יד שלמה )רמב"ם( לו

והנראה עוד ליישב קושי' הרב לח"מ כמו שאבאר והנה הרב הנ"ל מיישב קושייתו הנ"ל דהרמב"ם סובר כלישנא קמא והראי' מעגל זה הוא ללישנא בתרא יעו"ש באריכות ולענ"ד נראה ג"כ בסגנון זה על דרך הנ"ל דודאי ללישנא בתרא טעמא דרב יוסף הוא משום דמה כסף קיץ אף שוה כסף דקיץ ובכסף הרי הוא קיץ קודם קידושין לכן צריכין בשוה כסף ג"כ שיהא קיץ קודם קידושין ודוק, ומעתה סובר הרמב"ם ז"ל כל"ק והראי' הוא ללישנא בתרא והוא ע"ד הלח"מ, ובזה נראה לבאר דברי התוס' שם בד"ה רי"א צריכי שומא קודם קידושין קאמר כדפי' בקונטרס ותימא וכו' התקדשי לי בשטר וכו' שמין את הנייר וכו' ומשמע שמין את הנייר אחר קידושין וי"ל ללישנא דאמר בכל דהו וכו' מיירי דאמר בכל דהו וללישנא דבכל דהו נמי פליגי ה"ק ואם רוצה לקדשה בשטר וכו' וכבר תמה במהרש"א האיך בהקושי' משמע להו דשמין אחר הקידושין ושוב בלי טעם תירצו דשמין קודם קידושין ולפמ"ש יתבארו דבריהם דודאי בס"ד משמע להו לאחר קידושין כי כן באמת המשמעות ולזה הוכרחו לתרץ דאיירי בכל דהו וללישנא דבכל דהו פליגי ג"כ הרי בלא"ה מוכרח דשמין קודם קידושין כיון דטעמא משום דמה כסף דקיץ אף שוה כסף דקיץ ובכסף הרי קיץ קודם גם שוה כסף צריך שיהא קיץ קודם א"כ הרי מוכרח לומר ללישנא דבכל דהו פליגי דצריך שומא קודם קידושין וזהו ברור ובזה יתבאר עוד מה שלא הקשו קושייתם ריש דף ח' שכתבו דהך עובדא דרב שימי בר חייא דקמעיין אי אית בי' שוה פרוטה לכאורה דומה דלא כר"י ולא כתבו כן בלישנא קמא ולפמ"ש א"ש דללישנא קמא י"ל דשמין אחר קידושין משא"כ ללישנא דבכל דהו פליגי מוכרח דשמין קודם קידושין וכדכתיבנא וזהו ברור ודוק היטב [שייך לדברי הרמב"ם] קידושין דף ז'

