יד אליעזר חלק ב ט

דאיתקש לדם ודם איתקש למים דמותר בהנאה וה"ה לסחורה עכ"ד. וכ"כ בתוס' חדשים בשביעית ליישב כן ועי' בתוס' ראשון לציון שם שכ' נמי מתחלה ליישב כן ואח"כ דתה זה וכ' עוד תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ובחתם סופר סי' ק"ו וסי' ק"ת ובגליון מהרש"א ובבאר יעקב ובמראה הפנים בירושלמי ס"פ מרובה ובשביעית פ"ז הל' א' ובס' זכר ישעי' על הרמב"ם פכ"א מהל' מכ"א מ"ש ליישב קושי' התויו"ט ומ"ש ע"ד התויו"ט הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב שם שהביא ראי' דאי' סחורה הוא רק אי' דרבנן מב"ק י' ב' אלא טעמא דכ' רחמנא והמת הי' לו כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה ועי' בזכר ישעי' שם מ"ש לדחות ראי' זו ואח"כ הביא ד' הרמב"ם והמשל"מ הנ"ל וכ' דלפמ"ש הט"ז בד' התוס' כן י"ל בד' הרמב"ם וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל דאסור רק מדרבנן והאריך בזה. ולבסוף הביא תשובת מנחם עזרי' סי' ל' שכ' דאי' סחורה הוא רק מדרבנן ומפרש מה דקא' הרמב"ם חוץ מן החלב משום דכיון דהתיר התורה לא גזרו רבנן בזה וסיים דהוי ספק דרבוותא אי אי' סחורה הוי דאורייתא או דרבנן עכ"ד. וכבר הבאתי דעת כמה פוס' הראשונים דס"ל דאסור מה"ת וגם הבאתי דעת כמה אחרונים דס"ל בדעת הרמב"ם הנ"ל דאסור מה"ת דלא כדעת המנחם עזרי' בדעת הרמב"ם ובסי' מ"ג שם האריך עוד בענין זה והביא ד' הספרי הנ"ל דמבואר דהוי מה"ת וגם מבואר מד' הספרי דבאי' שבועה ליכא אי' בחורה כו' ובסי' י"ד שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בקהלת יעקב להרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן סי' רל"ב שהביא ד' הספרי הנ"ל וכ' דמוכח דבאי' נזיר או מי שנשבע או נדר ואסר עליו אכילת דבר פ' מותר לסחור בהם כו' והאריך בד' הספרי הנ"ל ולא ראה הברית יעקב הנ"ל ד' הקהלי"ע אלו שכבר הקדימו ואח"כ הביא הקהלי"ע שם ד' השי למורא סי' י"ז שכ' ליישב ד' הרשב"א דס"ל דאסור מה"ת ובקהלי"ע תמה עליו דמד' הרשב"א בתשובה סי' רכ"ג הנ"ל מבואר דאסור מדרבנן והק' דמד' הרשב"א בב"ק הנ"ל מבואר דס"ל דאסור מה"ת היפך ממ"ש בתשובה הנ"ל והאריך בזה וכ' ליישב ד' הרשב"א דפלוגתא דחזקי' ור"א הל' כחזקי' וכמ"ש הרשב"א בתו"ה כו' בשם הרמב"ן דליתא לדר"א במקום חזקי' רבי כו'. והרשב"א בב"ק הק' על מתני' כו' וכונתו להקשות דלר"א ע"כ מה"ת הוא ומה יענה למתני' דלא יגדל חזירים אבל בתשובה כ' שהוא מדרבנן דלענין הל' לא קי"ל כר"א אלא כחזקי' דלדידי' הוי מדרבנן וכ' ליישב בזה ד' ראבי"ה שהביא המרדכי פ' כ"ש שכ' דמותר לעשות סחורה בדבר טמא כו' והאריך בזה וכבר כתבתי לעיל ליישב ד' הרשב"א שלא יסתרו דבריו אהדדי והעיקר בדעת הרשב"א דס"ל דאסור מה"ת וכמ"ש השי למורא בדעת הרשב"א ואח"כ הביא ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך וכ' דדעת הרמב"ם דאסור מדרבנן והיינו כהמנחם עזרי' הנ"ל בדעת הרמב"ם ולא ראה הקהלי"ע ד' המנחם עזרי' הנ"ל שהרי לא הביאו אבל כבר הבאתי לעיל כמה אחרונים דס"ל בדעת הרמב"ם דאסור מה"ת וכן עיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דאסור מה"ת ועי' ביד אלי' שם מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה ואח"כ כ' שם עוד הקהי"ע להוכיח מד' התוס' במעילה י"ג א' ד"ה אתיא דס"ל דאסור מה"ת והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ב) והנה הט"ז ס"ק א' הביא ד' התה"ד סי' ר' שכ' בשם הגליון תוס' שכ' ע"ד התוס' פסחים הנ"ל דלאו דאורייתא ממש קא' דבאמת אינו אלא מדרבנן דאסמכתא בעלמא הוא וכ' הט"ז אלא דק"ל ממ"ש התוס' פ' לולב הגזול ל"ט א' ד"ה וליתיב וז"ל ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח למכור ביוקר דהיינו נמי סחורה ובפ"ז דשביעית תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית כו' ולא בנבילות וטריפות