יד המלך (לנדא) - א קכא

הלכה ז' אין חוששין שמא גיררה חולדה חמץ למקום שאין מכניסין בו חמץ שאם ניחוש מבית לבית ניחוש מעיר לעיר ואין לדבר סוף ע"כ

הנה דין זה הוא ממתניתין דפ"ק דפסחים (דף ט"א ופי' רש"י שם דאין חוששין כשבדק זויות זו ובא לבדוק זויות האחרות דשמא בתוך כך שבא לבדוק האחרת גוררה חולדה למקום תבדוק וצריכנא לחזור ולבדוק ע"כ ומדברי רבינו נראה דלא ניחא ליה פי' רש"י והוא מפרש כונת המתניתין דאין חוששין שמא גיררה חולדה חמץ למקום שאין מכניסין בו חמץ והרב המגיד כתב על פירוש רבינו דהוא העיקר ויפה כיון.. אמנם לדעתי הפירוש של רש"י נכון יותר בכונת המשנה. דלפירוש רבינו יהיה כל המשנה זו דאין חוששין משנה שאינה צריכה דהא כבר תני לה במתניתין דריש פרקין דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריכין בדיקה ואם היה חשש בזה מגרירת חולדה אזי ממילא גם אותן המקומות היו צריכין בדיקה לברר לנו אם לא גיררה חולדה חמץ שמה. ונהיה מוכרחין לומר דכל משנה דאין חוששין לפרושי טעמא דמתניתין קמא דריש פרקין אתי לאשמועינן וזה דוחק עצום

ומבלעדי זאת ענין המשנה בפני עצמה מורה כפירוש רש"י דלפירוש רבינו קשה דלמה ליה להמשנה כלל הא דאין לדבר סוף הלא בלא"ה. כיון דאין דרך להכניס חמץ למקום הזה ומראשית השנה עד אחריתו יש למקום הזה חזקת בדוק דלא הותחל כלל לבוא שום חמץ בשערו ואין לך חזקה קמייתא גדולה מזו ועל חזקות כאלה אנו סומכין לענין כרת ומיתות ב"ד החמור ולמה לא נסמוך בזה בענין בדיקה הקל ומהיכי תיתי נתחיל ליתן מקום כלל להתחלות חשש זה של גרירות חולדה בכדי שנהיה עי"כ מוכרחים לסברא דאין לדבר סוף אמנם לפירוש רש"י דכונת המתניתן קאי על הזויות הבדוקין שפיר יש בידינו להסביר בטעמ' דמתניתן דכיון דכל הבתים שמשתמשין בהם חמץ בחזקת חמץ הם ולפיכך אף כשבדק זויות אחת ובשעת הבדיקה יודע שאין בזויות זו חמץ בכל זאת לא היה מהני בדיקת זויות אחת להחזיקו בחזקת בדוק משום דכל הבית כונה בגדר ספק אחד הוא ואכתי יש להסתפק דדלמא כשהלך לבדוק זויות האחרת גררה החולדה חמץ מזויות שאינו בדוק לזויות זו שכבר נבדק הגם לזויות אשר נבדק פעם אחת יש לו ברגע של כלות הבדיקה חזקת בדוק בכל זאת כיון דגם אחר הבדיקה נכללה עכ"פ ע"י חשש של גרירת החולדה גם הזויות הבדוק בכלל ספק של מציאת החמץ המוחזק מראשית השנה בתוך הבית בכללי הרי ממילא גם החזקה שהיה ברגע אחת לזויות הבדוק בפרטי לא מהני דכיון דיכול לברר החשש של גרירות החולדה ע"י בדיקה שנית וכל מלתא דאיכא לברורי מחויב לברר ולא סמכינן אחזקה והלכך שפיר אי לאו סברא דאין לדבר סוף והיה בידינו לברר הספק שנית. ע''י בדיקה לא היינו סומכין על חזקה דבדיקה ראשונה והיה צריך לברר. כל זויות ע"י בדיקה עוד הפעם כדין כל איכא לברורי דמבררינן ולא סמכינן אחזקה ושפיר הוכרחה המשנה לסברא זו דאין לדבר סוף ואין בזה מקום בירור כלל וממילא סמכינן בכל זויות על חזקת בדוק שהיה לו ברגע. של כלות בדיקתו והנה זה ניחא לפרוש רש"י משא"כ לשיטות רבינו דכונת המתניתין דאין חוששין קאי על מקום שאין מכניסים בו חמץ ובמקום שאין מכניסים בו חמץ אזי בהחשש של גרירת חולדה אנו רוצים להחזיק כל עיקר ראשית בוא החמץ להבית ואחזוקי איסורא לא מחזקינן אף במקום דאיכא לברורי וכמו שהביא הרמ"א בהג"ה י"ד סי' פ"ג סעיף ה' בשם מיהרא''י ורכיל ירוחם והש"ך שם ס"ק י"א בשם האור זרוע לענין חיפוש אחר דגים טמאים בהחביות ועיין בש"ך שם שכתב לחלק להא דבי"ד ריש סי' א' דאע"ג דרוב מוחזקים בשחיטה אין לסמוך לכתחילה על החזקה במקום דיכולין לבררו וזה הוא ג"כ מהאור זרוע ובכל זאת בחיפוש אחר דגים טמאים בהחביות טהורים פסק האור זרוע בעצמו דאינו צריך לחפש היינו משום דבדגים אין אנו מתירים הדגים מכח חזקה רק דאמרינן דמהיכי תיתי יהיה כאן איסור יע"ש וזה הוא ממש דמיון דמקום דאין מכניסין בו חמץ. דג"כ אין אנו צריכין להחזיק המקום שאין מכניסים בו חמץ בחזקת בדוק רק דאמרינן כיון דידענו דלא הובא חמץ להמקום הזה מעולם מהיכי תיתי נחזיק בתוכו חמץ ע"י גרירות חולדה ואם כן למה לה למתניתין כלל לחדש סברא דאין לדבר סוף

