יד אליעזר חלק ב צא

מלאכה במקום ההוא משא"כ כשמנענע בידיו תוך המקוה ועי"ז ממילא הולכין המים חוץ למקומם לא הוי המשכה ע"י דבר המק"ט וכ"כ י"ל כאן והביא ד' מהרי"ט סי' י"ז שכ' נמי כן כו' והביא ד' הזכרון יוסף סי' י"ג שהביא ד' הט"ז וכ' עליו ותדע דאל"כ מילוי מים מהמעי' ע"י כלי לקידוש היכי משכחת לה אע"כ כיון שמכנים הכלי למלאות מהמעי' והמעי' במקומו לא מקרי נוה שממלא בידיו הוייתו ע"י טומאה כו' עכ"ד. ובס"ק ק"ב שם מ"ש והאריך בזה. ובס"ק ד' הריב"ש ק"ז מ"ש בד' הריב"ש והאריך בזה. ובס"ק ק"י הק' על המחבר סעיף ס"ד ד מה כ' דין זה שאינו נוהג בזה"ז כו' ותי' דאתי לאשמועי' דגם כר וכסת נחשבים כלים לעשות שאובין עכ"ד

סעיף סה (כה) כשר הדבר כו'. וכ' הש"ך ס"ק קל"ח הטעם שאין סומכין על החזקות במקום שאפשר להתברר כו' עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש בענין זה דצריך לברר והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

סעיף סו (כו) הכלים פסול. והוא מהתשב"ץ וכ' העט"ז הטע' משוה דהוייתן ע"י דבר המק"ט והש"ך ס"ק ק"מ השיג עליו במ"ש כדאיתא בפ' חומר בקודש דשם ליתא האי מלתא כלל ועי' בשמלה ס"ק קי"ב שכ' דבאמת בתשב"ץ שם ניחא זה שהועתק בב"י כדאיתא בפ' חומר בקודש וז"ל כובש אפי' חבילי עצים ואפי' חבילי קנים פי' לפי שאינן כלים כדי שיתפחו המים כו' ולשון זה מורה כפי' הלבוש עכ"ד

סעיף סז (כז) ס' מ"ש טהור. ולכאורה קשה מזה על הש"ך לעיל סי', ק"י בכללי ס"ם אות כ' דס"ל דסד"ר נגד אתחזק איסורא אזלי' לחומרא א"כ אמאי אמרי' הכא דס' מ"ש טהור הרי האדם בחזקת טמא הוא וגם הכא הוי יש לו עיקר בדאורייתא דהא דעת הרבה פוס' דכולו שאוב פסול מדאורייתא וכן ראיתי בשיורי טהרה לעיל סוף סי' קצ"ט שהק' נמי כן וכ' דא"כ מוכח דאזלי' בס' אי' מד"ס להקל אפי' בדבר שיש לו עיקר מה"ת והביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' י"ט שכ' דל"א ס' מ"ש טהורים אלא דוקא היכא שיש לו חזקת כשרות כהך דסעי' ס"ז כו' וכהך דסעי' ס"ח כו' והאריך הרבה בד' מהרי"ט ובד' הרמ"א יעוש"ה, ועי' בישוי"ע ס"ק ל"ו שכ' כמי כד' המהרי"ט והאריך בזה ולא הביא ד' מהרי"ט הנ"ל ובס"ק ל"ז מ"ש והאריך בזה, ועי' בס' ג"ט בנחל ס"ק מ"ז מ"ש לישב קושי' הנ"ל הובא דבריו בשמלה ס"ק קי"ג דכך היתה מתחלה הגזירה דנ"ל שפוסלין לא יפסלו אלא בודאי ולא בס', ומ"ש לענין ס' שינוי מראה אזלי' נמי להקל והוא השיג עליו מד"ע שכ' דשאני מ"ש דרך היתה מתחלה הגזירה כו' ולפ"ז אין לנו להקל בס' שינוי מראה עכ"ד

סעיף סח (כח) כל א' כו'. עי' שמלה ס"ק קט"ז שהביא בשם הג"ט שכ' דהיינו דוקא שהמקואות עומדים רחוקים זה מזה בענין שאינן ראוין להתערב אבל אם עומדים זה בצד זה וראוין להתערב או שיש נקב ביניהם וסתום בברזא ונפלו גל לתוך א' מהם כו' שניהם טהורים וכן קי"ל בסי' קי"א סעי' ז' לענין או"ה כו' והוא כ' עליו דבאמת לענין או"ה מעיקר הדין גם כי לא נתערבו רק ראוין להתערב מצטרפין והביא ד' הירושלמי פ"ד דתרומות על המשנה דסאה תרומה שנפלה ע"פ המגורה כו' ובס"ק קט"ו מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף עא (כט) שהטמא בחזקתו. עי' שמלה ס"ק קי"ז שהביא ד' הרמב"ם שכ' וז"ל אבל אם טבל מטומאה קלה שאכל אוכלין טמאין כו' הואיל ועיקר דברים אלו מדבריהם הוי ס' טהור כו' עכ"ל וכ' דיש להוכיח מזה דבעלת כתם אע"ג דהוי רק מדרבנן כיון שעיקרו מה"ת ס' טבילתה להחמיר כמו טבל מטומאה חמורה כו' עכ"ד

