יד אליעזר חלק ב רלג

אינו יודע כלל פתרון התיבה אז יש לחוש יותר לטעות והדבר מוסכם מצד השכל כו' והאריך בזה וכ' דבזה יתישבו כמה קושיות ואח"כ כ' עוד חילוק נכון דבתיבה קטנה שאין בה אלא ב' נקודות חששו יותר לטעות כי הסברא נותנת לזה דבשלמא בתיבה גדולה שאם אין להבין מתחילתה יבין מסוף התיבה משא"כ בתיבה שאין בה אלא ב' נקודות מאין יבורר הדבר בשלמא כש"כ בלה"ק ידע זה מקריאת הפסוק כגון חנה שרה יען שהוא ידוע ומפורסם בקרא משא"כ בשם שהוא בלשון אשכנז לא יבורר כלל כי הנקודה האחרונה אינו מבורר כלל יען שאנו כותבין תמיד בה"א לבסוף ואין שום בירור על הנקודה ואם לא יברר ג"כ בהנקודה ראשונה מאין יבורר שזה האיש או האשה נק' כך וכשיצרף סברא זו לסברא הנ"ל יתורץ כל התמיהות כו' מכל הנ"ל הוריתי לעצמי בתיבת באשא אשר היא תחלת התיבה ותיבה קטנה ראוי לברר יותר כי מאין יודע להקורא שהוא שם באשא כשיכתוב בלא אל"ף וגם שיש מקום לטעות לקרות בשא בחירי"ק כמו בשם בתיה שהוא בחירי"ק והגם שהאחרונים כ' להדיא שם בשא בלא אל"ף אולי הי' מפורסם אצלם ע"י בקיאות הנשים בחתימתם או בכתיבת הכתובות שהי' נכתבים בשם בשא בלא אל"ף משא"כ לדידן שזה ידוע כי כל הנשים שיודעים לחתום חותמין עצמן בודאי עם אל"ף אחר הבי"ת לפ"ד ראוי לכתחלה לחוש לזה ולכתוב עם אל"ף מטעמים הנ"ל והביא ד' הגמ' שכ' בתיבת זלטא זלאטא שיש לכתוב באל"ף אחר הלמ"ד שיש למטעי קצת מכ"ז נ' שיש להבין בעצמו במקום שיש סברא לטעות לכתוב ולברר כי שם בשא לבדו אין לו שמר וקריאה כלל וכ' דח"ו איני מפקפק על אותם הכותבים כמ"ש בב"ש בלא אל"ף אך הנלע"ד כתבתי לעצמי והבוחר יבחר עכ"ד יעוש"ה ועי' בתשובת מהרי"מ סי' ל"א מ"ש בשם בשא והאריך בזה

(ה) בשם ארי' חאה"ע סי' ס"א בשם בליאמא שנקראת בקמ"ץ ובהרגשת היו"ד בודאי צריך לכתוב בסגנון זה ואין להשגיח במה שנכתב בספרים בוא"ו כי אין לנו רק השם שנק' בו בפנינו ומה לנו בתי' שונים לכתחלה לומר כן כי כן הנחת שם זה ומי זה בקי בהנחת השמות ואולי במקומינו גם הנחת השם כך ובמקום דנרגש היו"ד בתנועה אם מסרה הוי שינוי שם כמ"ש בנו"ב ובט"ג בכ"ד וגם יש שינוי גדול בניקוד בין מלאפו"ם לקמ"ץ לפי הברת מדינתינו שאנחנו קורין המלאפו"ם קרוב לחירי"ק משונה הרבה מהברת הקמ"ץ לא כן במדינת ליטא ואשכנז שקורין המלאפו"ם קרוב לקמ"ץ כידוע ושם אין שינוי כ"כ כמו במדינתינו ואיך נכתב מלאפו"ם במקום קמ"ץ ובלא הרגשה היו"ד ואין לך שינוי גדולה מזאת ותרתי לריעותא וגם מס' מים חיים אין ראי' ומי יודע איך היתה נקי שכ' שהיתה נק' במלאפו"ם וקמ"ץ ואולי שם בליאמא הנחת שחה כך כו' וכ' דמרגלא בפומי לומר ומ"ש בט"ג בכ"ד דאזלי' בתר הנחת השם כחו בשם הירש וכדומה דה"ט דלא אזלי' בתר הקריאה חסר יו"ד או חלא וכדומה דכמו דקיצה"ש ואריכת השם א"צ לכותבו כן מה שמוסיפים או גורעים בקריאה מעיקר השם מקרי קיצה"ש וא"צ לכותבו ולא הוי שינוי השם עכ"ד ועי' במים חיים סי' ס"ג ע"ב ח"ש בזה יעוש"ה

(ו) עי' באה"ש ס"ק ז' מ"ש בשם בתיה דאע"ג דידוע ששם העריסה הי' בת שבע כיון דנשתקע דהכל קורין אותה בתיה אין להזכיר שם בת שבע כלל רק בתיה לבד והאריך בזה ועי' לעיל סי' קי"ב מה שהבאתי ד' העין יצחק סי' כ"ד בשם האשה בתיה וכ' המסדר לכתוב שם האשה באסי כו' יעוש"ה ועי' בחא"ש סי' קכ"ט בשם בראנא וכ' בריינא בב' יודי"ן וכ' שהוא פסול אפי' במקום עיגון כו' עכ"ד ועי' בד"ת שער התשו' שכ' עליו עי' בע"נ שיש להכשיר

