יד יצחק (רמב"ם) לב

קדושין (דף מ"ב) אמר רבא בר רב הונא אמר רב מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנאמר ונשיא אחד נשיא אחד ממטה. אך מ"מ דעת הרבה מהראשונים דזכי' היא מדין שליחות וכן דעת הרא"ש ז"ל ורבע"ת ז"ל בעצמם בהתקבל (דף ס"ג ב') ד"ה שאני ובעוד איזו מקומות ועוד כן דעת רבים מרבוותא וסברי דלמסקנא דקדושין הנ"ל לא מוכח מקרא דונשיא אחד רק דומי' דחלוקת הארץ דשלהם היתה הארץ והחלוקה אינה רק גילוי מילתא בעלמא אבל זכיה מדין שליחות היא דהוי כאילו עשאו שליח. ונפקותא היא לדידן לכאורה דאם נאמר דזכין לאדם שלא בפניו הוא מטעם דונשיא אחד ולא מטעם שליחות א"כ כיון דבמציאה יש קצת חוב כל שהו כמובן לכן לא נוכל ללמדו מונשיא אחד משא"כ אם הוא מצד שליחות בוודאי רחוק לומר דהוי מטעם דאין שליח לדבר עבירה [כדעת קצת מהאחרונים בטעמם] דהלא במציאה לא יקרא כ"כ דבר עבירה כיון דאינו מבורר כלל למי מפסידין ורחוק קצת להטעינו בדבר עבירה וא"כ אולי באמת דעת ר' יוחנן דהא דאין זוכה התופס לבעל חוב הוא מטעם דאין שליח לדבר עבירה משא"כ במציאה וכנ"ל ולכן סבר דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואולי גם זהו טעמא דרבינו ז"ל ולכן גם החצר יכול לזכות עבורו דאין הטעם מצד מיגו דזכי לנפשיה כדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל:

וקצת נוטה לדרך זה אמרנו ליישב דעת רש"י ז"ל דפי' שם דתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה חבירו כדאמר בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס עכ"ל. וכבר תמהו רבע"ת ז"ל על דבריו דבהדיא מוכח בכתובות (פ"ד) גבי עובדא דיימר בר חשו דתופס בעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה אפי' עשאו שליח ע"כ ועין מה שתירצו האחרונים ז"ל בזה וגם אנו נאמר בדעתו אף דאיננו כ"כ דרך סלולה והוא דלא נמצא הדבר מבואר בראשונים וגם לא באחרונים אם איהו תופס לבעל חוב במקום דחב לאחריני והלוה רוצה להוציא מידו אם יכול להוציא משום שחב לאחריני ואם יכול לבטל התפיסה קודם שנודע להבעלי דברים ורק אם אינו חב לאחריני ורוצה שיקבל עליו אחריות זה נזכר בחוה"מ שו קה סק"ה עיי"ש. ואך את זה מצאתי להרא"ש ז"ל על פלוגתא דרב ושמואל בגיטין (י"ד) באומר הילך מנה לפלוני שאני חייב לו וסבר רב שלא יכול לחזור בו ושמואל סבר שיכול לחזור בו ורצה תלמודן שם לתלות פלוגתייהו אי הילך כזכי או לא. והקשה הרא"ש ז"ל בדעת שמואל נהי דהילך לאו כזכי עכ"ז איך יוכל לחזור בו דלו יהא אפי תופס וחב לאחריני. והלא הלוה אינו יכול למחות בהתפיסה. [וכן פירשו מפרשי הרא"ש כוונתו דאף אם חב לאחרים מ"מ הלוה לא יוכל למחות] ועי"ש מה שתירץ הרא"ש איזו תירוצים בזה. אבל אולי באמת דעת רש"י ז"ל דהלוה יוכל למחות וסברתו דסובר כדעת הראשונים דסברי דזכיה מונשיא אחד ילפי' ודלא כדעת הראשונים הנ"ל דמצד שליחות וא"כ כיון דאין כאן זכות גמור משום דחב לאחריני לכן אין תפיסתו כלל וגם הלוה יכול לבטלו. אבל בוודאי היכא דעשה אותו שליח בפירוש לתפוס עבורו א"כ אף דלגבי חביריו אינו קונה כיון דחב לדידהו והוי כשליחות לדבר עבירה ואין שליח לזה מ"מ לכל הפחות צריך מתחילה לידע העבירה אולי הבע"מ האחריני מוחלים לדידי' ואין כאן דבר עבירה כלל ולכן אין בכח הלוה למחות אם נעשה שליח משא"כ אם הדבר מצד זכיה לבדה אף דהחוב יהיה בספק אחד מני אלף לאו זכיה מבוררת היא ולא נוכל ללמוד מונשיא אחד וא"כ נגד בטלת הלוה להתפיסה אמר כאן רבינו מאחר שלא עשה אותו שליח לתפוס וכנ"ל. והא שהביא לרבינו הגדול לזה לדבר בו. הוא דבאמת איך ידומה מציאה לתופס לב"ח דהתם החיוב מבורר וגלוי לכל ודבר עבירה היא משא"כ הכא מאי היא העבירה הלזה וכמו שדיברנו לעיל בדעת ר' יוחנן לדעת הרמב"ם ז"ל לכן בא רש"י ז"ל לזכור דגם נגד הלוה לא מהני תפיסה אם לא עשה שליח לתפוס וא"כ ודאי דאין הדבר מצד דבר עבירה היא דמנין יודע הלוה דלא יתרצו הב"ח אוני ימחלו ואין כאן דבר עבירה כלל אלא ודאי מטעם זכי' אתינן עלה ולכן המגביה מציאה לחבירו ג"כ לא זכה חבירו אף דגם הכא אין כאן דבר עבירה כמעט. מ"מ מטעם זכיה בעינן לקנות. ואולי נאמר דגם הכא הכוונה שלא עשאו חבירו שליח ורק הוא בעצמו זוכה לחבירו וכדברינו בדברי רבינו הר"מ ז"ל או אולי דבמציאה כיון דלא מטא לידיה כלל לא המציאה ולא דמי' לכן לא יועיל גם שליחותו אף דאיננה דבר עבירה מ"מ כמעט אינה בגדר שליחות כיון דלא מטי' לידי' כלל אך דברינו הראשונים מסתברים יותר דגם הכא מיירי דלא אמר לו בתחילה הגבה לי. ויש לסתור אבל על מנת לבנות ולהאריך אך לקצר צריכים שיצאנו קצת ממרכז שאנו עסוקים בו אך אם הונח ין קושיתנו השני' מה שלא הובן כ"כ בדעת רבינו הגדול הלא עדיין יש ליישב לדעת רבינו מה דחצר מהלכת אינו קונה הלא עיקר השליחות הוא מהלך וכנ"ל

