יד אליעזר חלק ב רלט

שעה"ד ועיגון גדול הנני מצטרף להרבנים שהתירו עכ"ד יעוש"ה. ועי' בשם ארי' סי' פ"ט שכ' לפסול בזה הבאתי דבריו לעיל סי' ז' יעוש"ה

אות ה

(טו) בשם ארי' חאה"ע סי' צ"ט בגט שנכתב שם האשה האדיל בה"א ובספרי שמות נכתב באל"ף וכ' אמת כי כן הוא בט"ג ש"נ אות א' ס"ק ח' שם זה באל"ף אבל עכ"ז נ' דאינו מעכב כי לפי סברתנו קשה להבחין אם הוא באל"ף או בה"א ושאלתי לכמה אנשים זה או' בכה וזה או' בכה וקצתם אמרו כי א"י להבחין היטב אם באל"ף או בה"א וכן הוא גם לדעתי לכן אין בזה שינוי וכה"ג כ' בצ"צ סי' פ"ד לענין שם זעליג אם בגימ"ל או בקו"ף כיון שאין מורגש כ"כ אין קפידא וכ"כ בט"ג בשם הירמיזי בשם הג"פ דאם כ'. באל"ף דכשר דאין ניכר הרגש גדול בין אל"ף לה"א בשם זה ואף שבש"ג שם כ' דאין לסמוך עליו בזה לפי הברתנו כו' זהו רק במקום שנרגש אבל בשם האדיל שאינו נרגש כ"כ ההבדל יש לסמוך על הג"פ וכן שם האדס והאדיא שהם בה"א קריאתם נוטה לשם האדיל בה"א ונ' כי מפני שדרך האנשים לקצר מפני מהירת המבטא כמ"ש בט"ג כו' וידוע אשר הה"א הוא אות קלילא וקל יותר על המבטא מן אות אל"ף לכן אף השמות שהונחו בראשונה באות אל"ף מפני מהירת המבטא נראים כה"א לכן אם נכתב בה"א ג"כ כשר דקרוב להברת אנשים שאינם דוחקים האל"ף ונדמה לה"א ואין כאן שינוי ולפי"ז י"ל דאם כ' אל"ף במקום ה"א פסול דהוי שינוי כמו בשם הינדא שכ' אינדא באל"ף דפסול כמ"ש בט"ג ואפשר דגם הט"ג איני חולק על הג"פ רק בכותב א' במקום ה"א כמו בשם הירמיזא שכ' הע"ג דבזה הוי שינוי מן הקל אל הכבד דאות ה"א קל יותר מן אות א' אבל להיפך הי"א במקום א' דזה הוי מן הכבד אל הקל אין קפידא כי מן הכבד אל הקל נושה הברת אנשים דדרכה לחטוף ודרך אנשים להקל על המבטא ולא להכביד ובפרט אם הקריאה נוטה באמת לה"א דאין להקפיד בזה גם הגידו לי כי בכתב נכתב ברוב פעמים האדיל בה"א וכן ראיתי ג"כ בעיני ונ' דזה הי' כונת המסדר שכ' בה"א כי כן נדמה לו לפי הברתו ג"כ לכן לא כ' באל"ף כו' עכ"ד

אות

(טז) זלטא בלא אל"ף אחר הלמ"ד לכתחלה וכ' הט"ג ש"נ אות ז' ס"ק ז' דאם כ' אל"ף אחר הלמ"ד כשר בדיעבד אבל אם כ' אל"ף אחר הז' פסול אף בדיעבד דהא משתנה הניקוד עכ"ד. אך הגמ' כאן ובכללי השמות אות כ"ג כ' דיותר נכון לכתוב זלאטא באל"ף אחר הלמ"ד דבלא אל"ף יש לטעות לקרות זלטא בפת"ח תחת הז' אבל בין קמ"ץ לפת"ח ליכא טעות כולי האי עכ"ד. הובא בפ"ת וכ"כ בס' זכרון יעקב סי' ל"ט וסי' נ"א דיש לכתוב זלאטא באל"ף אחר הלמ"ד והביא ד' הג"מ הנ"ל וכ' דכן מסתברא

(יז) בצ"צ סי' רמ"ג באשה הנק' בפ"כ זיסלא ונכתב בהגט זיסל וחושש לנפשו ליתן גט שני וכ' דנכון הוא כדכ' הב"ש ש"נ אות ז' זיסל זיסלא ותלוי במבטא א"כ כשנקראת זיסלא יש לכתוב כן דודאי יש קפידא ושינוי בין חסרון האל"ף כו' וכן מבואר בש"א אות י' יוזף יוזפא מבואר דכשנק' יוזפא צריך לכתוב דוקא באל"ף בסוף וה"נ גבי זיסלא וכ"מ בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ל"ב גבי ברון ברונא דחשיב שינוי כו' ובמהרי"ט חאה"ע סי' י"א כ' דרבין ורבינא שבגמ' שמותם רק אבין רב אבינא רק שהבליעו האל"ף הראשונה והרי עכ"פ השינוי בין ב' שמות אלו הוא רק בענין האל"ף דלסוף נמצא אנו רואים שהחסרון האל"ף גורם. להיות שינה שמו ממש א"כ בנ"ד נמי צריך ליתן גט שני עכ"ד

ועי"ש עוד בסי' רל"ו באשה ששמה דינה וטעה המסדר וכ' דינא באל"ף וכ' דשה שהוא בלה"ק אף בתרגום אין לשנותו כלל כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ומ"מ נ' בנ"ד ששם דינה חותמים א"ע כל הנשים ה' בסוף א"כ אם זו חותמת א"ע ג"כ הרי החמיר הב"ש אפי' בדיעבד ושטה"ן ולהג"פ נ' ודאי אפי' א"י חתימתה יש להצריך גש אחר והתו"ג סי' קכ"ט כ' דהעיקר כה"פ וכ' ומ"מ אם הוא מקום עיגון אפשר שיש לצרך מ"ש בג"פ סי' קכ"ט ס"ק א' בשם תשו' מהרמ"פ סי' ל"ה להכשיר בשינוי כעין זה ע"י שכ' בן פ' כו' עכ"ד יעוש"ה

ובסי' רל"ו באשה שנכתב שמה בילא ובמקומכם מדגישין היו"ד אחר הלמ"ד ביליא רק הדרים עמה קורין לה בילא כרגיל על לשונם בוואלין בלא הדגשת היו"ד אחר הלמ"ד ודעת השואל לפסול הגט כו' וכ' דהמנהג לכתוב בילא בלא יו"ד אחר הלמ"ד כמ"ש בב"י וד"מ ובש"ע ובסדה"ג וקרוב שכן כותבין וחותמין באגרות ובשטרות ועוד שקרובים מאוד זל"ז וראי' ממה שכותבין בירושלים בגט ירושלם בלא יו"ד אחר הלמ"ד אף שנרגש מאד היו"ד כו' ול"ד למה שהחמיר בתשו' ב"א סי' צ"ד גב פעסיא חסיא כו' ועוד דשם בילה קבוע יותר משמות פעסא חסיא כי בילא נזכר במרדכי פ' השולח סי' שס"ח וז"ל וא"צ לכתוב כינוי שהוא קיצור של השם כמו בילא בולתא כו' הרי מזמן המרדכי כו' נזכר בילא בלא יו"ד כו' א"כ מה שעכשיו נרגש יו"ד ה"ל כמו שם דנערות בולתא בילקא כו' ועוד י"ל דאין זה שינוי שמה רק כלא נכתב שמה וכה"ג יש מכשירין ע"י בח פ' ואף להחולקים יש לצדד שהרי נכתב שמה רק שאינו מבואר היטב עוד יש לצדד משום שבמקום כתיבה נק' בילא יו"ד כו' והאריך הרבה בזה. וסיים דיש להכשיר הגט כו' יעוש"ה. ובסי' רל"ד רל"ה בענין שם בילא דמתקריא בילייא כו' האריך הרבה בזה ופ' להכשיר הגט יעוש"ה. ובסי' רל"ג בענין גט שנכתב שמה אידא כו' אך במ"נ בזלאטאפלי מרגישין יו"ד אחר הדל"ת אידיא ובתשו' ר"א סי' צ"ד צ"ו ק"ג פוסל בחסרון היו"ד וס"ל דהוי שינוי השם א"כ יש לחוש שלא נכתב שם מ"נ ולא וכל שום כו' והאריך הרבה בזה ופ' להכשיר הגט יעוש"ה. ובסי' רכ"ב הביא מ"ש בשם אאזמו"ר שלא לכתוב בחי"ה. רק דמתקריא בשא ואם כ' בתיה לפסול כו' אך שמעתי שאח"כ חזר בו וגם לפי שהעולם נוהגים לכתוב בתיה ע"כ ראיתי לצדד בזה והאריך וכ' דיש לכתוב בתיה וכ"כ בסי' רכ"ג והאריך בזה יעוש"ה ועי' לעיל סי' ו' מ"ש בזה ובסי' רי"ט מ"ש בענין דנהגו לכתוב בגט בלומא בלא יו"ד אך קצת המדקדקים כותבים בליומא דנרגש היו"ד כו' והאריך הרבה בזה ופ' להכשיר כיון שכן המנהג לכתוב באגרות ושטרות בלומא יעוש"ה ועי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה

אות

(יח) בברית יעקב חאה"ע סי' פ"ג בגט שנכתב שם האשה חיענקא וערערו קצת דהי' צריך לכתוב שם האשה חיינקא בב' יודין, אחר החי"ת ולא ביו"ד ועי"ן אחר החי"ת כדי שיהי' בציר"י היו"ד ה"א ולא ביו"ד ועי"ן שהוא נק' בסגו"ל ורצו לפסול הגט ותמה דמה ראו לערער בזה הגס שכבר ניתן והגט כשר וכן ראוי לכתוב לכתחלה דהא שם חיענא מצוי בינינו ושכיחי ושם נרגש היו"ד בתנועת סגו"ל ובודאי כותבין שם אשה חיענא בחד יו"ד ועי"ן אחר החי"ת א"כ שם חיינקא הוא שם געגוע וקטנות לשם חיענא כמו שרה שארקא גוטא גוטקא וכו העיד איש א' שיודע אשה אחת