יד אליעזר חלק ב נג

כשר בריאה אבל כאן מה בכך שאינו כדיו אדום הוא רק שנלקה קצת והוא טמא וכ' דבש"ס נדה מבואר דאינו אסור רק בשחורה כדיו מיהו בתב"ש לעיל סי' ל"ח מבואר שלדידן אסור בכל גווני בנדה כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק א' שהביא ד' הס"ט כאן סוף הסי' שחולק ע"ד התב"ש והביא ד' הס"ט סי' ק"צ ס"ק נ"ב דנ' מדבריו דלא סמך על דעתו רק בכתמים דרבנן אבל בראי' גמורה או ע"י בדיקת העד נטה להחמיר כהתב"ש כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דהעיקר דלדידן כל מראה שחור טמא ואפי' דיהה מן הדיהה כו' עכ"ד

(ב) הירוק. עי' ט"ז ס"ק א' שכ' דכ"ש הלבן כו' ולכאורה תמוה הא מבואר כן בד' המחבר דלבן כשר וצ"ל דכונתו כמ"ש בפרמ"נ במק"ז ס"ק א' דכונת הט"ז להורות דבמראה לבן אין בו שום פקפוק דודאי טהור לכ"ע ואינו דומה לירוק כזהב שנחלקו בו עקביא ורבנן וכונתו לחזק בזה מ"ש אח"כ להשיג על הב"ח דאין להחמיר כלל במראה לבן. עוד הביא הט"ז ד' הב"ח שכ' דלא יורה במראה לבן ירוק עד שיתייבש והק' עליו ד' קושי' ועי' בחו"ד ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובמקמ"ח ובמי נדה מהדו"ק ומהדו"ת ובפרמ"נ שם מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריכו בזה ועי' בש"ך ס"ק ג' שכ' ע"ד הב"ח הנ"ל דאין נוהגין כן דאחזוקי ריעותא לא מחזיקין כו' וכ"כ המנח"י ס"ק ג' כהש"ך והט"ז והביא ראי' מריש ברכות דאמר דוד לא חסיד אני כו' ועי' בס"ט ס"ק ב' שהביא ראי' דלא כהב"ח מד' הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' י"ב שכ' וז"ל ובעת שיראה מיד יטמא או יטהר עכ"ל מדכ' מיד יטמא מבואר דלא כהב"ח עכ"ד. ועי' בפרמ"נ שם שדחה ראי' זו דהרמב"ם שם קאי אמ"ש קודם לזה שצריך שיראה בחמה ולעשות צל בידו וכדומה שארי אזהרות וע"ז כ' הרמב"ם דאם לפי ט"ע שלו הוא בבירור טהור או טמא א"צ לכל האזהרות הנ"ל רק בעת שיראה מיד לטמאו ואפי' אם הוא בלילה וכדומה אך אם נסתפק לו מה היא אז צריך לכל האזהרות הנ"ל זהו כונת הרמב"ם ואינם ענין כלל לד' הב"ח עכ"ד ועי"ש עוד בס"ט שהביא ד' הח"צ סי' מ"ו שכ' דאפי' אם ראה המורה כשהוא לח והי' לו מראה טהור ואח"כ כשנתייבש נמצא מראה טמא לא מטמאינן לה דאל"כ אין זה דרכי נועם שהרי אתה מתירה וזו הולכת ושמשה עם בעלה ונתעברה ואח"כ תמצא בקצוות הכתם אדום ותטמאנה והרי בנה ובן בנה בן הנדה וכי זה דרכי נועם אלא תלי' שינוי האויר עם הבגד גרמי להתאדם כו' והביא דהשבו"י ח"ב סי' ע"ד חולק עליו בזה וכ' עליו ומיהו אין ראיתו מוכרחת עכ"ד ועי' בחו"ד שם שהביא ד' הח"צ וכ' דהדין עמו כו' ועי' בפרמ"נ שם מה שתמה ע"ד הח"צ דלדבריו יקשה בכ"מ דאזלי' בת"ר או חזקה כמו ביבום קטן וקטנה וכן בשארי עריות או בדיני טריפות ניחוש שמא יזדמן נגד הרוב או החזקה ונמצא זה פגע בערוה או בכל טריפות וכן בההיא שהביאו הט"ז והש"ך מלעיל סי' נ"ג דלא מחזקי' ריעותא והרי התם אם יזדמן שיקח א' מהם וישלקינהו וישתנה מראיהן ונמצא שאכלו טרפה ועוד גדולה מזו אשכחן בפא"ט נ"א א' בההיא דשדרן כרעי בתרייתא כו' דפ' הלכתא כרב יימר חוט השדרה ל"ש א"ו דמאחר דמה"ת אזלי' בת"ר וחזקה אין אנו אחראין לחוש כלל להמיעוט ואמרי' דודאי לא יהי' כן ואם לפעמים יזדמן כהמיעוט יצא מן הכלל והתורה לא דברה רק על הכלל ובכלל דרכי' דרכי נועם וכ"כ אמרי' כאן דל"ח שמא יתאדם אחר היובש דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' ומעמידין אותה בחזקת טהרה ואמרי' דודאי לא יתאדם אח"כ ול"ד כלל להא דיבמות פ"ז ב' שהביא הח"צ ראי' משם דשם החשש היא על להבא שמא ימות הולד וזה ידוע דעל להבא ליכא שום חזקה דכל