יד אליעזר חלק ב קעד

עכ"ל. וכן הוא דעת רבינו חיים הובא בתוס' ב"מ שם דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף וכדעת הרמב"ם וכן משמע נמי דעת התוס' בע"ז ע"א א' ד"ה שקילו כהרמב"ם והר' חיים דעכו"ם תונה בין במשיכה ובין בכסף ועי' בלח"מ שם שהק' על הרמב"ם דבפ"ז מהל' ע"ז כ' הלוקח גרוטאות כו' אם נתן מעות יחזירם עכו"ם ואם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה דכיון שהוא סובר דקונה משיכה או מעות היכי קא' אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה דמשמע דמעות אינם קונות מדלא קא' אע"פ שמעות עכו"ם קונות אלא גבי משיכה עכקוש"י והניח בצ"ע. ובאמת לק"מ וכמ"ש בחתם סופר ח"ו בחידושיו לע"ז שם דהא הוי מקח טעות ואפי' בעיבוד תרווייהו כסף ומשיכה מעיקר הדין יחזיר רק משום דמחזי ע"כ ברישא דמעות לחוד ואין ישראל רגיל לקנות במעות לעולם דהא עקרו חז"ל קנין כסף א"כ פשיטא דליכא שום מחזי משא"כ במשיכה דרגיל ישראל לקנוח ה"א דאסור משום דמחזי קמ"ל דכ"ע ידעי' דהוי מק"ט אך באיכא תרווייהו מחזי כמוכר ע"ז שלו לגוי עכ"ד. ועי' בשאילות שמואל סי' פ"ו ובס' מנחת הבקר ב"מ מ"ח א' מ"ש ליישב קושי' הלח"מ והאריכו בזה. ועי"ש עור בחתם סופר שהביא ד' תשובת המיוחסת להרמב"ן סי' רכ"ה דס"ל נמי כהרמב"ם דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף והאריך בזה. וכ"כ בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ח ולפ"ד סתרי ד' הרשב"א אהדדי מהא דחולין הנ"ל דהא תשובה המיוחסת דהרשב"א היא וסתרי דבריו אהדדי וכן משמע נמי דעת הרי"ף בפ' הזהב מ"ז ב' כהרמב"ם הנ"ל שכ' דה"ט דר"י משום דיליף מק"ו אם גופו קונה ממונו לכ"ש וא"כ מוכח דעכו"ם נמי קונה בכסף דאל"כ נימא עכו"ם יוכיח דקונה ישראל בכסף דכתיב ומכסף מקנתו וממונו לא קנה אלא במשיכה א"ו מוכח דס"ל להרי"ף כהרמב"ם דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף ועי' בנ"י שם ובפ"י שם ובמנחת הבקר שם מ"ש בזה וכן ראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ב ובכתב סופר חיו"ד סי' קמ"ג שכ' נמי שכן הוא דפת הרי"ף והאריכו בזה. ועי' ברבינו ירוחם במשרים נתיב כ"ב שכ' וז"ל לשון הרמב"ם הגוי אינו קונה בחזקה כו' ואינו מקנה אלא בשטר אבל במטלטלין קונה ומקנה במשיכה או בדמים כו' ואח"כ כ' משיכה בגוי קונה אם משך הישראל אפי' נתן מעות עד שימשוך כו' וקי"ל כר"י דדבר פורה מעות קונות ולעכו"ם צריך דבד אחר וזה משיכה כו' ואח"כ כ' לשון הרמב"ם הל' למעשה מתוך שאנו מסופקים אם כר"ל דאמר משיכה מפורשת כו' וא"כ לגוי בכסף תו הל' כר"י כו' וא"כ לגוי במשיכה דלעולם לישראל בדבר אחד ולגוי בדבר אחד כו' עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דמתחלה הביא ד' הרמב"ם והרמב"ם ס"ל בפ"א מהל' זכי' דעכו"ם קונה בין בכסף ובין במשיכה ואח"כ כ' משיכה בעכו"ם קונה כו' וזהו דעת ר"ת והרא"ש הנ"ל והוי דברים הסותרים זא"ז ול"ל דח"ש הר' ירוחם משיכה בעכו"ם קונה אף חשיכה קא' וכמ"ש המ"מ הנ"ל לדעת הרמב"ם דז"א שהרי הרי"ו מסיים אפי' נתן מעות עד שימשוך דמשמע משיכה דוקא ועוד שהראי' שהביא אח"כ וקי"ל כר"י כו' ולעכו"ם צריך דבר אחר וזהו משיכה משמע משיכה דוקא קונה וכמ"ש הרא"ש והרמב"ן בבכורות שם ועוד קשה מ"ש אח"כ לשון הרמב"ם הל' למעשה מתוך שאנו מסופקים אם כר"ל כו' או הל' כר"י כו' דלעולם לישראל בדבר א' ולגוי בדבר אחד כו' וזהו סותר מ"ש לעיל בשם הרמב"ם דס"ל דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף וצ"ל דמ"ש הרי"ו לשון הרמב"ם הל' למעשה כו' הוא ט"ס וצ"ל לשון הרמב"ן כו' דדעת הרמב"ן כן בבכורות הנ"ל דמשיכה בעכו"ם קונה ולא כסף וא"כ ניחא ד' הרי"ו דמתחלה העתיק ד' הרמב"ם כו' ואח"כ כ' משיכה בעכו"ם קונה כו' ואח"כ הביא