יד אליעזר חלק ב פז

שתי' דגזרי' שמא יטביל בתוך הכלי עצמה מבואר דבתוך הכלי פסול מה"ת אף למאן דס"ל דכולו שאוב דרבנן וכ' די"ל דדוקא לענין שלא לפסול את המקוה מהני נקב המטהרו מידי טומאה משום דאינו רק מדרבנן אבל לענין טבילה בתוך הכלים ל"מ אם ניקב בכדי טהרתו וכ' דזהו כונת הראב"ד כו' ובס"ק י"ח הביא ד' התוס' פסחים וכ' דבתוך הכלי עצמה יש פסול מה"ת ואם יצאו מן הכלי ואינו רק מד"ס בו' והאריך בזה. וכ' דהטעם דאין טובלים בכלים משום דכתיב אך מעי' ובור מקוה מים מקוה דומיא דמעי' מה מעי' מן הארץ אף מקוה בארץ ולא בכלי ובס"ק כ"ג כ' דכן מבואר בתשובת הרא"ש כו' והאריך בזה ובס"ק ל"ה שם מ"ש והאריך בזה ובסוף הסי' בד' נכד המחבר מ"ש והאריך בזה. ועי' בשמלה ס"ק כ"ג שהביא דעת המרדכי בשבועות בשם ר"י הלוי ודעת רש"י בחגיגה כ"א ב' ד"ה בכלי דאף טבילה בכלים הפסול מחמת המים שבהם הם שאובים כו' והאריך בזה. והביא ד' הר"ן שם שכ' וז"ל והיינו נמי דתניא סיפא צינור המקלח למקוה כו' אלמא שלא טהרו חכמים ס' מים שאובים למקוה אלא דוקא דאיכא רוב מקוה כשר דכיון דמדאורייתא ברובא בטל ומכאן ואילך דרבנן ספי' בשר כו' עכ"ל. והביא קושי' שם אמרי אש כו' דא"כ לר"י דס"ל מב"מ לא בטל האם יאמר דאסור להשלים מיעוט המקוה בשאובים כו' וכ' ליישב והאריך בזה. ועי' במהר"י הכהן הל' נדה אות ט"ו שהביא ד' הר"ן שכ' דלהפוס' דס"ל דכולו שאוב דרבנן הא דדרשי' בת"כ מה מעי' בידי שמים אף מקוה בידי שמים הוי אסמכתא בעלמא והביא ד' הרמב"ם פ"ד דמקואות דמטעם אחר הוא שכ' וז"ל מד"ס שאיבה פסולה למקוה ולא עוד אלא במקוה מים שאינה שאובים שנפל לתוכה ג' לוגין מ"ש פסלו הכל אע"פ שפסול מ"ש מד"ס למדוהו בהיקש שהרי הוא או' אך מעי' ובור מקוה מים עכ"ל מבואר מדבריו שהוא משום דלא נלמוד רק בהיקש וזהו בשיטתי' דס"ל בריש הל' אישות דהנלמוד מי"ג מדות לא הוי רק מד"ס וגם היקש הוא בכלל זה שהוא כענין הי"ג מדות אף דלא נמנה בפירוש במנינא כמבואר בשמלה חלק י"ג מדות ולפ"ז האי דינא אי כולו שאוב הוא מדאורייתא או מדרבנן יבוא בזאת הפלוגתא אי דבר הנלמד בי"ג מדות הוא מדאורייתא או מד"ס ועכ"פ חמירא דס' מדרבנן דבדרבנן לכ"ע ספי' לקולא ובד"ס לכמה שיטות הוא כס' דאורייתא והביא ד' הפרמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת לענין גז"ש והיקש כו' ומ"ש בכונת רש"י בחגיגה י"א א' ד"ה במים נקודתו בפתח כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דנמצינו למדין מזה ג' שיטות השיטה הא' היא דכל שאובה הוא דאורייתא והשני' שהוא דרבנן והג' מד"ס כו' עכ"ד יעוש"ה

סעיף ד (ח) בהג"ה אזלי' לקולא. הטעם דס' מ"ש לקולא וכן מבואר לקמן סעיף ס"ז ס"ט דס' מ"ש לקולא ועי' בס"ס לעיל סי' קצ"ט ס"ק מ' שהק' משם סעי' ט' אם. לא עיינה ביה"ס כו' עלתה לה טבילה והיינו ביה"ס הא בשאר הגוף אם לא עיינה מיעוט הגוף כו' לא עלתה לה טבילה וכן מבואר בסי' קצ"ח סעי' כ"ה הרי דמחמירין אף דליכא ריעותא בגופה משום דהעמד טמא על חזקתו ומ"ש מהא דס' מ"ש וב' ליישב עפ"ד הריטב"א עירובין ל"ו א' בשם הר"מ בר שניאור שכ' למה אלימא חזקת שבכ"מ אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שהס' בא ממנו וכן גבי מקוה אמרי' העמד שמא על חזקתו ול"א העמד טהרות על חזקתן עכ"ל והביא דכ"כ נמי הרא"ם בס' מים עמוקים סי' כ"א כו' והאריך בזה. ועי' לעיל סי' קצ"ח ס"ק ב' מ"ש ע"ד הישוי"ע ס"ק ג' יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ס"ק י"א מ"ש בזה

