יד אליעזר חלק ב טז

בהיפך כיון שלא הי' ההכשר לכונת בשר וחלב רק לכונת חמץ אז ליכא למיחש למ"ש מג"א בהל' יו"ט עכ"ד והיינו כהפרמ"ג ולא הביא ד' הפרמ"ג הנ"ל וכעת ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דברי יעקב סי' מ' שהביא ד' תשובת הרא"ש הנ"ל והשיג על סוף ד' השעה"מ שכ' דללבן המחבת מבואר להתיר כיון דמותר ללבן אפי' ב"י דאין חילוק בין הגעלה לליבון כו' והאריך בזה. וכ' דבאמת הרמ"א המאסף לכל המנהגים לא ראו כלל בשום מקום מנהג זה וכיון דמבואר בראשונים להתיר לדעתי אין לחוש לזה כלל והשואל להתיר יכולין להתירו אבל מ"מ כיון שאין בדבר הפסד נניח להם על המנהג כו' עכ"ד וגם הוא לא הביא ד' הטור כאן שכ' כהסמ"ק והתשובת הרא"ש הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ג' ובמקמ"ח ובבינת אדם שער או"ה סי' ה"ב מ"ש ע"ד הרמ"א בסעי' ו' והאריכו בזה יעוש"ה

סימן קכב

סעיף ב (א) גזירה. עי' פ"ת ס"ק א' מ"ש לענין כ"ח אי מתירין הכלים לאחר שהיית מעל"ע כו' ובס"ק ב' מ"ש לענין אי' דרבנן אי מתירין לכתחלה כו' ובס"ק ג' מ"ש לענין אי מותר לבשל בכלים שעברו עליהם יב"ח כו' ועי' לעיל סי' ק"ג ס"ק ה' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ג (ב) בהג"ה דבדברים חריפים. עי' בישוי"ע ס"ק ב' ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ה (ג) אי' מועט כו'. עי' לעיל סי' צ"ט ס"ק ט"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ו (ד) סתם כלי. עי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש לענין ס"ס בשל תורה וס' א' בדרבנן ומ"ש לענין ס"ם אי צריך לברר והאריך בזה ועי' לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס סי' י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