לשון הרמב"ן כו' וס"ל כן להל' כהרמב"ן דדוקא משיכה קונה בעכו"ם ולא כסף והיינו כדעת ר"ת והרא"ש ולא כדעת הרמב"ם הנ"ל וגם מוכח מד רי"ו דס"ל בדעת הרמב"ן דס"ל כדעת ר"ח וכמ"ש בבכורות הנ"ל וכמ"ש ולא כתוה"ב והריטב"א בע"ז בדעת הרמב"ן דס"ל כהרמב"ם וכן ראיתי בשער אפרים סי' ע"ט שכ' נמי כן בכונת רי"ו דס"ל כדעת ר"ת והאריך בזה יעוש"ה. וא"כ דוב הפוס' ס"ל כדעת ר"ת הנ"ל דדוקא משיכה קונה בעכו"ם ולא כסף היינו הרמב"ן והרא"ש והרשב"א בחולין והמרדכי והרי"ו הנ"ל וראיתי במ"ב סי' ליה שכ' דרוב המחברים הסכימו לדעת רש"י הנ"ל דעכו"ם קונה דוקא בכסף ולא במשיכה וכ"פ העור בחו"מ סי' קצ"ד כו' והאריך בזה, וכן הוא דעת מהרש"ק בנח"ש סי' ל' שם כהמ"ב והאריך בזה. וכן הוא נמי דעת הפ"מ ח"ב סי' נ"ב כהמ"ב ובאמת דבריהם תמוהים דאדרבה רוב המחברים פ' כדעת ר"ת דדוקא משיכה קונה בעכו"ם ולא כסף וכמ"ש וכן הק' בשער אפרים שם ובתשובות רע"א סי' ל"ז ובמחה"ש סי' תמ"ח ס"ק ד' על המ"ב והביא השער אפרים שם דכ"כ בתשובת הר"מ מינץ סי' ה' דרוב הפוס' ס"ל כדעת ר"ת הנ"ל. ועוד הק' עליו במ"ש דהטור בתו"מ סי' קצ"ד פ' כרש"י דלפ"ד סתרי ד' הטור אהדרי דהא פ' בסי' קצ"ח שם כר"י כו' וא"כ מוכח דעכו"ם במשיכה ועוד הק' עליו מד' הטור ביו"ד סי' קל"ב שכ' וז"ל בד"א שהגוי נותן המעות קודם שנתן הישראל היין אבל אם הגוי לוקח ואח"כ נותן המעות כיון שאחר שקנה הגוי היין במשיכה נותן הדמים לא הוי י"נ עכ"ל. א"כ מוכח מזה דגוי קונה במשיכה וכ' דמ"ש הטור סי' קצ"ד אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות לא שבא להורות שפ' כרש"י כו' אלא שבא להורות שא"צ שטר כמו שצריך בקנין קרקע בגוי כו' ומעות אינו קונות לאפוקי במטלטלין קונות בנתינת המעות אליבא דמ"ד דהמעות קונות בגוי וה"ה אליבא דר"ת שפ' הרא"ש כותי' דמשיכה קונה אז קונה במטלטלין בגוי במשיכה שיותר טוב מנתינת המעות שהטעם שאז סמכא דעתי' דישראל בלקיחת המטלטלין משא"כ בקרקע שלא סמכא דעתי' ולכן צריך שטר כו' והאריך הרבה בד' הטור ומסיק דדעת הטור כדעת ר"ח דמשיכה דוקא קונה בעכו"ם ולא כסף וכן הוא דעת הגאון רע"א שם ובנח"ש שם סי' ל"א ולא כדעת המ"ב בדעת הטור דס"ל כדעת רש"י ועי' בח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד שהשיג נמי על המ"ב והאריך בזה ועי"ש עוד בתשובת רע"א מ"ש ע"ד המחבר ביו"ד סי' קל"ב והאריך בזה. ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' נ"ו מ"ש ע"ד הגאון רע"א והאריך בזה, ועי' בחתם סופר סי' שי"ח מ"ש והאריך בזה

והנה הטור אמר שהביא מחלוקת רש"י ור"ת הנ"ל כ' וז"ל הלכך לצאת ידי שניהם צריך שיתן העכו"ם מעות וגם משיכה לרשותו והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מהעכו"ם ומקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו האוזן עכ"ל, והוא מד' הרא"ש בריש בכורות סי' ב' הובא בב"י וכן הוא בתוס' ע"ז שם ד"ם ר"א שכ' וז"ל והרוצה לחוש לד' רש"י ור"ת המקנה בהמה לעכו"ם לפוטרה מן הבכורה צריך שיתן העכו"ם וגם משיכה בעכו"ם בסימטא או לרשותו של עכו"ם שהוא שלו ואם אין לו רשות לעכו"ם מקנה לו הישראל חדר בביתו והעכו"ם ינעול ויפתח דבהכי קני לו לרשות כדאמר בגיטין ע"ז ותיחוד ותפתח ואח"כ ימשוך העכו"ם הבהמה לאותו חדר עכ"ל וכן פ' המחבר דהקנין יהי' שיקבל פרוטה מהעכו"ם ומקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו מלק באם והוא מד' הרא"ש והטור והרמ"א כ' או שיקבל מעות מן העכו"ם וימשוך הבהמה לרשותו או לסיטמא דאז משיכה קונה לו עם המעות והוא נמי מד' הטור והרא"ש והתוס' לדעת רש"י ור"ת הנ"ל. והנה המהרש"ק בנח"ש סי' ל' הביא ד' התוס' והרא"ש והטור וכ' דכן אנו נוהגין לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר מה שבתוכו החמץ