יד אליעזר חלק ב פד

הב"י תמהני עליו דאדרבה הא דעת הראב"ד בס' בעה"נ דמ"ס הוא מה"ת הובא בב"י עצמו לקמן בסי' זה שכ' בשער המים וז"ל וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אחית כי ממלא בכתף ונותן לתוכו אמאי אינו נפסל בשאובים והלא מקוה חסר הוא התם משום דשאובה דרבנן הוא ומש"ה אמרי' בי' גוד אחית וחשבי' ליה מקוה שלם אבל לענין הטבילה הא קי"ל דמ"ס מה"ת הם הלכך אפי' למעלות דרבנן אמרי רבנן דל"א גוד אחית עכ"ל הרי להדיא דהראב"ד ס"ל דמ"ם מה"ת הם היפך מד' הב"ח בדעת הראב"ד ועי' בריב"ש סי' רצ"ד שהביא ד' השואל שר"ל דמ"ס הם מדרבנן והא דתניא בת"כ סדר שמיני פ"ט המעי' מטהר בכ"ש והמקוה במ"ס היינו מדרבנן כו' והוא השיב ע"ד וכ' וז"ל לא כי אלא מדאורייתא בעי' מ"ם לאדם הטובל במי מקוה דהכי תניא בחגיגה י"א א' כו' מים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה כו' ושיערו חכמים מ"ם הנה דרשו תחלה שצריך מי מקוה ר"ל שהמקום שטובל כו לא יהי שאובין כו' וזהו מדכתיב במים בפתח הב' כלומר המים המיוחדים ודרשו עוד מדכתיב כל בשרו שיהי' כל גופו עולה בהם ר"ל בשל בהם מלשון תעלה בא' ואמה וזהו אמה על אמה כו' הל' שהמקום שיטבול בו האדם המחזיק כל גופו ושיהי' בטל במים שבו דהיינו אמה על אמה כו' צריך שיהי' מלא מים כשיבא האדם לטבול כו' וכ"ו הוא מה"ת כו' והביא ד' רש"י פסחים ק"ט א' שפי' נמי כן וכ' ואמת שאין מ"ם כתוב בתורה כו' אלא שכך למדו חכמים מפי השמועה שמה שכתוב בתורה את כל בשרו ר"ל כל גופו עולה בהם כו' כמו שלמדו מהלכה למ"מ שאכילה הכתיבה בתורה הוא בכזית והאוכל ביוה"כ בככותבות כו' ואעפ"כ עונשין על השיעורין בכרת ומיתה ומלקות כו' וה"נ אמרי' בעירובין ד' ב' גבי חציצה כו' וכבר כ' הרשב"א כו' ואפי אדם קטן שכל גופו עולה בפחות מכן לא יטבול בפחות ממ"ס שכן קבלו מסיני מים שכל גופו של אדם בינוני עולה ואפי' חסר קורטוב פסול שכל בשיערו חכמים כך הוא כו' מצינו למדין דמ"ס ד"ת ולא תימא מדרבנן וקראי אסמכתא א אלא דאורייתא ממש הוא דתניא בתוספתא השמא שירד לטבול ס' טבל כו' ואפי' טבל ס' יש בו מ"ס כו' ב' מקואות א' יש בו מ"ם וא' אין בו טבל בא' מהן וא"י באיזה טבל ספי' טמא אלמא מדספי' טמא ש"מ דאורייתא הן עכ"ל. ואני מצאתי משנה מפורשת פ"ו דמקואות ס' שהוא כשפופרת הנוד כו' פסולה מפני שהיא מה"ת כו' עכ"ל. הרי דס"ל להריב"ש והרשב"א דמ"ם הם מה"ת וכהראב"ד והישוי"ע לא הביא ד' הריב"ש והרשב"א והראב"ד הנ"ל וגם הב"ת לא הביא