יד אליעזר חלק ב ל

דעה ס"ק א' מ"ש ליישב ד' תשובת הרשב"א דסתרי אהדדי והאריך בזה. ולפ"ד מיושב נמי קושי' החו"ד כעין ד' המקמ"ח יעוש"ה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' ובסי' קע"ב מ"ש והאריך בזה

סעיף ד (ב) על שדהו. עי' פלתי ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובמקמ"ח ח"ב סי' כ"ז דיני אסמכתא מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן קסה

סעיף א (א) ופחתה ממנו. עי' חו"ד ס"ק ד' שכ' דוקא אם הוקרו הפירות מחמת הפחת דיש היזק למלוה צריך להשלים לו כמו בזילי פירא גבי הוסיפו עליו אבל בענין פחת לגבי נסכא דגבי לוה אין בו איסר רק משום דמחזי כרבית במלוה דל"ש זה א"צ להשלים כו' עכ"ד. ועי' במקמ"ח שהשיג עליו דהא בהדיא משמע דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דדמי ממש דין פחת לדין הוסיפו עליו כי היכא דצריכין לחוש היכא שהוסיפו עליו משום פסידא דלוה ה"נ היכא שנפחתה צריכין לחוש לפסידא דא דמלוה כו' והביא דכן מבואר בהדיא בבעה"ת שער מ"ו חלק ח' אות ג' כו' ובשימקו"ב בק' צ"ז ב' בשם הרמ"ה כו' דדמיא ממש פחת להוסיפו הן לענין נסכא והן לענין אוקיר פירי כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביש"ש פ' הגוזל עצים סי' ט"ו דמבואר נמי דדמי ממש פחת להוסיפו דלא כהחו"ד ועי' בפתח הבית דין שינוי מטבעות סי' כ"ו ענף ג' שהוכיח מד' מהרי"ט חיו"ד סי' מ"ד דאין חילוק בין פחת להוסיפו והאריך בזה יעוש"ה עוד כ' החו"ד דהא הלוה יכול לסלק הלואתו במקום שיש לו פסידא אפי' בשוה כסף כו' עי' בקצה"ח סי' ק"א ס"ק ה' שכ' דהיכא דהתנה לשלם במטבע ל"מ לסלק בשוה כסף דלא כהחו"ד יעוש"ה

סימן קסו

סעיף א (א) בהג"ה הוי א"ר. עי' ט"ז ס"ק ג' שהק' מהא דקי"ל בחו"מ סי' שס"ג באומר לחבירו דור בחצרי דפירושו כאו' בחנם וכאן אמרי' דצ"ל בפירוש ובאמת לק"מ וכמ"ש בשימקו"ב ב"מ ס"ד ב' דאף דבעלמא כשאו' דור בחצרי אמרי' דכונתו הי' דידור בחנם בזה אמרי' דודאי כיון בשכר שלא יעבור על אי' רבית עכ"ד. ועי' בישוי"ע ס"ק ד' שהביא ד' השימקו"ב אלו וכ' דלפ"ד אין מקום לקושי' הט"ז והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הט"ז הנ"ל אך לא הביא ד' השימקו"ב ועי' במקמ"ח מ"ש בזה על החו"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' שכ' נמי כהחו"ד ליישב קושי' הט"ז והאריך בזה יעוש"ה

סימן קסח

סעיף ו (א) בהג"ה ויש מקילין. עי' ש"ך ס"ק ט"ז ועי' בחו"ד ס"ק ח' ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה ועי' בקונטרס דיני זכי' ושליחות מ"ש והארכתי הרבה בזה בד' התוס' ב"מ ע"א ב' ד"ה בשלמא בדברים נכונים יעוש"ה

