יד יצחק (רמב"ם) מח

הנאת תשמישך עלי מנדרים שם לכאורה קשה דהלא עדיין לא דמי' כלל דהתם מיירי שהיא אסרה התשמיש בנדר ופריך תלמודן היכי דמי אילימא דאמרה הנאת תשמישי עליך למה לי הפרה הא משעבדה לי' אלא באומרת הנאת תשמישך עלי וכרב כהנא כו' וכן אמרו בכתובות (ע"א ב') לענין אם הוא אוסר עלי' משא"כ הכא דלו יהא דאסורה לי' בתשמיש עכ"ז מדוע לא יחזירנה ויקדשנה בכסף או בשטר ויקיים העשה דולו תהי' לאשה וודאי דאין לומר דהעשה על ביאה דוקא קאי כיון דכתיב ולו תהי' לשון הוי' והוי קדושין ודאי כידוע. כן אמרנו בסברא ואח"כ מצאתי און לי בדברי בעל הפלאה בכתובות (דף מ א') בתוספות ד"ה ניתי עשה דכתב שם לענין אחר וזל בתוך הדיבור ותו קשה דהכא עדיף טפי דביבמה כתיב יבמה יבא עליה דהיינו ביאה משא"כ הכא דכתיב ולו תהי' לאשה מתקיים בקדושין לבד עכ"ל וצ"ע לכאורה לדעת רבעת"ו ז"ל. ואף דקיי"ל לדברי הכל בין לר"מ ובין לר"י [דפליגי בהאומר להאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות דלר"מ אינה מקודשת ולר' יהודה מקודשת] שוין באומר ע"מ שאין לך עלי עונה דהוא אינו דבר שבממון אזי אינה מקודשה לכולי עלמא והובא פלוגתתם בכתובות (נ"ו א') ובמקומות רבות בש"ס. עכ"ז היינו דוקא דאמר לה ע"מ משא"כ הכא דאסורה עליו בביאה משום נדרו הוי כמו אם הוא חולה שאינו ראוי לביאה כל ימיו האם נאמר דאין קדושיו קדושי אתמהה. הלא גם בחייבי לאוין תפסי קדושין והכא לא גרעי מחייבי לאוין כמובן ואין מהצורך להביא ראיות לזה וצ"ע:

אך לכי דייקינן אין כאן קושיא לרבעת"ו ז"ל דמתניתין מפורשת היא בנדרים (ט"ז א') וחומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות ע"כ. וא"כ נאמר בפשיטות לדעת רבותינו הנ"ל דאסר את עצמו בנדר על כל הקדושין הן כסף והן שטר והא דנקטי רבעת"ו ז"ל דאמר הנאת תשמישך עלי היינו משום דחילוק נדר משבועה הוא דנדר הוי איסור חפצא עלי' ושבועה הוי איסור נפשי' על חפצא לכן גם בנדר אינו חל על דבר מצוה רק באוסר חפץ על נפשי'. ובתלמודן (שם ע"ב) מנין שאין נשבעין לעבור על המצות ת"ל לא יחל דברו דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים מאי שנא נדר דכתיב איש כי ידור נדר לה' לא יחל דברו. [ופרש"י והרא"ש והר"נ דאפילו בחפצי שמים דלה' לא יחל דברו]. שבועה נמי הא כתיב או השבע שבועה לה' לא יחל דברו אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה [ופירשו כל המפרשים הנ"ל בחדא מחתא אך נעתיק לשון רש"י ז"ל אמר אביי כו' כלומר הא דקתני מתניתין שנודרין על המצוה כגון דאמר הנאת סוכה עלי דהשתא קאסר חפצא עליה דהכי מצי למידר אפילו לכתחילה כדאמרינן לעיל אע"ג דמשועבד לאשתו בתשמיש חל עליה הנדר כי אמר הנאת תשמישך עלי שאינו אוסר עצמו עלי' אלא לדידה אוסר עלי' וכו' ע"כ וכן הוא האמת לפי הדין דבאוסר נפשי' אחפצא גם בנדר אינו חל וגם רבא אינו חולק עליו בעיקר הדין עיין פירוש הרא"ש שם ולכן תפסי רבעת"ו ז"ל להביא מקונם תשמישך עלי דהוי חפצא על נפשי' וכאשר הובא לשון רש"י דהביא שם בנדרים ג"כ הא דהנאת תשמישך וכן נאמר באמת דאסר עצמו באופן זה גם יתר הקדושין ופשוט לומר כן בדעת רבותינו ולא לומר דרבעת"ו יחלוקו על דברינו הנ"ל ועל דברי בעל הפלאה לסבור דבקדושין לבדו אינו מקיים העשה ועוד יש להאריך ולסתור ולבנות ואף שתירצנו דעת רבעת"ו ז"ל מ"מ לא ניחא לרש"י ז"ל לפרש כפירוש רבותינו דהדירה בלא עון כלל דסובר רש"י דאף דעדיין לא ידעי הש"ס סבר' דלדבר מצוה נשאלין על נדר שהודר על דעת רבים מ"מ בעינן דלפחות לא יהא ביטול מצוה בהנדר אבל לענין דהכא דהי' איסור בהנדר עצמו אף דחייל לפחות התרה יהי' לי' ואיך יסבור דלא יהי' לי' גם התרה לכן מפרש רש"י ז"ל דגם הכא אין כאן דבר עבירה בעת נדרו דהיתה עוברת על דת ורק השתא עשתה תשובה ולכן מצוה היא לשאול על נדרו ואין להקשות לדברינו הנ"ל דמדמינן עוברת על דת גבי אונס לבעיית תלמודן דסוטה ולדעת הראב"ד והמרדכי הלא אין הדמיון עולה יפה דהתם אין כאן מצות ל"ת דלא יוכל לשלחה וכן גם עשה דולו תהי' לאשה. דע"ז נאמר דלו יהא דבעודה תחתיו לא ישוו כ"כ. מ"מ הכא דהיא גרושה כבר ואין כאן רק מצות עשה דולו תהי' לאשה ולכן כיון דדרשינן אשה הראוי' לו וגם זה הלא איננה ראוי' לכתחילה לנושאה דעד כאן לא הסתפקו תלמודן רק אם נשואה היא והוא אינו מקפיד וגם בזה הלא איכא מצוה לגרשה וכנ"ל ומכש"כ לנושאה דמיא להתם ואין לסתור זאת ממתניתין דכתובות (נ"ט) הנ"ל דלא נאמר שם רק נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראוי' לבוא בישראל ותו לא ע"ז נאמר דגם זה הוא בכלל הנ"ל ואף דירבו הסותרים זאת נסיר מעלינו כל הסתירות בדברי רבינו הגדול הר"מ שכתב בפ"א מהלכות נערה הלכה ה' וז"ל היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה או שני' הרי זה לא ישאנה וכו' ע"כ הרי לך להדיא דאף אם אין בה רק איסור דדבריהם הרי זה לא תנשא לו. וכבר האריכו האחרונים בדין זה דהיתה אסורה באיסו' עשה ושני' וע' במל"מ שם ובפ"ב מה"ס ובפ"ז מה' תרומות וביתר האחרונים ויש להאריך הדיבור בזה ואכ"מ כי ארכו הדברים בעזרת שדי: