יד יצחק (רמב"ם) כב

כתב הר"מ בהקדמתו לפירוש המשנה הנ"ל וז"ל אחר כך חלק המאמר בטהרות והתחיל במסכת כלים וכו' ע"כ וכבר ידוע דתחילת סדר טהרות היא מסכת כלים לכן בחרנו לדבר מספר טהרה בהלכות כלים

בספר עשירי הוא ספר טהרה בהלכות כלים פ"ד הלכה ד' כתב רבינו וז"ל חיפויי המטה טהורין וכן כל החיפויין בין שהיו של עץ או של עצם או של עור או של מתכות טהורין שנאמר אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחיפוייהן. וכן כלי עץ או עצם שיש לו בית קיבול שצפם במתכות טהורין ואין מקבלין טומאה מאחר שצפן בטלן והצפוי עצמו טהור כמו שביארנו ע"כ ותמה עליו הכ"מ דדברי רבינו המה נגד סוגיית תלמודן דחגיגה סוף חומר בקודש דאיתא התם במתניתין כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופים. ובש"ס פריך על דברי חכמים אדרבה כיון דמצופין נינהו מטמו ותירץ אימא וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין וכו' א"כ הרי להדיא שלא כדברי רבינו דסבר שהצפוי מטהר ובתלמודן הוי להיכך דהצפוי מטמא ותירוצו דאף דבאמת קושית תלמודן והתירוץ מנגדים לרבינו מ"מ רבינו סמיך על הואיבעית אימא שבתלמודן שם דמתרצי עוד ואב"א רבנן לר"א קאמרי מאי דעתך מפני שמצופן מיבטל בטיל צפויין גבייהו הרי דהצפוי מטהר ומפרש בדרך זה ג"כ קושית תלמודן על מה דאיתא במתניתין שם ואמרו להן היינו לע"ה ברגל] הזהרו שלא תגעו בשולחן (משום דל אפשר להטבילו ככל הכלים דכתיב בי' תמיד ואין לזוזו ממקומו]. ופריך תלמודן ע"ז ותיפוק לי' דכלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מטמא מ"ט דומיא דשק בעינן מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן. ותירץ האי נמי מיטלטל מלא וריקן כדר"ל דאמר ר"ל מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים וכו' ואח"כ פריך עוד תלמודן ותיפוק לי' משום צפוי וכו' [עיין פירש"י]. ולרבינו יפורש דקושית תלמודן הוי כקושיא הראשונה דמשום הצפוי יהי' טהור אף כי נגעי בי' העמי הארץ ועיין עוד בכ"מ. אך כתב דצריך לדחוק בדעת רבינו

אבל באמת שכמעט אין לסבול הדחוקים הגדולים העולים לדעתו ז"ל חדא איך פריך תלמודן בתחילה ותיפוק לי' דיהי' טהור משום הצפוי בפשיטות. כיון דלקמן באותה סוגיא מביא תלמודן קושיא וגם תירוץ הראשון מהיפך להיפך דהצפוי מטמא אתמהה. ועוד דאף האב"א שהוא כדעת רבינו הגדול לדברי הכ"מ עדיין אינו דומה בדומה לדברי רבינו דלשון האב"א הוא מאי דעתך מפני שמצופין מיבטל בטיל צפויין גבייהו וכן הוא באמת לשון רבינו ז"ל בעצמו בפרק י"א מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה י"א וז"ל וכל הכנים היו טעונין טבילה והערב שמש חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שצפוייהן כבטלין לגביהן ע"כ. הרי להדיא דהצפוי מיבטל הוא ונתבטל חשיבותו לגבי הכלי והכלי הוא העיקר ולעיל בהלכות כלים כתב להיפך מאחר שצפן בטלן הלא אדרבה הצפוי מבטל הכלי. וא"כ איך ישוו לדעת רבינו. וגם זה תמוה. והשלישי קשה קושית המ"ל לדעתו דסבר דהצפוי מטהר להאב"א. א"כ למה לן האריכות דרבנן לר' אליעזר קאמרי מאי דעתך מפני שמצופין וכו' בקיצור דברים ובפשיטות הוה לי' למימר וחכמים מטהרין מפני שמצופין ועי"ש תירוצו

לכן הנראה לנו לתרץ דברי רבינו הגדול בטעם נכון בעזה"ש ויעלה הכל כהוגן והוא דהנה הא דהצפוי עצמו טהור מפורש בדברי רבינו מקרא דכל כלי אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחיפוייהן והוא מהת"כ כהכ"מ אבל הא דהצפוי מבטל את הכלי ע"ז הלא לא הביא רבינו שום קרא וגם מפרשיו לא הביאו והוא ודאי מסברא וכדמטין דברי רבינו מאחר שצפן בטלן וכבר ידוע בש"ס בכמה מקומות דכלי עץ איתקש לשק דבעינן מיטלטל מלא וריקן וכנ"ל בתלמודן דחגיגה. משא"כ כלי מתכות דאף פשוטי כלי מתכות שאינן מיטלטלין מלא וריקן ג"כ מיטמאו כתלמודן חולין (דף כ"ה א') ופירש"י שם משום דטומאת כלי מתכות כתובין בפרשת מדין ולא בפרשה שמיני המדבר בטומאת כלי עץ ועור ושק עי"ש. ופשוט הדבר מאוד דההלכות שקבעה לן רחמנא בפרשת שמיני לא נלמוד מהם לכלי מתכות האמורים בפרשת מדין וא"כ הלא קרא הנ"ל דכל כלי אשר יעשה מלאכה בפרשת שמיני הוא וודאי בכלי מתכות אין הדין כן לומר דהצפוי טהור כיון דזה הוא רק גזירת הכתוב ולא נגזר רק כלי עץ וכדומה ולא במתכות ומכש"כ דאין הלכה זה נוהג בכלי אדמה דוודאי לא ידמו כלל וכלל לכלי עץ ועור ושק ובפרט דסוף קרא הנ"ל דבמים יובא מוכיח בהדיא דלא על כלי אדמה יסוב דמסיים במים יובא וטמא עד הערב וטהר ואין טהרה לכלי אדמה כידוע אבל הדבר המושג ומושכל בסברה והוא שהצפוי מבטל להכלי. בוודאי אין לחלק בין שק ועץ ומתכות ואדמה כמובן. ואם כן בהקדם דברינו אלו יובן ויוצא דברי סוגייתנו ודעת רבינו על הנכון דמתחילה דאיירי בשולחן שהי' מעץ פריך שפיר ותיפוק לי' שהוא טהור אף אם יגעו בו ע"ה משום צפוי דוודאי הצפוי מבטל להכלי מסברא והלא הצפוי בעצמו גם הוא טהור מדכתיב גבי כלי עץ אשר יעשה מלאכה בהם פרט לחיפויין משא"כ להלן דאיירי במזבחות דהוי עיקרן אדמה לכן פריך תלמודן בפשיטות אדרבה כיון דמצופין נינהו מטמו דהלא עליהן לא קאי קרא הנ"ל דכל כלי. ותירץ מתחילה באמה כן דמטמו משום הצפוי. אך אך מחלק בין כל הכלי' להמזבח [ואולי משום דבכל הכלים אמרינן מסברא הפשוטה דכיון דצפן ביטל בהצפוי את עיקר הכלי משא"כ בהמזבחות דעל פי ה' צפן לא שייך כ"כ לומר דבהצפוי ביטל את הכלי]. לכן מתרץ האב"א דחכמים לדבריה' של ר"א קאמרי מאי דעתך מפני שמצופין מיבטל בטל צפויין גבייהו כיון דהיתה על פי צווי ד' וא"כ בזה מתורצים ג"כ דברי רבינו הגדול בשני המקומות הנ"ל [ורבינו בהלכותיו אף דהזכיר ג"כ מתכות היינו דהצפוי הוא מתכו' דבצפוי ודאי אין חלוק כלל בין מתכות לעץ ועור וכדומה אבל בעיקר הכלי לא הזכיר מתכות רק כתב מתחילה צפויי המטה ואח"כ כתב עוד וכן כלי עץ או עצם]. ונחו בזה קושיותינו השנים הראשונים כמובן. וכן קושית המשנה למלך בוודאי ג"כ לא יקשה כלל וכלל ובדברינו יתורץ בפשיטות ג"כ קושית רבעת"ו ז"ל ד"ה ואב"א שהקשו וז"ל וקשה למה לי השולחן הטהור מכלל שהוא טמא תיפוק ליה משום ציפוי דאף במזבחות נמי הוי מטמא משום צפוי אי לאו טעמא דכקרקע נינהו ללישנא בתרא אעפ"י דרחמנא קרינהו עץ א"כ השולחן נמי טמא אע"ג דאיקרי עץ משום ציפוי וכו' עכ"ל ע"ש ולדברינו לא דמי כלל כלי עץ למזבחות דהתם באמת הוי