ומצאנו בעז"ה לתרץ גם זה לדעת רבינו הגדול והוא בדברי הרא"ש ז"ל בהזורק (ס"ה) שכתב סוף הסימן וז"ל ואי תיקשי לך אמאי לא קני חצר מהלכה לגבי ממון הא אסקינן בפ"ק דמציעא (דף י') דלגבי ממון ילפי' חצר משליחות ושליח מהלך הוא ויש לומר כיון דאפקי' רחמנא בלשון יד דכתי' אם המצא תמצ' בידו אע"ג דהאי בידו מפרשינן ברשותו כמו ויקח את כל ארצו מידו מ"מ מדאפקי בלשון יד בעינן דומיא דיד עכ"ל וכן יתורץ לדעת רבינו הגדול אבל לדעת רבותינו בע"ת לא מצרכינן לסברא זו דקצת דחוק הוא רק לדעתם בפשיטות ניחא כאשר הקדמנו תחילת דברינו דסברי דחצר הוא משום יד אף באיש וכאשר ביררנו קצת הוכחתם לזה וגם זהו הוכחה לדבריהם הא דחצר מהלכת אינו קונה ובודאי הוא דחצר משום יד. ולכן בעינן דומיא דיד דמינח נייח וממטי לה עם גופו ולכן לגבי ספינה קונה הדגים שבתוכה משום דגם התם דומיא דיד היא דמינח נייח וגופו ממטי נה וכדבריהם ז"ל במציעא (ט' ב') ד"ה ספינה המובא בדברינו ולא ניחא להו כלל בתירוץ הרא"ש דדחוק הוא ובזה נבוא לתרץ קושית הגרע"א ז"ל במציעא על דברי רבע"ת הנ"ל וז"ל תמוה לי דא"כ הגוף עצמו נקרא מהלך ואמאי מהני נותן גט על ראשה גם בנתן גט ביד עבדה אמאי מיקרי חצר מהלך הא היד מינח וסיים בצע"ג שם בהגהותיו ע"ש ולדברינו הנ"ל דברי הגאון וקושיתו הראשונה ניחא לן בפשיטות דרבותינו בעלי תוספות ז"ל רק על חצר ידברו דבעינן שיהי' דומי' דיד דמינח נייח ולכן חצר מהלך אינו קונה כלל משא"כ האשה עצמה לא תגרעה בודאי משלוחה כדכתיב ושלחה וכקדושין (מ"ב) דהיא עושה שליח דגם הוא מהלך וקנה וכ"כ היא לבדה ולמה לא יהני נותן גט על ראשה