ולשיטות רש"י ארוח לן בזה קושיות התוס' שם בסוגיא דמקשים דלמה לן כלל מתניתין דאין חוששין הא מרישא דמתניתין שמעינן לה דקתני דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה אמנם לפי מה שהסברתי עולה לנכון דשתי המשניות אלה דריש פירקין והאי דאין חוששין באים להורות לנו שני ענינים נפרדים דברישא אין מקום לסברא דאין לדבר סוף דה"א דמחויב לבדוק עכ"פ פעם אחת. כמו כל שאר מקומות הנבדקים מחמת ספק חמץ ואף דבכל שאר מקומות המשתמשים בהם חמץ בכל השנה אין להם חזקת בדוק ומקום זה שאין מכניסין בו חמץ יש לו חזקת בדוק הרי במקום דאיכא לברורי. לא סמכינן אחזקה לכן השמיענו המתניתין דבמקום שאין מכניסין בו חמץ הוי אחזוקי איסורא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן אף היכי דאיכא לברורי וכסברת האור זרוע ורבינו ירוחם ומתניתין דאין חוששין דמיירי בבתים המוחזק בהם חמץ ואין זה אחזוקי איסורא רק. דמוקמינן על חזקת בדוק של רגע בדיקתו והוי אמינא דהכא בודאי לא סמכינן אחזקה ומשום דאיכא לברורי ע"י בדיקת כל זויות שני פעמים והיכי דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקת בדוק של רגע כלות הבדיקה ומחויב לברר ולבדוק כל זויות שני פעמים ולכן חידשה לנו המתניתין דאין זה איכא לברורי דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר ואין לדבר סוף ואף אם נבדוק כל זויות הרבה פעמים ישאר לנו עדיין הספק דגרירת חולדה מבית לבית ומחצר לחצר ומעיר לעיר וספק זה אין בידינו לברר בשום אופן ועל כרחך אנו מוכרחים לסמוך אחזקת בדוק של כל זויות בפני עצמו ולכן גם בחששא דממקום למקום אנו סומכין על חזקה זו וכל זויות בבדיקה אחת סגיא

ועפ"י דברינו זה יתישב על נכון קושיות המהרש"א אדיוקא דגמרא בסוגיא שם טעמא דלא חזינא דשקיל הא חזינא דשקיל חיישינן ואמאי נימא אכלתי' מי לא תנן מדורות הכושיים טמאים כו' ובמקום שחולדה וברדלס יכולים להלוך א"צ בדיקה.. והקשה המהרש"א דלמה להו להגמרא להוכיח מדיוקא דחזינא דשקיל דלא אמרינן אכלתיה הא מגופא דמתניתין שמעינן לה דאי אמרינן אכלתיה למה לה להמתניתן כלל סברא דאין לדבר סוף הלא אף מבלעדי סברא זו והיינו חוששין לגרירת חולדה בכל זאת לא היה צריך בדיקה פעם שנית ומשום דהיינו תולין דאף אם גיררה חולדה איזה חמץ אותה החולדה בעצמה אכלתיה אמנם לפי מה שהסברתי יבואר הכל בדרך ישר דאי לאו דיוקא דחזינא דשקיל. ה"א דבכל מקום בעלמא אמרינן אכלתיה והא דאיצטרך במתניתן לסברא דאין לדבר סוף היינו משום דבמחניתן אי לאו סברא דאין לדבר סוף לא היה מהני סברא דאכלתיה לפוטרו מבדיקה ומשום דאף אי אמרינן אכלתיה עכ"פ אין בידינו לומר דודאי אכלתיה רק דמסתמא דרך החולדה והברדלס לאכול את אשר ימצאו אבל מ"מ אכתי גם זה גופא דאכלתיה הוא ג"כ בגדר הספק וכל ספק דאיכא לברורי היה מחויב לברר ולא סמכינן אחזקה ואי לאו סברא דאין לדבר סוף אשר הוא נגד הסברא דאיכא לברורי היינו אומרים הא דאיכא לברורי גם נגד ספק דאכלתיה וגם ספק זה דאכלתיה היה מחויב לברר ע"י בדיקה משא"כ במדורת הכושיים דהתם הוי אחזוקי א איסורא ולא שייך בו סברא דאיכא לברורי אנו סומכין על אכלתיה לבד וא"צ בדיקה ולכן הוכרח הגמרא להוכיח ולהקשות מדיוקא דמתניתן ומדיוקא זה שפיר הוכיח הגמרא. דלא אמרינן כלל האי סברא דאכלתיה דאם היינו תולין דאכלתיה אף דאינו רק ספק מ"מ השתא דכבר ידעינן דסברת אין לדבר סוף דוחה סברא דאיכא לברורי א"כ אף בחזינא דשקיל נוקמי כל הזויות אחזקת בדוק ונימא אכלתיה ומדתפס המשנה דין זה בלא חזינא שמע מינה דבחזינא דשקיל חיישינן ולא מהני החזקה דלא אמרינן כלל סברא זו דאכלתיה ואף ספק אין בו ושפיר פריך הרי במדורות הכושיים אנו תולין דאכלתיה

הלכה י"א שני ציבורין אחד של חמץ ואחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ובאו שני עכברים זה נטל חמץ וזה נטל מצה ואינו ידוע לאיזה בית, נכנס זה שנטל החמץ וכן שני בתים כו' בכל אלו אין צריך לבדוק פעם . שניה דאין כאן קבוע ע"כ

והראב"ד השיג על רבינו בזה וכתב דקבוע ודאי הוא אלא שתולין לקולא דהו"ל כספק ביאה לענין בדיקה יע"ש והנה אין ספק כי גם כונת רבינו בטעמא דיהיב דאין כאן קבוע לא קאי רק על כל שאר אופנים האמורים בהלכה אבל דין הראשון שהביא בשני ציבורין אין לו שום ענין לקבוע