ד' הריב"ש אך הסמ"ג בהל' מקואות הביא ד' ר"י בר שמואל שכ' דהא דתניא בת"כ המעי' מטהר בכ"ש והמקוה במ"ם הוא מדרבנן דמה"ת די ברביעית כו' ועי' ברא"ש הל' מקואות סי' א' שהביא נמי ד' ר"י והאריך בזה. מסיים וג' ד' ר"י כי אין להשיב על הראי' שהביא וגם מסתבר הואיל ושערו חכמים מי מקוה אמה על אמה כו' מים שכל גופו עולה בהם לא פלוג באדם לשטר בכל א' לפי גופו עכ"ל הרי דס"ל להסמ"ג והרא"ש כר"י דמ"ס הם מדרבנן והיינו כדעת השואל בריב"ש הנ"ל ועי' בדברי אמת בענין מקואות מה שהשיג על הט"ז באו"ח סי' קנ"ט וכ' דטבילת אדם במקוה של מ"ם הם מה"ת כו' והביא ד' רש"י פסחים י"ו ב' ד"ה בקרקע שכ' דכי כתיב מ"ס באדם הוא דכתיב וכ' דכך הם ד' המרדכי פ' השוכר את הפועל דשיעור מקוה הל' למ"מ הוא וגם הביא ד' הריב"ש ואח"כ הביא הוא ראי' מחגיגה י' דאמרו כו' הן הן גופי תורה כו' לא צריכא לשיעור מקוה דלא כתיבא כו' שיערו חכמים מ"ס כו' הרי דשיעור מקוה אע"ג דלא כתיבא בהדיא הרי הוא מגופי תורה ובר"ה י"ג אמרו כל מדות חכמים כך הוא במ"ס טובל כו' כביצה מטמא טומאת אוכלין כו' ג' על ג' מטמא מדרס כו' הרי דכולן שיעור תורה הן עכ"ד. ובאמת בריב"ש עצמו הביא ראי' זו מהא דחגיגה הנ"ל וצ"ל דעיקר ראי' הד"א הוא מהא דקא' הגמ' בחגיגה שם לא צריכא אלא לכעדשה מן השרץ דלא כתיבא כו' וכעדשה מן השרץ בודאי הוי מה"ת וה"נ מ"ס דמקוה הם מה"ת זהו כונת הד"א הנ"ל. ועי' בשמלה ס"ק א' שהק' ע"ד הב"ח הנ"ל מהא דחגיגה י' כו' והטומאות כעדשה מן השרץ וכי יאמר דגם שיעור כעדשה הוא דרבנן עכ"ד. והיינו כהד"א ולא ראה ד' הד"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה וכעת ראיתי בדברי חיים הל' מקואות סי' א' אות ב' שהק' נמי על הב"ח מד' הגמ' חגיגה וגם הוא לא ראה ד' הד"א הנ"ל שכבר הקדימו בזה וכ"נ עיקר דשיעור מ"ם באדם למקוה הוי מה"ת וכהראב"ד והרשב"א והריב"ש והמרדכי ורש"י הנ"ל ודעת המחבר דבאדם אף במעי' בעי' מ"ם והא דמעי' מטהר בכ"ש היינו טבילת כלים והוא דעת ר"ת והר"ש והרא"ש בשם ר"י והטור ודעת הרמב"ם והראב"ד דאף בטבילת אדם מעי' מטהר בכ"ש ועי' בישוי"ע שם שכ' דהא דטבילת אדם במעי' צריך מ"ס הוא מדרבנן כו' ומיושב בזה ד' השור שלא תקשה עליו מלעיל סי' ק"כ והאריך בזה. ובאמת כן מבואר בפרישה ס"ק ג' שב' אע"פ שורחץ את בשרו במים שמיני' גמרו מ"ם במקוה כתיב חכמים תיקנו אף במעי' עכ"ד. וכ"כ עוד בדרישה ס"ק ג' שכ' וז"ל וצ"ל כיון דמה שהצריכו מ"ס במעי' אינו אלא משום לא פלוג