יד אליעזר חלק ב פט

והביא ד' מהרי"ק שכ' בפשיטות דכל הבארות דין מעי' להם והביא ראי' ממשנה באר שנפל לתוכה חרסית דכשר אף לזב דבעי' מ"ח ולא חילק בדבר וכ' עליו דחילוק גדול יש בדבר דהא ודאי אם חופרין באר ומוצאין שם מעי' נובע מעצמו וממקורו ודאי דכשר אף לזב דבעי מ"ח וכמבואר במשנה ההיא ומקרא מלא הוא ויחפרו כו' וימצאו שם באר מ"ח הרי להדיא דבאר חפירה מקרי מ"ח כו' אבל ודאי לא בכל הבארות נמצאים מ"ח ויש כמה בארות שהמים שבהם נובעין מהנהר שקרוב להם דרך גידי הארץ ולא מצד עצמן והנהו ודאי לא מקרי מ"ח ופסולין לזבין ובארות ראשונות של עבדי יצחק יוכיחו שרבו עליהם עבדי אבימלך לאמר לנו המים וכ' הרמב"ן שאמרו שמימיהם הי' באין מן הנחל הסמוך ולכן אמרו לנו המים אבל האמת הי' שהי' מעין מ"ח ולא מהנהר רק מקור נובע מ"ת ואין מימיו מהנחל כו' הרי להדיא דרק באר נובע מעצמותו נקרא מ"ח ולא באר הנובע מהנהר מתחת הקרקע וא"כ פסולין לזבין וי"ל שאין שם מעי' עלי' כלל לכל מילי ובעי מ"ס כמקוה לכ"ע וכ' דכן מוכח מהתוספתא הביאה הר"ש התופר כו' בצד הנהר כו' הרי הן כמו תמצית בצד המעי' אם המים באין מתחת המעי' הרי הן כמעי' כו' הרי להדיא דחופר בצד הנהר ובאין לתוכו מי הנהר אינן כמעי' רק כמו תמצית דבעי מ"ס אף לכלים רק בצד המעי' מחלק אם באין מחמת המעי' וכו' דהיינו במעי' גמור בתחלת מקורו דשם כל שחופר בצדו ומוצאין מים שם מעי' עליהם אבל בנהר דאין מקור ומעי' כלל רק מנהר הן נמשכין מתחלת המעי' וכל זמן שהן מחוברין כשפ"ה למעי' שם מעי' עליהם אבל המים הבאין מהם לבאר חפירה דרק הקרקע פסק שם מעי' מהם שהרי אין חיבורן כשפ"ה רק דרך חלחול הקרקע נקבים דקים לכן שם מקוה עליהם ונידונין כמו תמצית וכ"פ הרמב"ם כהתוספתא כו' עכ"פ הדין דין אמת דבארות הנמשכין ממי נהר דרך נקבי הקרקע אין נקראים מים כלל ולפ"ז יש תי' לקושי' הר"י כו' וא"כ ודאי נפל כל צדדי היתר השאובין במקואות שלנו כי מאן מפיס איזו מקוה הוא באר נובע מעצמו ואיזו מצד הנהר ובפרט במקומות העומדות בין הנהרות ואין מעיינות מים נמצאים שם כלל שבודאי רוב בארות שלהם הם מימי הנהרות הסמוכים להם דרך לחלוחית הארץ ודאי אין דין מעי' להם חלילה להקל להם בשום לד מצדדי השאובין כו' ויוכלו לבוא לידי אי' כרת ברוב שאובין לדעת הפוס' אף המקילין במעי' כו' והאריך בזה וסיים הכלל העולה שבמקומות הסמוכים לנהר כל שיש לספק שאין למעי' מקור בפ"ע רק מהנהר נמשכין לו המים מתחת לקרקע חלילה לשום מורה להקל בשום קולא של מעי' שלא לפסול בג"ל ומכ"ש ברוב שאובים אף בדיעבד כי הוא ס' אי' כרת כו' והביא ד' מהרי"ט ח"ב שהסכים לכל דברי אלה הן בדין המעי' לחוש לד' החולקים על הרא"ש כו' וגם בדין חלק קצת רק בסגנון א' והביא תוספתא ג"כ עכ"ד ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' פ"ה מה שהשיג עליו וכ' דודאי אם נימא דמעי' אינו נפסל בשאיבה יש להכשיר גם מקוה עומדת בצד הנהר כו' והאריך בזה וגם השיג עליו במה שכ' דגם מהרי"ט כ"כ וכ' עליו שאין ד' מהרי"ט ענין לדבריו כלל כו' והאריך בזה וסיים הרי נתבאר דגם אם עומדת בצד הנהר נמי אינה נפסלת בשאיבה להנך רבוותא דס"ל דמעי' אינו נפסל בשאיבה עכ"ד ועי' בעין יצחק חיו"ד סי' כ' מה שהשיג על המשכי"ע הנ"ל מטעם אחר דאין ראי' מהתוספתא הנ"ל דהתוספתא אזיל לטעמי' כו' דס"ל דכל הנהרות פסולין לקדש א"כ ס"ל דנהר אין דינו כמעי' דחיישי' שמא רבו מי גשמים כו' והאריך בזה וגם דחה ד' המשכי"ע מהרמב"ם והאריך הרבה בזה וכ' אח"כ דאף לפי חומרת המשכי"ע אין מקום להחמיר היכא דהחפירה רחוק ד' אמות מנהר ולא חיישי' שמא מי הנהר נמשכים שם רק תלי' דמהסתם יש לו מקור נובע לבדו דהא לשון התוספתא והרמב"ם הוא דהחופר בצד הנהר כו' ומצינו בט"ז נ' כו' מאי בצד בצד ד' אחות דידי' כו' אבל ברחוק ד"א ל"ש בזה לשון בצד ה"ה הכא דתני בתוספתא לשון בצד הוא משמע דרק תוך ד"א מן הים והנהרות יש לחוש דמי הנהרות נמשכים שם אבל ברחוק ד"א לא חיישי' לזה כו' ע"כ דעתי מסכמת להקל אם המקום רחוקה ביותר מד' אמות מהנהר דכמו דהקילו במעי' דנפלו שם ג"ל מ"ש דאם אפשר לנקותה כו' טוב להחמיר אבל אם יש טורח גדול בדבר או בדיעבד שלא עשו כן יש לסמוך אמקילין דס"ל דאין שאיבה פוסלת במעי' וכמבואר ברמ"א דהך קולא יש לנהוג גם במקומות הסמוכים להנהרות ועכ"פ ברחוקה ד"א מהנהר גם לד' התוספתא יש להקל כן וכיון דעיקר חשש ג"ל שאובים אינו אלא מדרבנן יש לסמוך ולהקל כו' עכ"ד ובסי' כ"א שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בס' עצי ברושים הל' מקואות סי' מ"ה מה שהשיג על המשכי"ע בפי' התוספתא כו' והביא ד' העונג יו"ט הנ"ל בפי' התוספתא ודחה דבריו וגם הביא ד' העין יצחק הנ"ל בפי' התוספתא ודחה דבריו והאריך בזה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' קס"ז מ"ש ע"ד המשכי"ע הנ"ל ומ"ש בפי' התוספתא והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בס' עולת יצחק סי' קפ"ג שהביא ד' הטוב טו"ד בתשובת שבסוף הס' שם סי' מ"ד ובשואל ומשיב מהדורא תליתאה סי' כ"א שחולקים נמי על המשכי"ע הנ"ל והקילו בזה ואינם ת"י

סעיף מא (טו) לא חשיבי לדעת. עי' ש"ך ס"ק צ"ג שהביא ד' הב"ח שכ' בטעם של הרמב"ם דאע"ג דקי"ל ר"מ ור' יוסי הל' כר"י הני מילי היכא דפליגי אליבא דנפשייהו אבל הכא דפליגי אליבא דב"ש וב"ה לא וכ' עליו דצ"ע דבכמה דוכתי משמע דבכל גווני הל' כר"י עכ"ד ובאמת אין זו השגה וכמ"ש ביד מלאכי בכללי ה"ר אות תקפ"ג דכונת הב"ח היכא דפליגי אם נמנו ורבו ב"ש על ב"ה או מחלוקת במקומה עומדת טפי מסתברא דנימא דלא פליגי מדנימא דפליגי כו' דלמעט במחלוקת עדיף וכמ"ש השארית יוסף בנתיב הפלוגתא כלל ג' בשם הר"ן דחידושיו לב"מ דכשיבואו אמוראים סתם וסובל עניינים פי' אשר ממנו יראה שחולקים ופי' שאינם חולקים יש לנו לדרש הפי' אשר יראה שאינם חולקים ואפי' שהוא פי' דחוק כו' עכ"ד וא"כ גם הב"ח ס"ל דבכל גווני הל' כר"י רק כאן במקומות הטעם דטפי מסתברא דנימא דלא פליגי מדנימא דפליגי ושפיר ד' הב"ח ואין כאן שום השנה וע' בישוי"ע ס"ק כ"ה ובבאר יעקב ובשמלה ס"ק ע"א מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה ובישוי"ע ס"ק כ"ד מה שהק' ע"ד הש"ך ס"ק פ"ט והאריך בזה ועי' במי נדה מהדו"ק מה שהק' על הש"ך ס"ק ע"ז דסותר ד"ע מהא דכ' בסעי' מ"ד כו' וכ' ליישב קושי' הש"ך והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק כ"ח מ"ש ליישב קושי' הש"ך ס"ק פ' והביא כן בשם הנטע שעשועים סי' מ"ד

סעיף מד (טז) ונמשכו כו'. עי' בישוי"ע ס"ק כ"ח ובשמלה ס"ק ס"ת ובמרכבת המשנה פ"ד מהל' מקואות ובשאילתות פ' אחרי שאילתא נ"ו בהעמק שאלה שם ובצ"צ חיו"ד סי' קס"ג ובד"ח פ"ד דמקואות ובס' יד מאיר סי' מ"ז מ"ש בד' הרמב"ם והחכמי מערב והאריכו בזה ועי' בדברי אמת קונטרס ג' בענין מקואות מ"ש ע"ד הרמב"ם והחכמי מערב ומ"ש בענין הך כללא דאמר ר"י הל' כסתם משנה ומ"ש בהך כללא דמשנת ראב"י קב ונקי אי אמרי' אף היכא דפליג עם ברים ואי אמרי' הך כללא אף בברייתא והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ביד מלאכי כללי ה"מ מאות תי"ד עד אות תי"ח ובחו"י סי' צ"ד ובמלא הרועים אות ש' קונטרס שונה הלכות ובסדר התנאים