אות ג

(ז) בשם ארי' סי' פ"ט בשם גיטל הביא ד' השואל שכ' לכתוב גוטל בוא"ו וכ' עליו דלא כן הוא ויש שינוי גדול בזה הן בכתיבה הן בקריאה לפי הברתנו שנק' בחירי"ק גדול כו' ויש להבדיל בין יו"ד לוא"ו כי בוא"ו יהי' נק' במלאפו"ם או בחול"ם ולא בחירי"ק גדול והברחנו היא בחירי"ק גדול גם בדיעבד יש לפסלו ועי' בג"פ ובתו"ג דבשם האיש והאשה כל שיש איזה שינוי אף שאינו ניכר במבטא השינוי לחוש לשם אחר עכ"ז פסול דכל שלא נכתב כהוגן ובבלבול וטעות הוי כאלו לא נכתב ופסול וישאל לכל כותבי שטרות וגיטין ויגידו לו כי נכתב ביו"ד כו' עכ"ד

(ח) בצ"צ סי' רמ"א באשה שקורין אותה במקום הכתיבה והנתינה גוטיא והמסדר כ' גוטא בלא יו"ד כו וכ' דידוע שבגליל וואלין מדגישיה יותר ביו"ד מגליל פאדאלי ברוב הלשון והרי ידוע שאותה אשה עצמה שקורין בגליל פאדלי' גוטא בלא יו"ד קורין אותה בגליל וואלין גוטיא בדגישית היו"ד ואותה שקורין שם גוטיא קורין כאן גיטא והרי נ' שהכל שם אחד כו' וא"כ כיון דבפאדאלי' ובמדינתנו נק' שם זה גוטא בלא הרגש יו"ד כלל לכן אף אם בוואלין נק' גוטיא ביו"ד וכ' גוטא בלא יו"ד יש לצדד כיון דבמק"א נכתב כן גיטא בלא יו"ד כו' והאריך הרבה בזה ופ' להקל בדיעבד יעוש"ה ועי"ש עוד בסי' רמ"ח מ"ש בזה

(ט) בזכרון יעקב סי' ל"ט באשה שרובא קורין אותה גיטא שרה ומיעוטא שרה גיטא וכ' בגט שרה גיטא כו' והאריך בזה וכ' דאם רק בפי רוב נק' בשם הלע"ז קודם ובפי המיעוט שם של לשון הקודש קודם אז יש לדון להתיר באם יש קצת חשש עיגון כי זה כלל בש"ס ופוס' ששם שנק' בפי המיעוט הוא שם הטפל כו' ומאחר שאם גירש בשם הטפל לבד פ' הרמ"א והב"י להכשיר ואף שהב"ש והלבוש כו' הסכימו שהוא פסול והג"פ הביא כמה דעות לפסול בזה בכ"ז הקיל במקום עיגון גדול וא"כ בכאן נוכל להוריד חד דרגא להקל במקום עיגון קצת אבל בלא עיגון אין בידי להתיר כו' וכל זה אם המיעוט הוא מיעוט גמור אך אם רק איזה בנ"א קורין אותה בשם שרה גיטא זה לא מקרי מיעוט כלל כי הוא מיעוטא דמיעוטא וכן מבואר בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' פ"ח דפ' דאם א"ד או שנים קורין בשם זה הוא רק מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח וכמאן דליתא דמי כו' וכן אם חותמת עצמה גיטא שרה אף שיש מיעוט גמור שקורין אותה שרה גיטא בכ"ז פסול דיש להסמיך החתימה להמיעוט לעשות פלגא ופלגא וכמ"ש הנו"ב באשה שנק' טאלצא כו' עכ"ד יעוש"ה

אות ד

(י) בצ"צ סי' רמ"ב באשה הנק' בפ"כ דבארקא ואין ידוע שם עריסה שלה ושל זקנתה שהיא נק' אחרי' אם הי' דבורה או דבארקא וכ' דנ' דדומה ממש להא דכ' הב"ש בש"נ אות ב' אם אינו ידוע שם העריכה והיא נק' בשם שארקה כותבים לכתחלה שם שארקה וכן ממש בנ"ד ומהתם משמע דיש לכתוב דבארקה בה"א בסוף התיבה כמ"ש גבי שארקה והטעם מבואר שם אות סמ"ך ואות חי"ת עכ"ד

(יא) בזכרון יעקב סי' מ"ג באשה ששמה דוסא ובני ביתה קורין אותה דוסקא גם שכנותי' הדרים בביתה קורין אותה דוסקא אפי' בפניה אך שכני' הדרים בסביבותי' גם האורחים הבאים בבית שלה קורין אותה דוסא וכשהולכת למנין קורין אותה דוסא ושם העריסה