אדם מעותד למוח וע"כ אמרי' בגיטין כ"ח ב' דשמא ימות חיישי' כו' ולדעתי ד' הח"צ תמוהין בזה מאד כו' והאריך בזה וכ' לבסוף דעוד נ' דאף החולקים על הב"ח לא פליגי רק באשה טהורה שבדקה כו' דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' אבל אשה נדה שמתחלת לספור ז"נ שהיא בחזקת טמאה וע"י בדיקה זו מחזקי' לה בטהרה א"כ צריכה לידע בבירור שפסק דם המקור י"ל דכ"ע מודו להב"ח דאם מצאה ירוק כזהב שלא תסמוך עליו בעודו לח ותמתין עד שיתייבש וכן אם מצאה מראה לבן ורחצה בחמין מקודם צריכה המתין עד שיתייבש דכאן ל"ש הסברא דאחזוקי ריעותא כו' דאדרבה היא בחזקת טמאה וצריך אתה לאחזוקה בטהורה עכ"ד ועי"ש עוד במי נדה מהדו"ת שדחה נמי הוכח של הח"צ הנ"ל מכח דרכי נועם כו' וכ' ומיהו אף לד' הח"צ היינו רק אם היא בחזקת טהורה אז מותרת מטעם דרכי' דרכי נועם כו' אבל היתה בחזקת טומאה ובאה לפסוק בטהרה בזה נ' דמוקמי' לה בחזקת טומאה ובעי' שנודע בבירור שפסקה מעיינה אבל בלא"ה טמאה דחיישי' שמא הי' אדום תחלה ונלקה וכעת חזר לקדמותן כו' והיינו כד' הפרמ"נ הנ"ל ואח"כ כ' דמד' הגמ' נדה כ' ב' דקא' רבי ההוא אפוכי מפכי מוכח דיתכן להיות כתם נהפך למראיתו פעם כך ופעם כך ולכך נ' דאם בא כתם לפני חכם יטמאו ואח"כ בא לפני חכם אחר ונ' לו שהוא טהור ממש אל יורה בו להיתר דאף דקי"ל דבטעה בדבר משנה יכול להתיר ואף אם הוי מאה שהדין פשוט שהוא מותר אל יורה בו דאפשר נשתנה אח"כ וכן אל יוציא לעז על חכם שאסר שהורה שלא כדת כי אין לו לתופסו על כך כי מסתמא המורה כדין הורה והכתם הוא שנשתנה ור"מ שהתיר היינו כדמשני דאמרה לו דכל יומא הוי מטהר רק דעתה חש בעינו ומאי דלא פריך הש"ס מזה רק מחכם שאסר היינו דלפי הס"ד לא ידע עדיין שכתם דרכו להשתנות ולא מצי פריך מזה ולכך פריך מחכם שאסר ולפי מה דמשני א"ש גם זה אבל ודאי לפי המסקנא אף בענין דבעלמא בחכם שאסר רשאי השני להתיר בדם וכתם ל"ה כן דדלמא נשתנה ואין להוציא לעז על החכם שטמא וכ' עוד דאף הח"צ הנ"ל אינו מיקל רק בכתם אבל בראתה ממש ונשתנה לאודם אף הוא מודה להחמיר כו' עכ"ד ועי"ש עוד במי נדה י"ט א' וכ' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) אין סומכין. עי' מנח"י ס"ק ה' שכ' דאם האשה מביאה דם הראשון ואומרת זה שהוא כזה יטהר לי פ' חכם דנאמנת כו' אך הק' מ"ז מסוגיא דס"פ כל היד כו' והניח בצ"ע ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' בש"ך ס"ק ז' שהביא ד' התוס' ס"פ כ"ה דיכול לראות דמי אשתו ועי' במי נדה מהדו"ת מה שהק' ממגילה י"ג ב' דקא' שם כו' אר"י מלמד שהיתה מראה דם נדה לחכמים ולמה לא קא' שהיתה מראה למרדכי כו' ומזה מוכח שאסור להראות לבעלה דם נדה שלא כדעת התוס' ואח"כ דחה זה וכ' דאדרבה מד' הגמ' מוכח כד' התוס' הנ"ל והאריך בזה כ' דמזה ראי' לדעת רש"י דמחזיקין מאי' לאי' ובסי' י"ח כתבתי דדוקא אם היא בחזקת טהורה מותר לבעל לראות דמי אשתו אבל אם היא בחזקת טמאה אסור לבעל להורות לה א"כ י"ל כיון דהיתה טובלות מחיקו של אחשורוש מוכח דבלא טבילה אסורה לו א"כ הוי אתחזק איסורא לו וכיון דהוחזקה לו באי' מחזיקין מזה לאי' נדה ולכך נחשב לו אתחזק אי' שוב אסור לו להורות לה ולכך שאלה לחכמים ולא למרדכי עכ"ד ועי' בחכ"א כלל ק"ט בבינת אדם שם סי' ג' שכ' נמי דאם הוי הוראה בטבילה דהוי אתחזק אי' שהרי בודאי היא טמאה וטבילה הוי דומיא דשחיטה ממש וא"כ אסור להורות עכ"ד ועי' לעיל סי' י"ח ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"נ בש"ח ס"ק ז' שהביא ד' התב"ש לעיל סי' י"ח שכ' דהיכא שהוא נוגע אין לו להורות בספי' והק' דלכאורה הוא סותר לד' התוס' הנ"ל וכ' דמה"ת