כו' לא משכחת שיהי' כולם שוים לענין סחורה אלא בכה"ג דבהדיא שרי רחמנא למכור כדכתיב או מכור לנכרי עכ"ל ואם איתא דאי' סחורה כו' אינו אלא מדרבנן מאי מוכיחים התוס' מנו"ט מן הפ' דמכור לנכרי דהתם ודאי מותר מה"ת אלא דרבנן אסרוהו ומתני' ק"א דמדרבנן הם שוים. ונ' לתרץ דאין כת ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להתיר דאין כת ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא אי' ולא היתר מפורש מה"ת משא"כ במקום שיש היתר מפורש מה"ת וזהו בכלל מאמרם שמעתי שב"ד מכין ועונשים שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה דקשה פשיטא שאין כח בשום אדם לעבור על ד"ת כו' ולפי הנ"ל א"ש טפי דכאן נתכוין שאף להחמיר אין להם כח במקום שהם עוברים על ד"ת ע"כ מוכיחים התוס' שפיר מדמצינו היתר בתורה ודאי חכמים לא אסרוהו כלל למכירה אע"כ דגם מדרבנן מותר והיינו היכא דלא קנה להרויח עכ"ד. וכ"כ עוד בחו"מ סי' ב' ובאו"ת סי' תקפ"ח ס"ק ה' וכ' ליישב בזה קושי' הר"ן דמ"ש מילה דדחיא שבת ולא גזרי' שמא יעבור התינוק ד"א בר"ה כו' דהתורה רבתה בפירוש וביום השמיני ואפי' בשבת לא רצו לעקור ד"ת בפירוש משום גזירה כו' עכ"ד וכן מבואר בתוס' ב"מ ס"ד ב' ד"ה ולא ישכור כהט"ז שכ' וז"ל ולפי' ר"ת צ"ל דה"פ רבית גמורה היא מדרבנן ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו חכמים להעמיד שם דבריהם עכ"ל. והיינו לאסור בלא נכייתא הרי מבואר כד' הט"ז וכ"כ החתם סופר שם סי' ק"ו ובברית יעקב שם סי' מ"ב דמד' התוס' אלו מבואר כהט"ז הנ"ל וכ' דכן מבואר נמי בנ"י שם ס"ז בהא דרבינא אכל בנכייתא שכ' וז"ל ואפי' מדרבנן משמע דליכא אי' כלל דודאי כל מה דשרי רחמנא בהדיא ואמר לעבדי הכי כדאמר בשדה אחוזה ש"מ דמלתא דהתירא הוא לגמרי עכ"ל הרי דס"ל להנ"י נמי כהט"ז הנ"ל וכן משמע נמי מד' התוס' ב"מ שם ע' ב' ד"ה תשיך כהט"ז הנ"ל שכ' וז"ל וא"ת מאי פריך מהאי קרא הא אסור אלא מדרבנן גזירה שמא ילמוד ממעשיו כו' וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא תשיך לא הי' להם לחכמים לאסור עכ"ל ומשמע מד' התוס' אלו דס"ל כהט"ז הנ"ל אבל באמת אין ראי' וכמ"ש בתשובת רע"א שם די"ל במקום שעשאו הכתוב למצוה אין ראוי לחכמים לאסרו והכי דייקא לשנא דתוס' וכ' דכן מ"ש הכ"מ פ"ג מהל' מלכי הל' ז' כיון דמצינו שהזהיר הכתוב דינו לבוקר משפט לא הי' גוזרים דהמלך לא דן היינו כיון דעשאו הכתוב מצוה לדון לא רצו חכמים לאסרו עכ"ד וכ"כ בברית יעקב שם מתחלה להביא ראי' להט"ז מד' התוס' ב"מ ע' הנ"ל ואח"כ דתה זה דשאני התם כיון דקא' קרא למצוה ע"כ אין יכולים חכמים לבטל מצות התורה אבל היכי דלא קא' קרא למצוה כמו במכירת נו"ט וחלב דהוי רשות יש כת ביד חכמים לאסור אפי' מה דכתיב מפורש בתורה. עכ"ד והיינו כד' התשובת רע"א הנ"ל ולא ראה הברית יעקב ד' התשובת רע"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בחו"י סי' קמ"ב שהק' על הט"ז הנ"ל דגדולה מזו אפי' מה שהוא לדעת קצת פוס' מצוה מה"ת מצינו שאסרו חכמים משום גזירה והוא לנכרי תשיך שחז"ל אסרוהו שמא ילמד ממעשיו עכקוש"י ועי' בנו"ב שם שהק' נמי כן וכ' ליישב דרבית לא אסרו בהחלט שהרי כדי חייו מותר וא"כ לא עקרו חכמים ההיתר לגמרי עכ"ד ועי' בחתם סופר שם סי' ק"ט שכ' ב' תי' ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ואח"כ הביא ד' התוס' ב"מ ס"ד הנ"ל דמבואר להדיא כהט"ז וכ' דנעלמו מהגאונים ד' התוס' הנ"ל וכ' אלא שיש ללמוד מכאן דוקא באותו דבר עצמו לא העמידו דבריהם כגון בבית עיר תומה בעצמו אבל שאר ענינים כיוצא בזה במשכנתא גזרו ואסרו אותו הענין בעצמו שאסרה התורה שהרי אין שום חילוק בין בית עיר חומה לשארי בתים ושדות ואסרוהו חכמים כו' עכ"ד. ולפ"ד תשובת רע"א והברית יעקב הנ"ל אין ראי' מד' התוס' להט"ז הנ"ל ולא נעלמו מהגאונים ד' התוס' ב"מ הנ"ל ועי' בליקוטי חתם סופר