סעיף ז (ט) בסיד ובבנין. וכ' הש"ך ס"ק כ"ה כלומר תרתי בעי' חדא שיהא ניקב נקב המטהרו ועוד צריך שיקב בארץ או שיהא בו הוכחה שהוא דבר של בנין ולא דבר של כלי כו' עכ"ד. עי' בתשובת רע"א סי' מ' שהק' ד' המחבר אהדדי דהכא ס"ל דדוקא תרתי בעי' נקב המטהרו וגם קבוע בארץ ולקמן סעי' מ' כ' המחבר דכלי שנקבה בכולי' אפי' בכ"ש אינו חשוב כלי לפסול את המקוה הרי דאפי' לא קבעו בארץ מהני נקב כ"ש כו' וכ' ליישב דבהכרח לומר דהמחבר הכריע להל' דלענין לפסול המים היוצאין מהכלי למקוה מדין שאובין כיון דלהרבה פוס' שאובין דרבנן בזה סמכי' על שיטת הר"ש והרא"ש דמהני נקב כ"ש אפי' לא קבעו אבל לטבול בו דהוא דאורייתא חשש לדעת הרמב"ם דבעי נקב המטהרו וקבעו בארץ כו' והאריך בזה ובאמת בלא"ה וכמ"ש בס' אורי וישעי סי' נ"א דבסעי' מ' מיירי דלוקח כלי גדול ונתנה בתוך מקוה כשרה בזה די בנוקבה כ"ש ואף בלא קבוע בארץ אבל בכאן דלוקח כלי גדול כו' וקבעו בארץ פירושו דעושה מזה הכלי עץ מהמקוה ע"כ אינו מועיל רק שיקבענה בארץ וכ' דבזה ניחא נמי דהכא הצריך המחבר להיות נקב המטהרו ובסעי' מ' די בכ"ש כו' והאריך בזה, ועי' בשמלה ס"ק כ"ה ובס' עצי ברושים הנ' מקואות סי' מ"ז מ"ח מ"ש והאריכו בזה. ועיי"ש עוד בתשובת רע"א סי' ל"ט מ"ש לענין אם סתמו לנקב החבית בשעה שמחובר לקרקע הוי כמו קבעו ולבסוף חקקו דאין נעשה כלי במחובר והביא ד' המרכבת המשנה פ"ו מהל' מקואות שכ' בפשיטות להקל בזה והביא ד' הבית מאיר שכ' כיון דכבר קנה שם כלי בתלוש וע"י החיבור בארץ לא עבר שמו אלא שע"י הנקב מקרי כלי פסול ושוב כשנסתם חוזר להיות כלי כו' והביא ראי' מההיא דקסטילין כו' והוא כ' עליו די"ל דדוקא בחברו לכלי בעורו שלם דבעודן חיבורו לא הועיל כלום החיבור לקרקע לבטל שם כלי ממנה וקנה שם כלי עם חיבורו בקרקע בזה אף דנקבי אח"כ וחזר וסתמו הוא כדמעיקרא להיות כלי במחובר אבל אם ניקב הכלי קודם שחיברו י"ל כיון דבשעת חיבורו לא הי' עליו שם כלי וכבר נתבשל שם כלי ע"י החיבור בזה אף דסתמו אח"כ לא נעשה כלי במחובר והוי כקבעו ולבסוף חקקו וכ' דבנ"ד דכל הטבילה תוך הגיגית י"ל אף בקבעו ולבסוף חקקו הטבילה פסולה דהא בב"ב ס"ו מבואר דלגבי דאורייתא אף כקולב"ח הוי כלי כההיא דדף של נחתומים רק לענין מקוה דשאובים דרבנן מהני קבולב"ח א"כ אם הטבילה בגיגית דהוא פסול דאורייתא כו' גם קבולב"ח ל"מ ובאמת בש"ע ואחרונים לא כ' דין דקבולב"ח רק לענין מים הנמשכים דרך כלי כזה כשרים אבל לא הזכירו לענין לטבול בתוך הכלי זולת הטור כ' ולפיכך גיגית שקבעוהו בארץ אין טובלין בה כיון שהי' עליו שם כלי קודם שקבעו משמע דאף לסבול בתוכה שרי אם לא הי' עליו שם כלי בתלוש גם מהרמב"ם ספי"א מהל' כלים משמע הכי כו' אבל מ"מ מה נעשה כיון דבסוגיא דב"ב הנ"ל מפורש בהיפך והביא דבס"ט סי' קצ"ח הביא בשם מהרח"ש שהק' כן והאריך בזה, וסיים דאם סתמו הנקב הנשים שטבלו בתוכם לא עלתו להם טבילה עכ"ד, ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קמ"ב שהק' נמי קושי' מהרח"ש ולא ראה ד' מהרח"ש הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו והאריך בזה ליישב וכ' דבנדה דאורייתא אסירה לטבול בתוך הכלי בקבולב"ח ואפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה אך בבעלת כתם כו' ובדיעבד עלתה לה טבילה כו' והיינו כד' הגאון רע"א והגאון רע"א לא ראה ד' הנו"ב שהרי לא הביאו ועי' בישוי"ע באו"ח סי' קנ"ט ס"ק ז' שהביא נמי קושי' מהרח"ש וכ' דמ"מ אין לדחות דבריהם והאריך בזה. ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קצ"ח שהביא נמי קושי' מהרח"ש והאריך הרבה בזה. והביא ד' המרכבת המשנה שכ' לענין כלי שחיברו בקרקע דפשוט דמהני נקיבה ממ"נ כו' וכיון דמותר לנוקבו מותר לסותמו תמו אח"כ דבשעת נקיבה בטל מתורת כלי והסתימה אח"כ השיב כקבולב"ח כו' דזהו דין פשוט עכ"ד וכ' עליו דלא הרגיש דהרי בש"ס לא שריא אלא בשאיבה דרבנן ולא לטבול בתוכו והוא הזכיר רבנן בדבריו ולא נזכר דא"כ לא