואל יעבור ובברייתא מחלק בפירוש בענין זה בין כל עבירות שבתורה דהיינו חילול שבת וכדומה ובין ג"ע וע"ז וש"ד ועיין במרן הכ"מ דגם הוא כתב כן בדעת רבינו

איברא דדעת רבינו בזה צריך עיון דאם נאמר דאונס ביאת עכו"ם בישראלית אין לו דין ג"ע ובנתכוין להנאות עצמו תעבור ואל תהרג ולדעת רבינו דהיכי דהדין הוא לעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וממילא לדעת רבינו גם כאן באונס עכו"ם בביאת אשה ישראלית אסור להאשה למסור עצמה להריגה ואיך קרי להו הגמרא בריש פ"ק דכתובות צניעות להני נשי זמסרן נפשייהו והלא המה מתחייבין בנפשם ודוחק לומר דכונת הגמרא הוא דלדעת הנשים בעצמן צניעותא הוא דקא עבדי וצריכין אנו לומר דהא דכתב רבינו בשאר עבירות דהדין בהם דיעבור ואל יהרג דאם נהרגו ולא עברו דהמה מתחייבים בנפשם זה הוא דוקא במעשה פרטי דאיתרמי כך שהעכו"ם אנס את יהודי לעבור על אחת ממצות התורה ואנו יודעין בבירור דהעכו"ם לא נתכוין בזה להעברות דת רק להנאות עצמו דבזה מסתבר ליה לרבינו דאסור לו להישראל למסור נפשו משא"כ בדין הכללי בבת ישראל שרוצה עכו"ם לקחתה בחזקה לרשותו להתעלל בה בזה. גם רבינו מודה דרשות ביד הישראלית לחוש לעצמה דשמא כשתהיה ביד העכו"ם יתכוין להעבירה על דת ותהיה אז מחויבת מן הדין במסירת הנפש ע"כ גם טרם נלקחת לרשותו אף דעדיין אין כונת העכו"ם מדעת אם הוא רוצה להעבירה בכך על הדת ואינה מחויבת במסירת נפשה מספק בכל זאת מותר לה להחמיר על עצמה ולמסור נפשה טרם תבוא לכך ולכן שפיר חשוב גמרא בריש פ"ק דכתובות להנך צניעות דיחמירו לחוש על עצמן דשמא יתכוין הטפסר להעבירה על דת וימסרו נפשם טרם אשר תבואו לרשותו

וראיתי להביא קצת סמך לזה מן התורה. דהיכי דיש ספק דשמא יכוין העכו"ם להעבירה על הדת רשאית הנשים להחמיר על עצמן ולמסור נפשם בשביל חשש זה מהא דאמר אברהם אבינו לשרה אשתו כאשר הקריב לבוא מצרימה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והיו כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו והתמיה נודעת בזה דאם יחושו המצרים על איסור אשת איש לבל יבוא עליה כשבעלה חי על אחת כמה וכמה דיחושו על איסור רציחה והריגת נפש להרוג את בעלה דהוא אחת משבע מצות שנצטוו עליה בני נח גם לא נודע לנו כוונת דברי אברהם באמרו אליה והרגו אותי ואותך יחיו הלא כל פחד אברהם לא היה רק דהיה ירא לנפשו לבל יהרגו אותו אבל מה לו לאברהם בזה שיחיו את שרה האם היה חלילה עינו של אברהם צרה בחיי שרה אשתו לבל תחיה אחר הריגתו אמנם אם נאמר דרשאות הנשים לחוש לעצמן לבל יתכוין העכו"ם להעבירה על דת ולמסור נפשה בשביל חשש זה טרם הלקחה בית העכו"ם אזי יש מקום לומר בכונת דברי אברהם דודאי לא היה פחד אברהם כלל דהמצרים יהרגנו בכדי להציל את עצמם מעבירת איסור א"א דאם היה כונתם כך היו יראים יותר מאיסור רציחה החמורה בעיניהם הרבה יותר אלא להמצרים היו חשודים בעיני אברהם דלא יהיה שום מעצור צרות זנונים אשר בקרבם ולא יהיה שום עבירה אשר נצטוו עליה חשובה בעיניהם למנוע אותם מחטא ופנויה וא"א שוים בעיניהם אך כל פחדו ויראתו של אברהם לא היה רק דכאשר ירגישו המצרים בהצניעות ויראת חטא אשר בשרה אזי יחושו המצרים לחיי שרה דכאשר יהיה בה איסור אשת איש אזי היא בצדקתה ותום לבבה נגד ה' תחוש היא לעצמה לבל יתכוונו המצרים להעבירה על על הדת ותמסור נפשה על חשש זה ותאבד היא בעצמה את חייה בטרם תבוא לחטא ולכן ירא אברהם לנפשו לבל יהרגנו המצרים בכדי להסיר מעל שרה איסור א''א ובהריגתו זאת יהיו בטוחים בחיי שרה כי אם תהיה פנויה ולא יהיה