בגמרא אי דאמר לה בכל דהו כ"ע ל"פ דלא צריך שומא אי דאמר חמשין ולא שוו הא לא שוו וכו', והנה מפשטות לשון הש"ס משמע דבאמר חמשין ולא שוו אינה מקודשת אמנם לענ"ד יש בזה מקום עיון דהנה יש לתמוה דהרי גרסינן לקמן דף ח' האי דינר נחושת ה"ד אי דידעה בי' הא סברה וקיבלה וכו', וא"כ באומר חמשין ולא שוו הנה האי לא שוו ע"כ דאין הכוונה דנישום אח"כ ולא שוה דא"כ מאי קושיא די"ל דפליגי בלא נישום אח"כ ופליגי אי צריך שומא או לא וע"כ דאם נאמר דהכוונה בש"ס דפריך הא לא שוו היינו בנישום אח"כ ע"כ דפריך הכי כיון דחזינן דאם נישום אח"כ ולא שוה דאינה מקודשת גם בלא נישום אינה מקודשת דשמא לא שוה אך אם נפרש כן תקשי מאי קאמר כי פליגי באמר חמשין ושוו חמשין וא"כ נפרש גם כאן דשוו היינו שנישום אח"כ וא"כ האיך קאמר דפליגי אי צריך שומא או לא היינו בנישום אח"כ והוא שוה רק דקודם לא נישום ופליגי אי מקודשת או לא וקשה כיון דקאמר קודם לכן בחמשין ולא שוה דפריך דגם בלא נישום כיון דאי נישום ולא שוה דאינה מקודשת גם בלא נישום לא תהא מקודשת ואיך קאמר כאן דפליגי הא קאמר תחילה דלכ"ע צריך שומא ולכן הדבר ברור דהכוונה הוא בפשיטות דמאי דאמרינן חמשין ולא שוו או חמשין ושוו היינו דהיכא דאמר חמשין ולא שוו היינו שהדבר ברור ונראה לכל שלא שוה וכן שוו היינו שהדבר נראה ששוה ומעתה בחמשין ולא שוו שהדבר נראה לכל שאינו שוה ומ"מ קיבלה קשה הרי סברה וקיבלה, ואפשר דהכוונה שנראה שאינו שוה ומ"מ אפשר שישוה למי שיקנה בשומא אלא דמ"מ כיון שנראה לה שאינו שוה ומ"מ מקבלה הרי סברה וקיבלה כמו בדינר של נחושת, ולכן נראה לולי דברי הקדמונים דהכוונה הוא להיפוך באומר חמשין ולא שוו הרי סברה וקיבלה ולכ"ע מקודשת ולא פליגי כלל בזה כן נלענ"ד לולי דברי הקדמונים, ואם אמנם דהרשב"א לא כתב כן כמו שאבאר דהנה ז"ל הרשב"א דף הסמוך אההוא דמנה זו מיבעי' ופרש"י דמצי הדרא ולפי פירושו נמצא חסר דאינה מקודשת בשחזרה ואינו מחוור דבשנמצא, חסר אינה מקודשת כלל דהא התקדשי במנה זה קאמר ואין כאן מנה דומיא דאמר חמשין ולא שוו חמשין דאע"פ שרצה לשלם אינה מקודשת וי"ל דשאני שיראי דאי אפשר להוסיף בגופו אבל מנה אם חסר דינר הרי ראוי להוסיף דינר בגופו וכו' עכ"ל הרי בדבריו מבואר להדיא דלא כמו שכתבנו וגם יש להביא ראי' מהש"ס דלא כנ"ל דהרי קאמר איכא דאמרי בכל דהו נמי פליגי וכו' וקשה דלמה לא קאמר בחמשין ולא שוו נמי פליגי ומוכח דליתא לכדכתיבנא אך מ"מ נראה דאין מזה ראי' כלל ואדרבה בזה מיושב תמיהת המהרש"א ז"ל על התוס' דף ח' ד"ה עגל זה וכו' ללישנא קמא מייתי ראי' והקשה דהרי איכא דאמרי קאמרי בכל דהו נמי פליגי ולשון נמי משמע דבחמשין ושוו חמשין ג"כ פליגי והאיך כתבו התוס' לל"ק מייתי ראי' יעו"ש ולכן אני אומר דהכוונה לפי שכתבנו בפשיטות דמאי דאמרי האיכא דאמרי בכל דהו נמי פליגי הכוונה דגם בחמשין ולא שוו נמי פליגי ודוק היטב

ודע שראיתי להרשב"א בחידושיו וז"ל אי דאמר לה בכל דהו כ"ע ל"פ דלא צריכי שומא ולאו דוקא בדאמר לה בפי' בכל דהו אלא נתן לה סתם היינו כל דהו והכי מוכח לקמן דאמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא עגל זה לפדיון בני וכו' והתם לא קאמר לה בכל דהו בפי' אלא עגל זה סתם ואי הכא בדאמר לה בכל דהו דוקא מאי קושי' התם בדלא אמר לה בכל דהו אבל אמר לה בכל דהו מקודשת עכ"ל, ולכאורה יש להביא ראי' בפשיטות דאי נימא כל דהו היינו שאמר בפי' כל דהו א"כ אמאי לא קאמר כי פליגי בסתם אך דיש לדחות דבסתם י"ל דלכ"ע צריך שומא משום דלא סמכה דעתה לזה נקט דפליגי בחמשין וכו' דבחמשין ס"ד דהוי כמו על תנאי שאם ישוה חמשין תהא מקודשת