יד אליעזר חלק ב קעא

וכמ"ש הטור האבן שם וכן ראיתי ביד אברהם שהביא משם ס' מנחה חדשה שחולק על הש"ך ופוטר משום דמיעוט טריפות חיות רק רוב א"ח ואין הולכין בממון אחה"ר והשיג עליו עפ"ד הפלאה הנ"ל וכמ"ש אך הוא השיג על הש"ך עפ"ד הפוס' דס"ל דאדם טרפה חי כו' וא"כ אף אם חי יב"ח פטור מפדיון דהממע"ה עכ"ד. ועי' בספרו נחל איתן פי"ג מהל' גירושין מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר. סי' י"ז ס"ק ס"ה מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף יג (ח) מעכשיו. עי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד סי' ט"ז מ"ש לענין א' שטעה ופדה תו"ז שסבר שזמן הפדיון הוא ביום ל' ולכך פדה ביום ל' אם צריך הכהן להחזיר המעות ליד אבי הבן כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' רנ"ח שנשאל אם האב רוצה ליתן לכהן שבעירו שיזכה לכהן אחר שאינו בעירו אם מהני והאריך בזה ופירוש דאין לעשות כן בשום אופן רק יש תקנה ליתן שם לכהן בתורת פדיון ע"י שיחזירנו אח"כ לכהן אחר זה מהני שפיר עכ"ד יעוש"ה

סעיף טו (ט) כשיגדיל. עי' במנ"ח מצוה שנ"ב שכ' דודאי בקטנותו ל"ש חיוב דחש"ו לאו בני מצות נינהו ואני מסופק אם לא פדה אותו האב והוא בעצמו פדה בקטנותו אם יצא וא"צ שוב לפדות עצמו בגדלותו כו' וכן הס' לענין שוטה שנתן בעת שטותו אם נפטר לכשישתפה כו' והניח בצ"ע. ועוד האריך שם בדיני פה"ב ועי' במהר"ם שיק מצוה שצ"ג מ"ש לענין פדיון ע"י כהנת והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יח (י) בהג"ה הבן פטור. עי' ש"ך ס"ק כ"ג שכ' דממזר חייב בפדיון הבן. וכן משמע מד' התוס' בכורות מ"ז א' ד"ה ולא תימא דממזר חייב בפדיון אך הצאן קדשים שם כתב דממזר אינו חייב בפדיון ועי' באשכול הל' פה"ב סי' מ"ב בנחל אשכול שם שתמה עליו וכ' דלא ידעתי מנ"ל הא והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה

הלכות בכור בהמה טהורה

סימן שו

סעיף א' (א) בין בח"ל. עי' במעין החכמה ז' א' ד"ה קנית ובמהר"ם שיק מצוה י"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה לכהנת. עי' ביאורי הגר"א ס"ק ה' שהק' על הרא"ש בסוף בכורות שכ' ואיתקש להדדי בכור אדם ובכור בהמה כו' דא"י היכן דבגמ' שם ד' א' אמרי' דלא איתקש אלא בכור אדם ובהמה טמאה עכקוש"י וכן הק' המשל"מ פ"א מהל' בכורות וכבר הקדימו בקושי' זו במעדני יו"ט שם אות א' וכ' ליישב דברישא דקרא נמי איתקש דכתיב כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהי' לך וזה כולל בין בהמה טמאה בין בהמה טהורה כו' והאריך בזה. ועוד יש קרא אחרינא דהוקשו להדדי בפ' בא י"ג פ' י"ב והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהי' לך הזכרים לה' הרי דאיתקש בכור אדם לבכור בהמה טהורה ושפיר ד' הרא"ש ולק"מ קושי' הביאורי הגר"א והמשל"מ הנ"ל. וכעת ראיתי במעיה"ח צ"א א' שכ' דבלא"ה לק"מ דהרא"ש שם קאי על פטר חמור כו' אבל בכור בהמה טהורה א"צ לפנים דמקרא מלא הוא ובשרם יהי' לך כחזה התנופה ודרשי' אחד תם וא' בע"מ פשיטא דחזה ושוק של שלמים אינם נותנים לבת כהן הנשואה לישראל שהרי אפי' חוזרת לבית אבי' שאוכלת בתרומה אימעיט מקרא שאינה חוזרת לחזה ושוק כו' עכ"ד. ועי' במהר"ם שיק מצוה שצ"ג שכ' ע"ד המעיה"ח אלו דזה אינו מספיק דאכתי לפנוי' בת כהן מנ"ל דאינה ניתן ועכ"ח מכח היקש לאדם והביא קושי' החתם סופר חיו"ד סי' ש"א שהק' בכהנת הנשואה לישראל איך אפשר ליתן הא מיד זכה הבעל בפירות כו' אלא א"כ ניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכ' ליישב כיון דחז"ל תיקנו פרקונה תחת פירות א"כ הרי זיכו לה חליפי פירותי' זכות אחר וא"כ מה לי הן מה לי חילופיהן ולכך ס"ל לתוס' בחד תי' דרשאי ליתן לבעל הכהנות פדיון אלא דלא קי"ל כן עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' ר"ס מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן שח

