יד יצחק (רמב"ם) כ

לכן אולי נאמר ליישב קצת דעת רבינו הגדול בזה [אף כי לא ירווחו הדברים עכ"ז אולי ייקל הדוחק קצת] והוא דרבינו איירי באולי היכא דהחזיר המעות ואחר חזרתו הזכיר שהוציא מעות הקדש ואז נוכל לומר דפטור ובזה קאי רבינו ואף דבאמת חידש הרא"ש שם במציעא דאם הפקיד מעות אצל חבירו וחבירו השתמש בהם והחזירם ואח"כ נגנבו חייב והובא דבריו להלכה בחוה"מ סימן רצ"ב עי"ש לענין זה נאמר דמעילה שאני כיון דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו יען דלא נזכר כזה בתלמודן וברייתא ובפרט דאינו מוכרח כ"כ דרבינו יסבור כוותי' דהרא"ש ואף דרבינו לא ביאר זה בפירוש עכ"ז נסבול את הדוחק במיעוטו ונאמר כיון דבהלכה המוקדם ה"ט כ' וז"ל המפקיד מעות אצל בעה"ב ונשתמש בהם והוציא בעל הבית מעל וכו' ע"כ התם בוודאי אף דהחזירן אח"כ מעל ואין להסתפק בזה כלל כ"כ (ה"י) באופן זה איירי והכא לא מעל כיון דהחזיר וחידוש הוא כמפורסם לענין זה יואיל לן החידוש שכתב הר"י קורקוס [וכעין דקדוק כ"ש איתא מדברי רבינו בהל"ט דכתב ונשתמש בהם והוציא ובמתניתין לא נכתב כפל הלשון רק הוציא לבדו ולכן אולי כוון במתק לשונו לומר דכל השימוש הי' רק ההוצאה ואח"ז תיכף החזיר. אך איננו מוכרח כ"כ] והארכנו עוד בחידושינו וכאן קצרנו

בספר תשיעי הוא ספר קרבנות פרק שביעי מהלכות קרבן פסח הלכה א' כתב רבינו וז"ל רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר הטמאים אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת וכו' אינן נדחין אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה הטמאים עם הטהורים שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם יחידים נידחין ואין הציבור נידחין ודבר זה בטומאת המת לבד כמו שביארנו בביאת המקדש ע"כ ושם בפ"ד הלכה י"ב כתב וז"ל כיצד דוחה את הטומאה הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למה הרי זה יעשו בטומאה ויכנסו הטמאים והטהורין ויתעסקו כולן כאחד ויכנסו כולן לעזרה אבל הטמאי' בטומאה אחרת לא יתעסקו ולא יכנסו לעזרה ואעפ"י שנעשה בטומאה כגון זבים וזבות ונדות וטמאי שרץ ונבילה ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה שלא נידחית אלא טומאת המת בלבד ע"כ וממה שהתעוררו עליו האחרונים ז"ל לא נדבר כלל רק התעוררנו על רבינו הגדול מתלמודן סנהדרי' י"ב א' דפליגי שם ת"ק ור"י במעברין את השנה מפני הטומאה ומסקנת תלמודן דת"ק סבר אם עיברוה מעוברת דסבר טומאה דחוי' היא בצבור ור"י סבר אם עיברוה מפני הטומאה אינה מעוברת דסבר טומאה הותרה בצבור ואמר ר' יהודה מעשה בחזקי' מלך הודה שעיבר את השנה מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו דכתיב כי מרבית העם וגו'. וטומאה דהתם הוא טומאת עבודה כוכבים וכפירש"י ז"ל דנטמאו בימי אחז אביו והיא מטמאה כמת. אך באמת מצינו לרבנן ור"ע דפליגי בטומאת עבודת כוכבים בע"ג (דף מ"ז) דרבנן סברי דעבודת כוכבים מטמא כשרץ דכתיב שקץ תשקצנו ור"ע סבר כנדה שם דכתיב תזרם כמו דוה. וא"כ לרבינו הגדול דסבר דגם טומאת שרץ לא בא בציבור בטומאה ולא הותרה אף לא דחי' כלל טומאתם. הלא בוודאי שפיר עביד חזקי' שעיברה מפני הטומאה ולמה ביקש רחמים על עצמו. דוודאי לא יגרע טומאתה לעבר השנה מפניה יותר מדרכים וגשרים דמעברין את השנה