סעיף יא (ב) בהג"ה לזכות לעכו"ם כו'. עי' ט"ז ס"ק י"ד הביא ד' הב"ח ונ' מדבריו דס"ל דקנין אדותא מהני להפקיע אי' רבית והיינו דכיון דהמשכון זה של עכו"ם הוא שייך זה המשכון להעכו"ם ואין בזה אי' רבית והט"ז כ' דלא מהני אודיתא רק לענין דברים שבממון משום דהודאת בע"ד כמאה עדים אבל לענין איסור כיון שהוא יודע בעצמו דבר האמת שהמשכון הוא של עכו"ם אין זה רק כתולה מעותיו בעכו"ם כו' ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' דבאמת אודיתא הוי קנין רק היינו כשבא לידו המעות אח"כ והמודה לא חזר בו עד שבא המעות לידו אז הוי קנין אבל כשאו' המעות שיש לי בבית או ברשות אחרים הרי הם של פ' וחזר בו אח"כ וא"כ אף דאודיתא קנין מ"מ כיון שלא בא ליד הזוכה יכול לחזור כמו במקנה דבר שאב"ר דאף לר"מ דיכול להקנות כו' מ"מ קודם שיבוא לרשותו יכול לחזור בו אמנם מצד הודאה שהודה שהוא של פ' אין בידו לחזור שהרי כבר הודה והודאת בע"ד כק' עדים דמי וכ' דבזה יש יתרון בקנין מעמ"ש על קנין אודיתא לענין הודה דבאודיתא יכול לחזור קודם שבא המעות לרשותו ובמעמ"ש אי' לחזור כו' ומיושב בזה ד' התוס' גיטין י"ג ב' ד"ה גופא כו' ואח"כ כ' ליישב ד' התוס' ב"מ מ"ו א' גבי הי' עומד בגורן כו' וכ' דקנינים דרבנן אחר שכבר קנה אז הוי הדבר שלו כמו דאם קידש אשה בחפץ שנעשה שלו ע"י קנין משיכה דמלתא דפשיטא דהאשה מקודשת וכ"כ הרשב"א ב"מ מ"ז כו' וביאר הדבר דדוקא היכא דנתקדשה במעמ"ש דהוא רק קנין דרבנן וא"כ אנו דנין על הקידושין אם קידושין של תורה אבל היכא דהמעות או החפץ בא לידו ע"י קנין דרבנן וקידשה בד"ז את האשה פשיטא דמקודשת מה"ת דאטו מי שמקדש אשה בחפץ נחקור מאין בא החפץ לידו ולכך ה"ה בזה אם קנה המעות בקנין אגב יכול לחלל בו מע"ש אף דמע"ש דאורייתא כיון שהמעות חשוב שלו מדרבנן מהני אף לענין חילול מע"ש אבל לענין קנין אודיתא דאף מדרבנן אינו קנין גמור שהרי יכול לחזור כו' אין כאן קנין דאודיתא לבד כשאין המעות ת"י לא קנה כו' והאריך בזה וכ"כ באה"ע סי' כ"ח ס"ק י' והאריך בזה ועי' בקצה"ח סי' קצ"ד ס"ק ג' ובסי' מ' ס"ק א' ובחמדת שלמה חאה"ע מסי' ס' עד סי' ס"ד מ"ש לענין קנין אודיתא והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' מ' ס"ק ב' וסי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש לענין ב' הודאת דסותרים זא"ז והאריך בזה

סעיף כה (ג) ישבע שא"י. עי' בשער דעה ס"ק י"א מ"ש לענין מגו לאפטורי משבועת היסת והביא ראי' מד' הטור בשם הרא"ש שכ' דאם משיב א"י אם נתת לי מעולם רבית דחייב לשבע שא"י כו' ואח"כ דחה והאריך בזה ומד' הט"ז בס"ק ל"ו מוכח דס"ל דאין חילוק דלהפוס' דס"ל דאמרי' מגו לאפטורי משבועה ה"ה דאמרי' מגו לאפטורי משבועת היסת שהשיג על הב"י שהק' דניהמני' בטענת להד"מ במגו דע"י עכו"ם לקחתי ותי' דל"א מגו לאפטורי משבועה והשיג עליו דבהדיא איתא בח"מ סי' צ"ג בשם הרא"ש דאמרי' מגו בזה ואי נימא דמגו לאפטורי משבועת היסת ל"א לכ"ע אין שום השגה על הב"י ומוכח דס"ל להט"ז דאין חילוק בין שבועת התורה לשבועת היסת ועי' בחידושי רע"א שכ' ע"ד הט"ז דלפמ"ש הש"ך בסי' צ"ה ס"ק י"ז דאפי' אי אמרי' מגו לאפטורי משבועה מ"מ מגו לפטור מהיסת ל"א ניחא הכא עכ"ד הרי דס"ל נמי בדעת הט"ז כמ"ש דס"ל דאין חילוק בין ש"ד לשבועת היסת ואף בשבועת היסת אמרי' מגו לאפטורי משבועה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ח ס"ק ג' ובסי' ס"ו ס"ק י"ג ובכללי מגו סי' ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

(ד) בהג"ה בשאר טענות. עי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה: (ה) בא להוציא כו'. עי' בשטר דעה ס"ק י"ב שכ' להסתפק היכא דהמלוה תובע הקרן והריוח והלוה טוען שמלוה ברבית הוא אם המלוה נשבע ונוטל כיון דהלוה מודה מקצת וחייב ש"ד ולפ"ד הלוה הרי הוא פסול