כו' עכ"ל. וכן משמע מד' הריטב"א במכות ד' א' שכ' וז"ל ויש מחלקין בשבילה בתוך כלי שבנהר שאע"פ שמטבילין בו כלי אין מטבילין בו אדם שהחמירו בו בזה כשם שהחמירו בו לענין מעי' שאין בו מ"ם ואין זה מתחוור עכ"ל. והיינו דלא מתחוור לי' לחלק בדי טבילה בכלי בין כלי לאדם אבל בהא נ' דמודה דמה שצריכין במעיין מ"ם לאדם זהו רק מחומרא דרבנן והישוי"ע הנ"ל לא הביא ד' הריטב"א והדרו"פ הנ"ל שמבואר כדבריו ועי' בשמלה שם שהביא ד' הריטב"א והדרו"פ והביא ד' הרא"ש בהל' מקואות שנ' מדבריו דהוי רק דרבנן וכ' אבל מד' התוס' נזיר ל"ח ד"ה בר מההוא מוכח דס"ל דמדאורייתא בעי' גם במעי' מ"ס לאדם שכ' וז"ל ול"ל דקודם ביטול איירי ובאדם דהא מקוה בעי' מ"ס א"כ גם המעי' לא מטהר אדם בכ"ש דבעי' מים שכל גופו יתכסה בהן עכ"ל, הרי דס"ל דמדאורייתא בעי' גם במעי' מ"ס כמו כו'. ובהג"ה שם כ' אבל הא פשיטא דלהרמב"ם והראב"ד לא בעי' במעי' מ"ס אפי' מדרבנן ודלא כמ"ש בחכ"א כלל קכ"ב סי' ד' וכ' עוד דפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ור"ת והר"ש והרא"ש הנ"ל תליא בגירסאות של המשנה פ"א דתנן למעלה מהן מי מקוה כו' למעלה מהן מי מעי' כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה. וראיתי בד"ח שני אות א' שכ' להסתפק בזה. אם הא דבעי' מ"ם באדם אף במעי' הוא מה"ת דלכאורה אך מעי' דמזה ילפי' דסגי בב"ש לא פליג הכתוב בין אדם לכלי וכ"מ קצת ברא"ש פ' תינוקת דהוא מדרבנן עכ"ד. ולא הביא ד' הריטב"א והדרו"פ הנ"ל דס"ל דהוא מדרבנן וגם לא הביא ד' התוס' נזיר דמשמע מדבריהם דהוא מה"ת ועי' במהרי"ט ח"ב ביו"ד סי' י"ח מ"ש והאריך בזה. ועי' במהר"ם שיק מצוה קע"ז שהביא ד' הגמ' פסחים י"ז ב' דמבואר דבכלים הוא רק מדרבנן ומה"ת סגי ברביעית והק' מזה ע"ד רש"י בריש נדה מקוה שנמדד כו' כל טהרות שנעשו על גביו ופירש"י שנשתמשו בכלים שטבלו בו כו' וקשה דהא בכלים ל"צ מ"ס כ"א ברביעית וא"כ בודאי אזדא מכאן טומאה דאורייתא ולא נשאר כ"א ס' טומאה דרבנן ובטומאה דרבנן ס"ל למשנה זו אפי' אתחזק אי' אמרי' בדרבנן להקל שהרי במתני' מסיים בד"א בטומאה חמורה כו' וא"כ קשה לרש"י כיון דודאי אזלא טומאה דאורייתא ואין כאן ס' אלא אם נשאר טומאה דרבנן וה"ל ספד"ר ולקולא כו' והניח בצ"ע. והק' עוד ע"ד הרמב"ם פ"י ממקואות כו' ומ"ש ליישב ומ"ש ע"ד הרמב"ם והראב"ד הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) אף בזוחלין. כן הוא דעת רוב הפוס' דמעי' מטהר באשבורן הובא בבאר הגולה ס"ק