סעיף א (א) אסור בהנאה. עי' בטוב טו"ד מהדו"ק סימן רנ"ט שכתב בדין אם מכר הבכור תם שמת אם מכר לנכרי וקיבל דמים אם דמיו אסבה"נ והביא ד' הרע"ב פ"ד דבכורות מ"ו דכ' מכרוהו לנכרים בבכור לא נקט מכרוהו לנכרים דבמכירתם אסבה"נ והתיו"ט תמה עליו דאין לך דבר שתופס דמיו רק ע"ז ושביעית וכ' ליישב ד' הרע"ב והאריך בזה וכ' דלפ"ז יצא דין חדש שאם מת בכור תם או בע"מ כיון דמת אסבה"נ אם מכרו לנכרים אסבה"נ הדמים ואם קידש בהם אשה י"ל דא"מ ודוקא בבכור חי מקודשת דראוי לכהן כשיפול בו מום אבל בבכור מת אפי' מכרו וקידש בדמיו א"מ ולדעת התיו"ט מקודשת ודמיו מותרין והוי בזה פלוגתא והעיקר כדעת הרע"ב עכ"ד ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן שיג

סעיף א (א) להטיל מום. הנה דעת רש"י בע"ז י"ג ב' ד"ה בזמן דמטיל מום בזה"ז אינו אסור אלא מדרבנן וכן הוא דעת התוס' בכורות ל"ג ב' ד"ה בע"מ ובהרא"ש שם סי' ד' ובב"מ פ' השוכר את הפועלים סי' ו' דאינו אסור אלא מדרבנן ודעת הרמב"ם פ"א מהל' איסורי מזבח הל' ז' דגם בזה"ז אסור מדאורייתא אך דאינו לוקה וכן הוא דעת החינוך מצוה רפ"ז דאסור מדאורייתא ועי' ברא"ש בכורות שם סי' ו' שכ' וז"ל והרמב"ן ז"ל פ' כלישנא בתרא ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואפשר דה"ט אע"ג דאי' הטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ"ל ועי' בט"ז ס"ק ו' שכ' דט"ס הוא בהרא"ש שכ' והרמב"ן וצ"ל והרמב"ם. ולכאורה קשה דהא הרא"ש בסי' ד' ובב"מ הנ"ל ס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן וצ"ל דכונת הרא"ש להקשות לפ"ד הרמב"ם דס"ל דאסור מדאורייתא. וכן ראיתי בחוט המשולש סי' ד' בתשובת הגאון בעל מראות הצובאות שם שכ' נמי כן בכוונת הרא"ש ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' פ"ב שכ' בפשיטות דאינו אסור אלא מדרבנן ובאמת הא דעת הרמב"ם והחינוך דאסור מדאורייתא וכן השיג עליו בהגהות ר' ברוך פרענקיל ועי"ש עוד בחוט המשולש ובסי' ב' ובסי' ו' שם ובישוי"ע ובמהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה אות מ"ב ובמעיה"ח ס"ד א' ובחתם סופר חיו"ד סי' ש"ו וסי' שי"ט ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי'