יד אליעזר חלק ב קמ

צריכין למזון או לכסות אבל אם עניי עירך יש להם כדי חיותם אלא שאין להם הרוחה לזה עניי עיר אחרת קודמין לעניי עירך דהתאב תאב קודם. עוד דריש בספרי כי יהי' בך אביון ר"ל בעצמך היינו בני ביתו קודמין אף לבני עירו וכ' דלהכי כתיב כי יהי' בך קודם אביון לומר לעניי בני ביתו וכדומה לא אמרי' התאב תאב קודם אלא קודמין לכל צרכיהם אפי' לעניי עירך שאין להם מזון ומחי' כלל עכ"ד והובא דבריו בחתם סופר חיו"ד סי' רל"א ומ"ש עליו ועי"ש עוד במנ"ח מ"ש לענין צדקה והלואה בגר תושב ועי"ש עוד במהר"ם שיק מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן רנג

סעיף א (א) ר' זוז. עי' בירושלמי פאה פ"ח דקא' חד תלמיד דרבי הי' לו מאתים זוז חסר דינר והי' ר' רגיל ליתן לו מעשר עני נתנו תלמידיו דר' בו עין הרע והלכו ומלאו לו הדינר והכניסוהו לחדר והפסידו לו מטבע אחד מן מאתים והדר ר' ונתן לו כמו שרגיל ומשמע מד' הירושלמי אלו דמותר לכתחלה להפסידו כדי שיכלו ליתן לו. ועי' בס' תוס' ירושלים שהביא ד' הירושלמי אלו והניח בצ"ע והביא ד' הגמ' בסוטה כ"א ב' דלהיפך להשלים לו דינר עד מאתים זוז כדי שלא יכול לקבל נקרא רשע ערום עכ"ד

סימן רנז

סעיף ה (א) בהג"ה מי שהפריש כו. עי' בטוב טו"ד מהדו"ק הל' צדקה סי' רי"ח מ"ש בדין יאוש בחוב והשיג על הנתיבות סי' קס"ג שדחה ד' הקצה"ח שם שכ' דל"מ יאוש בחוב דהרי אין יאוש בקרקע ושעבוד גופו היי כקרקע ול"מ יאוש ותמה עליו חדא דהרי מפורש בש"ם באו' נתייאשתי מפ' עבדי עשאו ב"ח א"כ מוכח מזה דמהני יאוש באדם דאף דעבד הוקשה לקרקע היינו במה דלא תליא בסברא אבל במה דתליא בסברא ודאי דיש חילוק והנה מה דאין יאוש בקרקע היינו מכה דאין קרקע נגזלת כו' ובעבד דנייד ל"ש זה ועוד דאף אם ל"מ יאוש בקרקע היינו במה שכבר זכה בו והוי שלו ממש אבל בחוב כיון דמכאן ולהבא הוא גובה אין לו רק שעבוד בעלמא עליו ודי במחילה וסילוק ובזה הוי יאוש כמחילה וסילוק והרי בקרקע ל"מ מחילה ובחוב מהני מחילה וה"ה סילוק דמהני ויאוש הוי כמחילה כו' והק' על הרמ"א והאריך בזה, ועי' בישועות ישראל בחו"מ סי' ס"ה בעי"מ ס"ק י' שהשיג נמי על הנתיבות וכ' עליו דמ"ש דשעבוד הגוף הוי כקרקע הא בעבד לדעת רוב הפוס' מהני יאוש עי' סי' שס"ג גם להחולקין ודאי לא יעלה על הדעת דשעבוד דבן חורין יהא דינו כקרקע דאינו אפי' כע"ע רק שמוטל עליו חיוב מצוה כו' והאריך בזה והיינו כד' הטוב טו"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קס"ג ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה

סימן רנח

סעיף ז (א) בהג"ה המקדיש שט"ח. עי' בספרי דמשק אליעזר סי' א' ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפתח הבית סי' ל"ג מ"ש והאריך בזה ומ"ש לענין היכא דלא אחי רק מטעם נדר אי חייבים היורשים לשלם כו' ומ"ש לענין אם או' סלע זו לצדקה לאחר ל' יום ומ"ש לענין אם מותר לשנותו קודם שבא ליד גבאי ומ"ש לענין התרת חכם בצדקה ומ"ש לענין כפי' לצדקה בנדר ומ"ש לענין האו' סלע זו לפ' עני ומ"ש לענין דבר שלבל"ע כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בס' א' מחכמי זמנינו נקרא שאלות חיים חחו"מ מסי' י"ח עד סי' כ"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בס' תוס' ירושלים שכ' ע"ד המחבר שכ' דא"א מקדיש דבר שא"ב דמשמע מד' הירושלמי פאה פ"ד במציאה הבאה לתוך ד' אמות דזכה יכול להקדישו

סימן רנט

סעיף א (א) אסור ללותו עי' פ"ת ס"ק ד' שהביא בשם חמודי דניאל כת"י שכ' דבזמנינו נהגו להקל כו' ועי' בס' תוס' ירושלים שתמה עליו דמפורש בהדיא בתוספתא דמגילה פ"ב משזכו בו הפרנסין אין רשאי לשנותן לדבר אחר אלא מדעתן וכן הא דנהגו להקל משבא ליד הגבאי ע"כ לא משכחת אלא בידיעת הגבאי וכן הדין לענין שינוי ממש כמ"ש שם התוס' בערכין עכ"ד

(ב) בהג"ה שאינה עומדת. עי' בתוס' ירושלים שכ' דכן הדין במותרות דתיניא בתוספתא שקלים פ"ב הפרנסים שהותירו מעות לעניים כו' לא יקחו בהם פירות למחצית שכר מפני הפסד עניים כו' אבל לוקחין בהן משער הזול לשער היוקר ואף דבהקדש קי"ל בשקלים פ"ד דגם בהמותר לשנה חדשה אין משתכרין התם טעמא משום דאין עניות במקום עשירות כמבואר בכתובות ק"ו אבל בשל עניים דהטעם דדלמא מתרמי לי' עניא איכא למימר דבמותרות שפיר דמי עכ"ד

סעיף ה (ג) שיש בידן כו'. עי' ט"ז ס"ק ח' וש"ך ס"ק י"ד ועי' בברוך פעם בסוף הס' בתשובה שם סי' א' מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה סי' ח' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

הלכות מילה

סימן רס

סעיף א (א) מ"ע לאב. עי' רמב"ם בפי' המשנה ס"פ ר"א דמילה שכ' דאם לא מלו האב ביום ח' מצוה עליו למולו אח"כ וכן משמע מד' התוס' שבת קל"א א' ד"ה ושוין ועי' בנחל איתן שם הל' א' שהביא ד' היד המלך שכ' דאין מצות מילה מוטל על האב אלא ביום ח' דוקא והשיג עליו מד' הרמב"ם והתוס' הנ"ל והאריך בזה. ועי' במנ"ח מצוה ב' אות ב' מ"ש לענין אם הגדול שמצוה עלי' רמיא אם יש ג"כ מצוה על האב והאריך בזה. וכעת ראיתי בקובץ על הרמב"ם פ"א מהל' מילה הל' א' שהביא ד' המחה"ש באו"ח סי' תמ"ד שכ' דלכאורה נ' נהי דאם עבר יום ח' החיוב על האב למולו מ"מ אין בו חיוב דאורייתא דהא בקידושין כ"ע ילפי' דהאב חייב למול בנו מדכתיב וימל אברהם וגו' והא אברהם מל ליצחק ביום ח' נהי דהבן עובר כל יום כשיגדל מקרא דוכל ערל זכר אבל על האב אינו חיוב מה"ת אבל מלשון הרמ"א סי' רס"א ובד"מ שם בשם הכלבו משמע דהוי עשה דאורייתא על האב והב"ד וכן משמע מתוס' קידושין דמה"ט הוי מ"ע שלהז"ג דמינז