יד אליעזר חלק ב עד

במשמע וטעמא י"ל משום דחיישי' שמא בשעת ביאה הראשונה בא לה חימוד חדש ומ"מ נ' מדלא הוזכר בגמ' דילן וגם הפוס' לא הביאוהו ולית מאן דחש לי' עכ"ד. ובס"ק ב' מ"ש ע"ד הפייטן בסילוק פ' פרה מטמאות טהורות כו' מטמאות נדה טהרת בתולי אשה והאריך בזה. ועי' ס"ט ס"ק א' ב' ג' מ"ש בזה

סימן קצד

סעיף א (א) יולדת. עי' חו"ד ס"ק א' שהביא ד' הנ"ש שפי' באשה שישבה על המשבר ופסקו החבלים והצירים שצריכה ז"נ כו' והק' עליו כו'. ועי' במי נדה מהדו"ת שכ' דהדין עם הנ"ש דמלשון הש"ס דקא' א"א לפה"ק בלא דם ולמה תלה בפה"ק הו"ל לומר בגוף החתיכה דא"א לחתיכה לצאת בלא דם ומדלא תלה הענין בחתיכה רק בפה"ק משמע אף אם נפתח הקבר בלא חתיכה טמאה והביא ראי' לזה דזה תלו במה דפליגי הפוס' באם תוך מ' יום הפילה אם טמאה נדה או לא כו' והאריך בזה וסיים כיון דאנן קי"ל דטמאה אף בהפילה תוך מ' שפיר טמאה אף בדין של הנ"ש וכ' מיהו עי' בפלתי שהביא ד' הנ"ש שהחמיר בזה והוא חולק עליו והעיד שהמנהג להקל וכיון דהעיד שהמנהג כן אין בידי להחמיר עכ"ד. ועי' בס"ט ס"ק ד' וס"ק כ"ה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה ולאחר ז. עי' במי נדה לעיל סי' קפ"ה שהביא ד' הנו"ב באם בא בעלה עלי' בתוך מ' לזכר ופ"א לנקבה ובתוך התשמיש ראתה דם שפי' דמותר לפרוש באבר חי כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה. ופ' דהוי דינו כנדה לכל דבר ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ג) שאין טובלין כו'. עי' בס"ט בחדוד הלכות ל' א' שהביא ד' הרמ"א בתשובה ס"י שכ' א להמנהג משום דחוששין לדעת ר"ת דמצריך לכל יולדת טבילות וכ' הוא דר"ת עצמו לא ס"ל כן כו' והאריך בזה ומפ"ז חולק על הרמ"א יעוש"ה ועי' במי נדה ל' שם מ"ש ע"ד הס"ט והאריך בזה. ועי' בשמלה ס"ק ד' מ"ש עוד טעמים על המנהג הזה. ועי' עוד בס"ט כאן ס"ק ה' ובפלתי מ"ש והאריכו בזה

(ד) מותרת לבעלה. עי' בטור שכ' דצריכה לפרוש מבעלה ליל מ"א וליל פ"א והוא מימרא בש"ם פסחים קי"ג היושבת על דם טהור אסורה לשמש עד כמה אמר רב עונה ועי' בישוי"ע ס"ק א' שהביא ד' בה"ג שכ' הטעם דלילה זו עלולה לראות דם דנפקה מימי טהרה לימי טומאה והוי כשעת וסתה. וש"פ כ' הטעם כיון דעד עכשיו הי' כל מראה דמים שלה טהורים לכך עשו חז"ל הפסק אותה לילה להודיע לה שמיום ההוא דמיה טמאים וכ' דלד' בה"ג בס' זכר ס' נקבה צריכה לפרוש בליל מ"א ובליל פ"א כיון שבלילה שלאחר ימי טהרה עלולה לראות ואנו מסופקין אי לילה שאחר מ' היא זמנה או לילה, שאחר פ' ואף דגוף הענין הוא סד"ר וספ"ד לקולא מ"מ כיון דאנו מסופקין בשניהם מחמירין בשניהם כמו בכל סד"ר בענין הסותר דאזלי' בשניהם להחמיר וכ' לענין ס' אם יש כאן ולד כלל כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בשמלה ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ה) המפלת. עי' חו"ד ס"ק ב' שהביא ד' עבה"ג פ' דבתוך מ' לטבילתה אינה חוששת לולד ואין חוששת שמא מקודם לכן נתעברה מדראתה נדות אח"כ ומעוברת אין דרכה לראות והשיג עציו דודאי תוך ג"ח לעיבורה אפי' וסתה קובעת כו' אלמא דמצי לראות באותו פעם עכ"ד וכבר קדמו הפלתי בזה. ועי' בעצ"ל ובמי נדה מהדו"ת ובחידושיו לנדה מ' א' מ"ש ע"ד עבה"ג והאריכו בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ו) בהג"ה לפתה"ק. עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ק"כ שכ' בפשיטות דהא דאמרי' א"א לפתה"ק בלא דם אין חילוק בין גרם הפתיחה מבפנים ובין מבחוץ כגון שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור גם אין חילוק בין היא ילדה או זקינה המסולקת דמים או מעוברת או מניקה תמיד אין פתה"ק בלא דם עכ"ד. ועי' בבינת אדם כלל ק"כ סי' כ"ג שהשיג עליו דלפ"ז כאשר ימשמש הבעל באצבע בשעת תשמיש או כשמכניס האבר ג"כ נימא א"א בלא דם ועוד שהרי עיקר הבדיקה בהפסק טהרה שתכניס אצבעה בעומק א"ו דאין זה ענין לפתה"ק שהרי אפי' האבר כשהוא גדול הרבה אינו מגיע רק עד הפרוזדור ולא לחדר כמ"ש התיו"ט כו'. ולכן נ' דאגב שיטפי' כ"כ ולא דק בזה עכ"ד. ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שהביא ד' התפל"מ סי' קפ"ח שכ' שא"א לפתה"ק בלא דם כו' היינו אי נפתח מבפנים אבל מבחוץ ע"י אדם לא כו' והיינו נמי דלא כהנו"ב וכ' על הנו"ב דמלבד זה נ' דאישתמיטתי' ד' הרמב"ם בפי' המשנה ר"פ המפלת שכ' וז"ל שר"י או' שא"א לפה"ק בלא דם מעת שיצא מהרחם דבר א"א מבלי שיצא דם בהכרח עכ"ל. וכ' דהטעם פשוט כו' לדחות ד' המ"ב סי' מ"ט דס"ל דברחם יש תמיד דם בעין בחלל הרחם ולא כן הוא אלא בשעת וסת או סמוך לה דעורקין וגידין סתומין אין שום דם ברחם ע"כ אם נפתח הרחם בד"א אין הכרח שיצא דם משא"כ כשמתפעל הרחם להוציא דבר שבזה פשט ר"י כחכמים שמתפעל ג"כ לפתיחת פיות העורקין שיפתחו אז יזלו דם ויצא עכ"ד. והב"א שם הביא ד' הנ"ש סי' ט' הובא בפלתי ובס"ט שכ' ביושבת על המשבר ואפי' מקודם שחשב על המשבר תיכף כשאחזה חבלים אסורה על בעלה שמא הגיע זמן הלידה אמנם כאשר תפסק החבלים אע"ג שכבר ישבה על המשבר כיון שפסק הוא סי' שהי' חבלי שוא ומותרת לבעלה בלא טבילה אם לא במקום שכבר נהגו להחמיר אין להקל ומפ"ז כ' באשה שמלאו ימי' ללדת ושלחה לקרות חכמה ובדקה אותה ואמרה שעדיין לא נ' כלום דמותרת לבעלה דאפי' חבלים לא הי' לה אע"פ שהחכמה הכניסה אצבעה בעומק מ"מ אין זה ענין כלל ליושבת על המשבר ופשיטא לפתה"ק ולכן יש להתיר בפשיטות לכ"ע עכ"ד. ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קע"ט שכ' להשואל שם כי לעולם לא תגיע אצבע הנשים הן אשה הבודקת עצמה בחורין וסדקים לטהר לבעלה והן המילדת שבדקה לעולם לא יגעו בפה"ק שהוא המקור אלא בבית החיצון ואפי' השמש הדש אינו נוגע אלא סמוך לפה"ק היינו מקור והביא ד' הרמב"ם בפיה"מ ובחיבורו פ"ה הל' ב' ומשהתחיל להתעבר נסגר הפתח ההוא ואין המילדת יכולת להכניס אצבעה לפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פתה"ק שא"א בלא רם עכ"ד. והיינו נמי כד' הנו"ב הנ"ל ולא הביא ד' הנו"ב והביא נמי ד' הנ"ש הנ"ל והביא ד' המנח"י בסולת בלולה והפלתי והס"ט שהשיגו עליו וכ' דכל שפסקו צירים וחבלים איגלאי מלתא למפרע דלא נפתח הקבר ואין כאן טומאה כלל כו' וכ' דאף הנ"ש שסיים שם דבמקום שכבר נהגו אי' לא ישנו לא דברו אלא בסתם אבל אם בדקה החכמה ומצאה הפתח סגור כו' אז אפי' מנהגא ליכא עכ"ד. ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ו שכ' נמי באשה שנבדקה ע"י רופא או מילדת אי נתעברה אי צריכה טבילה משום דא"א לפה"ק בלא דם כי יש מחמירין בזה והביא ד' הנ"ש הנ"ל והשיג עליו דל"א אין פתה"ק בלא דם רק כשיצא הולד או ביושבת על המשבר ונפתח הקבר ע"י דחיקת הולד אבל כל שנפתח הקבר בלא ולד ולא יצא דבר ממנה אין בזה חזקה לצאת דם טמא והוכיח כן מד' התה"ד סי' רמ"ו