יד אליעזר חלק ב קמז

דס"ל יש אם למסורת א"כ במלא או חסר או להיפך מהפך דברי אלקים חיים כי נשמע הרבה דינים היפך הדין האמת אלא אפי' למאן דס"ל יש אם למקרא ואין הדין משתנה עכ"פ כיון דנמסר לנו דיהי' נכתב כך היפך המקרא כגון סכת חסר אע"פ דנקרא מלא והדין הוא לפי הקריאה עכ"פ המסורות הי' כך או קרנות קרן אחד כו' א"כ משתנה פי' הכתיבה ע"י חסר או יתר בודאי הס"ת פסולה כו' וזה ודאי לא נשכח כלל כו' דנוגע למ"ע של כתיבת ס"ת וח"ו שיתבטל מ"ע ע"י שכחה. אך יש חסרות ויתירות דאין משתנה פי' התיבה ע"י זה כגון אהרן בפ' תצוה דיש מסורות דנכתב מלא בוא"ו כו' וזה שכחו כו' וזה דלא נשתנה כלל אינו מזיק למצוה זו ויוצאים בכתיבה זו המצוה בשלימות כו' עכ"ד ודבריו נכונים. ועי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג מ"ש ליישב קושי' זו ועי"ש עוד בש"א סי' ל"ד מה שהק' על הרמב"ם בהל' ס"ת שם והניח בצ"ע ועי' במעין החכמה קל"ט ב' מ"ש ליישב בטוב והאריך בזה. ועי' בנחל איתן שם ובהגהות יד איתן על הרמב"ם מ"ש ליישב קושי' הש"א עי"ש עוד בש"א ובמעין החכמה ובכתב סופר וברביד הזהב פ' וילך ובמהר"ם שיק שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' בתו"ת בסנהדרין שם שכ' דהא דאמר רבה מצוה לכתוב שלו שנא' כתבו לכם דמיתורא דלכם דריש דמשמע משלכם בעי' וכ' מטעם זה דאין לו להקדיש הס"ת לצבור אלא א"כ כותב אחרת לעצתו דכיון שהקדישה הרי היא של הקדש ולאו שלו ואינו יוצא בזה ידי מ"ע דכתבו לכם שלכם בעי' כמו בד' מינים שאין אדם יוצא בשל חבירו מדכתיב ולקחתם לכם וכן אם נאבדה נתבטלה המצוה וצריך לכתוב אחרת כו' עכ"ד. ועי' בפרדס דוד פ' תצא שחולק עליו והוכיח מד' הרמב"ם דאף אם נאבדה יצא וא"צ לכתוב אחרת ועי' בפ"ת ס"ק ג' שהביא בשם הבני יונה שחולק נמי על התו"ח ועי' בקובץ שם שכ' ע"ד התו"ח ונ' דעכשיו שנוהגין כן היינו משום דלב ב"ד מתנה דאע"ג דאקדשינהו יקראו על שמם ומצוה שלהם היא ולא מסרם לצבור אלא לקרות בהם ושלא למכרם כלל אבל לעולם שם בעלים עליהם עכ"ד. ועי"ש עוד בפרדס דוד ובמנ"ח ובבאר יצחק שם ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ס"ג וס' אורח לחיים חיו"ד סי' י"ט מ"ש לענין כתיבת ס"ת אם יוצאין בשותפות והאריכו בזה ומד' התו"ח הנ"ל מבוא דס"ל דאין יוצאין בשותפות דהא כשמקדיש לצבור גם הוא שותף בו א"ו דס"ל דאין יוצאין בשותפות וכ"כ בחידושי רע"א דמוכח כן מד' התו"ח. ועי' בנחל אשכול שם שהביא תשובת הגאון ר' אברהם ברודא שהאריך בדין זה אם יוצאין בשל שותפות ובד' התו"ת הנ"ל וכ' לבסוף דכך פסקתי הלכה למעשה מי שאין יכולת בידו סומך על ס"ת של קהל כיון דבלא"ה להרא"ש יוצא בזה"ז בספרים אחרים ואף לב"י וב"ח שכ' אף לרא"ש מצות כתיבת ס"ת במקומה עומדת מ"מ יוכל לסמוך על שותפות של הקהל ומי שיש לו יהדר לכתוב לו ס"ת בפ"ע ותע"ב עכ"ד. ועי' במשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס מעלות המדות מ"ש לענין אם אחד כתב ס"ת עבור חבירו בלי ידיעתו אם חבירו יוצא דהוי זכות גמור או לאו והאריך בזה וכ' שם דהיכא דניתן לו מתנה דמי להניחו לו אבותיו כו' יעוש"ה. ועי"ש עוד במנחת חינוך מ"ש והאריך בזה ועי' בשו"ת סת"ם סי' ט"ו מ"ש לענין אם מכרו ס"ת כו' והאריך בזה וכ' דאינו יוצא רק צריך לכתוב לו אחרת ואח"כ בדין אם נאבדה אי צריך לכתוב אחרת כו' והביא ראי' לכאן ולכאן והאריך בזה ולא הביא ד' התו"ח הנ"ל שכ' בהדיא דאם נאבדה נתבטלה המצוה ובסי' ט"ז שם הביא ד' הח"צ סי' קכ"ג שכ' דאסור להכריז בביהכ"נ על מכירת ס"ת כו' והשיג כליו וכ' דנעלם ממנו משנה בבכורות ל"א כל פסולי המוקדשין כו' נמכרין באטליז כו' חוץ מן הבכור כו' והאריך בזה ובסי' י"ד שם מ"ש ע"ד הנ"י שכ' דאם שכר לכתוב לו ס"ת שיצא כו' והאריך בזה ובסי' י"ג שם מ"ש ע"ד הטור שכ' דה"ה שאר ספרים דאסור למכור כ"א ללמוד תורה ולישא אשה כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"ו הביא ד' הרמב"ם פ"א מהל' ס"ת הל' ג' כו' והק' עליו והאריך בזה ליישב ועי' באיל המלאים פ"ב אות ו' שכ' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הצל"ח בברכות ס"ב כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ב) כדי לקנות. עי' בישוי"ע שכ' דיש ב' טעמים בזה כו' ומ"ש בד' הגמ' מנחות ל' הלוקח ס"ת כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ג) בהג"ה כחוטף כו'. עי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג שהביא ד' רש"י שכ' דמצוה מן המובחר לא קיים והק' עליו וכ' לחלק דודאי מי שכותב ס"ת כדי למכור וקנה אדם ממנו ואדעתא דהכי כתב הסופר א"כ למ"ד יש ברירה הוי כהוברר דכתבו אדעתא דידי' ואנן מספקא לן אי יש ברירה מש"ה פירש"י מצוה מן המובחר לא קיים אבל שקנה ס"ת מאיש שלא כתב אדעתא דהכי למכור בודאי לא קיים שום מצוה אא"כ הגיה אות אחת בה עכ"ד