(ל) למפרע טמאות. והיינו כת"ק דפ"ב דמקואות מ"ב ודלא כר"ש והטעם משום דהוי תרתי לריעותא וכמבואר בריש נדה ועי' לעיל סי' פ"א מ"ש בענין תרתי לריעותא והארכתי בזה, ועי' בשמלה ס"ק קי"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם שפ' בפ"ט מהל' מקואות כסתם מתני' דמקואות דהוי טומאה ודאי ופ' בפ"ה מהל' תרומות כברייתא דחבית דהוי רק ס' והאריך בזה. ועי' במקמ"ח בריש נדה מ"ש ליישב ועי' בסי' פ"א שם מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף עג (לא) ב' מקואות. עי' בישוי"ע ס"ק ל"ח מה שהק' ע"ד הרשב"א שס"ל דהיכא דאיקבע איסורא אף בדרבנן אזלי' לחומרא מד' התוספתא דמקואות הובא ברמב"ם פ"י דמקואות ב' מקואות כו' וכ' ליישב דהעיקר תלוי דבב' חתיכות א' של היתר וא' של אי' אם יאכל שניהם קעביד איסורא כאלו אכל האי' לחוד וכיון דאכילת שניהם אסור חשיב איקבע אי' דהרי אסור לאכול שניהם אבל במקוה א' כשרה וא' פסולה דאם ירד הטמא ויטבול בב' המקואות הרי הוא טהור גמור ואינו מזיק למה שטבל במקוה הכשר אם טבל במקוה פסולה לא חשיב איקבע אי' דהרי אינו מזיק מה שטבל במקוה הפסולה רק מה שלא טבל במקוה הכשרה וזה לא חשיב איקבע אי' כיון דאין מעשה הטבילה בפסולה מטמא את האדם אלא דמה שלא שבל בהכשרה הוא נשאר טמא כמו שהי' ושלילת הדבר המכשיר לא חשיב קביעות כו' והאריך בזה יעוש"ה

(לב) להטיל חמין. עי' שמלה ס"ק ק"כ מ"ש לענין טבילה בחמין והאריך בזה. ובס"ק קכ"א כ' לענין להטיל חמין במקוה ולחמם אח המקוה ע"י כלי הנקרא סאמוואהר שמשימים אותו תוך המקוה ונותנים בתוכו גחלים בוערות וכ' דנשאלה שאלה זו לכבוד הגאון ר' צבי הירש העלער מהגאון ר' שלמה קלוגער ופשטי' להתירא מהירושלמי ביומא פ' אמר להם אהא דמייתי ר' יהודא או' עששית של ברזל הי' מרתיכין מעיוה"כ דמשילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן מקשה ויחם לו תמין ומשני שלא יהי' או' ראי נו כ"ג סובל ביוה"כ הרי כי חימום ע"י עששית עדיף טפי מהטלת מים חמין וכ' דהיא ראי' ברורה והביא דבמי נדה רוצה לדחות ראי' זו וכ' עליו דאין דבריו מוכרחים וכ' דגם מתשובת דבר שמואל סי' ש"י מוכח להתיר כו' וכ' דהכי נקטינן להתירא והביא ד' הב"י לעיל סי' קפ"ז שכ' בשם הרשב"ץ באשה שיש לה מכות ופצעים שהמים הקרים מזיק לה יעשו לה תקנה לטבול כמו שהי' עושין לכ"ג ביוה"כ עששית של ברזל כו' עכ"ד. ועי' במי נדה מהדו"ק שכ' שיש בזה אי' מדרבנן לכ"ע והביא ראי' מהרדב"ז ח"א סי' צ"ה כו' ועוד ראיות והאריך הרבה בזה. וכ' לבסוף אף שקבענו כן להלכה מ"מ למעשה הכל תלוי לפי ראות עיני המורה דבעיר גדולה ורואה המורה שיש מפונקת וחולשת בה שיבאו לידי ביטול טבילה ע"י חיזוק הצינה ויש חשש ביטול פ"ו וכמה מכשולים כו' וח"א שם בתקנה דהטלת חמין כ"כ שיש הרבה טובלת בזאח"ז וביני ביני יצטנן אז אני מבטל דעתי בזה ויכול המורה לפי ראות עיניו להורות היתר להקל בעשיות הסאמוואהר כי אף שיהי' בזה חשש אי' מדבריהם הרי מצינו כיוצא בזה בכמה ענינים שלא העמידו חז"ל דבריהם במקום מצוה ויכול לסמוך גם בזה במקום ביטול מצוה אבל בעיר קטנה דלא שכיחי מפונקת וחולשת כת כ"כ ואם ישנן מעט המה ודי להם בהטלת חמין למקוה אז חלילה להורות היתר בעשיות הסאמוואהר ליגע בתקנת חז"ל כו' עכ"ד

(לג) ולרחוץ כו'. עי' שמלה ס"ק קכ"ב שכ' דלפ"ז ה"ה להשליך על ראשה מים חמים בכלי לחמם את גופה אסור וכן הוא ברדב"ז לפי שיטה זו ואולם מאחר