הלכות יין נסך

סימן קכג

סעיף א (א) אסור בהנאה. עי' ברמב"ן פי"א מהל' מכ"א הל' א' שכ' וז"ל יין שנתנסך לע"ז אסבה"נ והשותה ממנו כ"ש לוקה מה"ת וכן האוכל כ"ש מתקרובות ע"ז מבשר או מפירות כו' כ"ש לוקה שנא' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם עכ"ל. ובהל' ב' כ' וז"ל יין שנתנסך לה כזבח שקרב לה וכיון שאין זה משום ע"ז הוא אין לו שיעור שנא' בע"ז ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל והרמב"ן בס' המצות חולק עליו ועי' במקמ"ח ובמעין החכמה כו' ב' ד"ה ברוך ובמנחת חינוך מצוה קי"א אות א' ובמהר"ם שיק מצוה קי"ב ובס' נר מצוה על ס' המצות מצות ל"ת כ"ה ול"ת קנ"ד מ"ש בד' הרמב"ם והרמב"ן והאריכו בזה והנר מצוה שם הק' על הפלתי סי' ס"א שכ' לדעת הרמב"ם דס"ל דבתקרובות עכו"ם בעי כזית כו'. והא הרמב"ם הנ"ל כ' בהדיא דתקרובות עכו"ם לא בעי שיעור וחייב אף בכ"ש והאריך בזה וכבר קדמו בקושי' זו באור חדש בפסחים ע"ג א' ובבאר יצחק חאו"ח סי' י"ט ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שהק' על התוס' בע"ז שכ' ליישב מה דקשה לר"ת דס"ל דסתם יינם בטל בס' מהך דעכבת יין דקא' הש"ס דאינו בטל והתם סתם יינם הוא ותי' דאתיא כר"י דס"ל בעלמא מב"מ אף באלף לא בטל והק' דהא מבואר בתולין צ"ט ב' דקא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא וכ' התוס' ד"ה שאני דבאי' דרבנן ס"ל לר"י ג"כ דמב"מ בטל וכיון דסתם יינם אינו רק גזירה דרבנן אף ר"י מודה דמב"מ בטל עכקוש"י וכ' ליישב והאריך בזה. ובאמת לק"מ די"ל דר"ת ס"ל דאף באי' דרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל והא דקא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כמ"ש הריטב"א שם ד"ה שאני וז"ל ויש רוצים ללמוד מכאן שלא אמר ר"י מב"מ במשהו אלא באי' של תורה ונ' דשאני הכא שהאי' בעצמו הוא גרוע שהוא זיעה בעלמא וכשם שהתירו במיא דביעי לפי שהוא ולא כלום והכי דייק לשנא וכשם שהקיל ר' יוסי לדונו בששה עשר ואע"פ שכל אי' של דבריהם בס' וכן עיקר עכ"ל וכן י"ל דס"ל לר"ח הנ"ל ועי' ברש"י חולין קט"ז ב' ד"ה בז' דס"ל נמי דאף באי' דרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל ועכצ"ל לרש"י דהא דקא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כמ"ש הריטב"א וכן ס"ל לר"ת הנ"ל ולק"מ קושי' הישוי"ע הנ"ל ועי' בשעה"מ פי"א מהל' מכ"א הל' ג' מ"ש ע"ד הרמ"א בהג"ה והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (ב) בהג"ה יין צמוקים עי' ש"ך ס"ק כ"ג שהביא ראי' ממ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות היכא שאין יין מצוי יקח הצמוקים וישרה אותם במים ויסחוט אותם ויברך עליו בורא פרי הגפן כו' ובאמת מבואר כן להדיא בב"ב צ"ג ב' דקא' הגמ' שם של מרתף ושל צמוקים בכולן לא יבא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן מקדשין עליו לכתחלה וכמבואר בש"ס שם א"כ הרי מבואר דצמוקים חשוב יין גמור וברכתו בורא פרי הגפן וכן ראיתי במקמ"ח שתמה על הש"ך דאמאי לא הביא מד' הגמ' הנ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תתמ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יד (ג) החרצנים כו'. עי' ש"ך ס"ק כ"ו מה שהשיג על הב"י מד' הריב"ש סי' רצ"ה שכ' דבסתם יינם אפרן אסור כו' ומע"ז ס"ב ב' בחטין שקבל בשכר יי"נ דאפרן אסור ועי' בדגמ"ר מ"ש על הש"ך ועי' בישוי"ע ס"ק י' ובמקמ"ח מ"ש והאריכו בזה. ועי' בס' נחלי מים בקונטרס עין המים שם סי' ט' שהביא ד' התשב"ץ ת"ג סי' רצ"א דמבואר כד' הדגמ"ר והאריך בזה יעוש"ה

סעיף י"ז (ד) מאימתי. עי' בישוי"ע ס"ק י"ב שהביא ד' הראב"ד הובא בריטב"א ע"ז נ"ו ב' שכ' דר"י לא ס"ל דמב"מ לא בטל אלא לענין אי' אכילה ולא לענין הנאה כיון דחידוש הוא כו' ומ"ש עליו והאריך הרבה בזה יעוש"ה. סימן קכד

סעיף ח' (א) בתשובה. עי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' להסתפק בהא דקי"ל דא"א אוסר דבר שא"ש רק בעכו"ם או בישראל מומר דבישראל שאינו מומר אמרי' לצעורי' מכוין איך הדין במומר שעשה תשובה קודם שניסך היין דכיון שעשה חשובה אינו שוב בגדר מומר ואינו אוסר דבר שא"ש וכ' ונ' דהיין אסור אף שאו' שעשה תשובה דבאמת הא דאמרי' לצעורי' מכוין אף שאו' שלא כיון לצעורי הוא משום דא"א משים עצמו רשע ובישראל מומר אמרי' דמסתמא כיון לע"ז וע"י דיבורו שעשה תשובה אנו רוצין להכשיר היין הרי הוא או' שלא ע"ז ניסך ועוד דל"א שנאמן לומר שעשה חשובה רק לענין מגעו ביין סתם