מפניהם כתלמודן שם (דף י"א) ורחוק מאוד לומר דהתם גם לפסח שני לא יגיעו כמובן ולא יאמר כלל כזה. ובפרט דרבינו הגדול בעצמו כתב בהלכה קידוש החודש פרק ג' הלכה ו' וז"ל אבל אין מעברין את השנה לא מפני השלג וכו' ולא מפני הטומאה כגון שהיו רוב הקהל או רוב הציבור טמאים אין מעברין את השנה כדי שיהיה להם פנאי לטהר ויעשו בטהרה אלא יעשו בטומאה ע"כ ואם כן הרי מוכח להדיא מדבריו דאם אי אפשר לעשות בטומאה כגון שהיו טמאי שרץ וכדומה מעברין ודאי. ואם כן כיון דהיו בימי חזקיה טמאי שרץ לרבנן או טמאי נדה לר' עקיבא בוודאי שפיר עביד חזקיה דעיבר את השנה ולמה ביקש רחמים אלא ודאי מוכח לפחות דטומא' שרץ דחוי' בצבור ויסבור באולי ר' יהודה כרבנן דעבודה כוכבים מטמאה רק כשרץ ומוכח דלא כרבינו. ואין לומר דרבינו הגדול יפרש טומא' העם שבימי חזקי' כהירו' המובא בתוספות ד"ה שעיבר דגולגולת של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח וא"כ הנה הוא טומאת מת ממש דזה לא יעלה ארוכה דג"כ רחוק הדבר להכחיש טומאת עבודה כוכבים שהיתה שם דהלא כל הבה"מ הי' מלא בעבוד כוכבי' ובצלמיהם כדכתיב בהדיא [בד"ה ב' כ"ט] ויחלו באחד לחודש הראשון לקדש וביום שמונה לחודש באו לאולם ד' ויקדשו את בית ד' לימים שמונה וביום ששה עשר לחודש הראשון כלו. ובעמדנו בזה אמרנו ליתן קצת טעם להתייר הגדול רש"י ז"ל מדוע לא יפרש כדברי הירושלמי דגולגולת של ארונה מצאנו תחת המזבח ואין לומר משום דקשה לרבינו קושית רבעת"ו ז"ל שהקשו שהרי היו יכולין ליטהר דסגי בהזאה שלישי ושביעי והלא אין מעברין רק עד סוף אדר וא"כ עדיין היו יכולין ליטהר. דהלא תירצו דשמא לא הי' הדבר והאפר פרה מזומן ובוודאי בזה לא יסתר דברי תלמודן ירושלמי לפר' שלא כדעתם בדב' שאינו מפורש בש"ס בבלי כנגדן ובפרט שלדברי רש"י ז"ל איננו רק טומאה דרבנן ולהירושלמי הוי טומאה דאורייתא ואף כי כבר הובא בדברינו דמוכח מקרא שהי' ג"כ טומאת עו"ג וכנ"ל מ"מ מאן יימר לרש"י ז"ל דתרווייהו לא איתנהו ולמה לו לפרש כנגד הירו' דהוי באמת טומאה דאורייתא גמורה אך אוני נאמר דלכן לא ימאן התייר הגדול בפירוש הירושלמי משום דמצא באמת דתלמודן דבבלי מנגדתן ואז ודאי על תלמודן נסמוך כידוע והוא דבהמקבל (דף קי"ד ב') איתא א"ל רבה בר אבהו לאליהו לאו כהן הוא מר מ"ט קאי בבית הקברות [דאשכחי' בבית הקברות של עו"ג] א"ל לא מתני מר טהרות דתני' ר"ש בן יוחי אומר קבריהן של עו"ג אינן מטמאין שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם כו' הרי דאליהו סבר רשב"י וא"כ אף דרבנן פליגי עלי' בוודאי הלכה כמותו וכן משמע ביבמות (ס' ב') דרבינא סבר כוותי' דרשב"י וכן פסק רבינו הגדול ג"כ בפ"א מהלכות טומאת מת הלכה י"ג כרשב"י והוא מטעמים הנ"ל וכן כתב שם בכ"מ. וא"כ משום זה לא פירש רש"י ז"ל דהטומאה הי' מגולגולת של ארונה כיון דעובד כוכבים היה אינו מטמא באוהל. ואף דנראה להדיא מהירושלמי דפסקי כרבנן דפליגי על ר"ש בן יוחאי מ"מ הלא הלכה כתלמודן ולכאורה לפי דברינו הנ"ל מוכח קצת דגם הרמב"ם ז"ל יפרש כרש"י ז"ל כיון דהוא פסק כרשב"י וכנ"ל וא"כ מדוקדק קצת יותר קושייתנו הנ"ל על רבינו הגדול ואף דבמס' עבודה כוכבים (כ"ד ב') אמרו ארונה גר הושב היה וכן הוא בירושלמי בעבודה כובבים פרק אין מעמידין עכ"ז הלא עדיין לא מצינו חילוק לענין טומאת