סעיף ב (ד) האידנא. עי' ט"ז ס"ק ד' וש"ך ס"ק ה' שהביאו ד' הדרישה שכ' דבזה"ז כיון דאין לומדין מן הס"ת ליכא בזה מצות כתיבת ס"ת כו'. ועי' בשו"ת סת"ם סי' י"ז שהק' על הדרישה מסנהדרין כ"א ב' אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו כו' וכ' ליישב והאריך בזה וכ' אח"כ מיהו לדינא נ' כהט"ז והש"ך כו' והאריך בזה ועי' במהר"י הכהן מהדו"ת הל' ס"ת אות א' שכ' דהוי ב' מצות ת"ת לחוד ולקרות לחוד כו' וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ש אי דרשי' טעמא דקרא כו' וכ' דיש נפ"מ כו' והאריך בזה. ובאות ב' שם כ' לענין כתיבת ס"ת ע"י שלית כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' רנ"ד שכ' נמי ע"ד הרא"ש הנ"ל דתליא אי דרי' שטעמא דקרא כו' ומ"ש ע"ד הרמב"ם בריש הל' ס"ת והאריך הרבה בזה ועי' בעצ"ל וברביד הזהב פ' וילך ד"ה ועתה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן רעא

סעיף א (א) אין כותבין. עי' פרמ"ג באו"ת בפתיחה כוללת להל' תפילין שכ' להסתפק באם כתב ס"ת ותפילין ומזוזה על עור של איסורי הנאה של ט"ז אי שריין או לאו כו'. והנה מדכתיב כתבו לכם את השירה הזאת לומר משלכם תהא לא מצאתיו כעת כו' והניח בצ"ע ומד' התו"ח שהבאותי בסי' הקודם מבואר להדיא דגבי ס"ת דרשי' כתבו לכם משלכם דהא כ' דזהו טעמא של רבה דאמר דאף אם הניח לו אביו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' כתבו לכם דמיתורא דלכם קדריש דמשמע משלכם בעי' כמו בד' מינים שאין אדם יוצא משל חבירו מדכתיב ולקחתם לכם כו' ולא ראה הפרמ"ג ד' התו"ח אלו אך ברמב"ן במלחמות סוכה ט' א' מבואר דלא כהתו"ח שכ' וז"ל דבתפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה ואלו בס"ת כתיב לכם והיינו לשם חובתכם וההיא דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם ההיא מכתבו נפקא וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו שלא יתנאה בשל אחרים לב' תורות כדאיתא בפ' כה"ג עכ"ל. וכ"כ בחידושי הר"ן בסנהדרין מ"ז ב' הרי שכ' דרבה דאמר מצוה לכתוב משלו דרש מכתבו ומלכם דרשי' לשם חובתכם דבעי' לשמה וכן מוכח דאם נאמר דמלכם דרשי' דשלכם בעי' מנ"ל לדרוש מל לשמה דהא בסוכה שם בהא דדרשי' גדילים תעשה לך לשם חובך הוא דלמעט גזילה כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ובסוכה קרא דחג הסוכות תעשה לך מבעי למעוטי גזולה לכך לא דרשי' לך לשם חובך וא"כ אם נדרוש כתבו לכם משלכם