יד אליעזר חלק ב קכד

ג) והנה הריטב"א בקידושין ע"ז ב' ד"ה תני הביא ד' הראב"ד ליישב פירש"י וז"ל דלעולם קדים אי' נבילה לאי' יוה"כ שאין דנין בענין זה בחתיכה זה עצמה אלא בחתיכה כיוצא בה והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוה"כ נתחייב באי' נבלה דאע"ג דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכא כמה נבילות בעלמא דמתסר בהו ולא חע"א יוה"כ עד עכשיו שהרי לא הי' שם יוה"כ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו וכדאמרי' התם ביבמות בזר ששמש בשבת שחייב ב' אי' ב"א כגון דאייתי ב' שערות ונעשה גדול בשבת דהאי שעתא חייל עלי' חיוב מצות ואשתכח דחייל עלי' אי' שבת ואי' זרות כאחד הלכך אע"פ שחל שבת קודם שיבא אי' זרות לעולם אנן בתר זמן דחיילי עלי' איסורו אזלי' וכ"פ בהא דאמרי' לעיל בזר שאכל מליקה חייב ב' באי' א' משום דכבר נעשה גדול קודם לכן וחלו כ"א אי' זרות ונבלה מאותה שעה ואע"ג שלא נמלקה עוף זה עדיין הא כמה נבילות וכמה קדשים דמתסר בהו עכ"ל. ואין זה נכון כלל דלעולם בכל אי' שע"י מעשה אין הולכין ואין דנין בענין חלות אי' אחר אי' דעלמא כיוצא בחתיכה זו ולומר תתחייב בזו משעה שנעשה גדול אלא אחר חתיכה זו שנתקל בה דנין מאימתי חל עלי' האי דאלת"ה מצינו דאי' דוחה אי' ואנן ל"א בשום דוכתא שיהא אי' דוחה אי' אלא שא"א חע"א וראי' לדבר מדאמרי' התם כו' חמותו ונעשה א"א נידון בחמותו בשריפה ואינו נידון בא"א בחנק משום דאי' חמותו קדום באשה זו לאי' א"א ואם איתא דאזלי' בתר נשים דעלמא ה"ל למימר שיהא נידון כא"א דהא גברא משעה שנעשה גדול חייל עלי' אי' א"א גבי נשים נשואות דעלמא ואי' חמותו לא חייל עלי' עד שנעשית חמותו א"ו דל"א הכי שאם אתה או' כן ימצא אי' דוחה אי' דהאי גברא כיון שנעשית אשה זו חמותו קם עלי' באי' חמותו ואלו בא עלי' היה חייב שריפה ואם אתה או' דהשתא נעשית א"א יהא נידון בחנק נמצא אי' דוחה אי' והא לא אפשר דאי' שבו להיכן הלך כו'. וראי' לדבר נמי מדאמר בפגה"נ כו' דמתני' בוולדות קדשים עסקי' וקסבר כו' ממעי אמן קדושים וקסבר דגה"נ נוהג בשליל דאי' גה"נ ואי' מוקדשין בהדי הדדי קאתי ולדבריו ל"ל למימר דקסבר ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל בלא"ה נימא דאע"ג דאי' גה"נ קדם בזה למוקדשים מ"מ כיון שנעשה גדול חייל עלי' אי' גה"נ ואי' מוקדשין כ"א דהא איכא בעלמא כמה גידין וכמה מוקדשין וכמו שפי' הוא בזר שאכל אלא דהא ודאי ליתא ולעולם בחתיכה זו דנין והיינו ההיא דזר ששמש בשבת ונעשה גדול בו ביום שחייב ב' מפני שבמלאכה זו בעצמה חלו עליו אי' שבת ואי' זרות כי הדדי ולא נתחייב בשום אי' עד עכשיו שנעשה גדול וחלו עליו אי' שבת וזרות כ"א אבל אידך דקדמי איסורי אהדדי אחר שנעשה גדול ל"ל הכי מטעמא דאמרן תדע דלמ"ד אחע"א כאחת שבת ויוה"כ חייב ב' ואמאי נימא דאי' שבת קדים דשבתות דעלמא קודם יום הכיפורים זה ולחייב משום שבת לחוד א"ו דהא ליתא כו' עכ"ל. ועי' בישוי"ע לעיל סי' ר"כ בד' נכד המחבר מ"ש ליישב ד' הראב"ד והאריך בזה יעוש"ה. אך השעה"מ שם הק' על הראב"ד הנ"ל מהא דאמרינן שם אלמנה ונעשית גרושה ה"ל אי' מוסיף דאלמנה מותרת לכ"ה נתגרשה מגו דאיתוסף כו' ואם איתא הרי אי' גרושה קדים דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בגרושות דעלמא מדין כ"ה ואי' אלמנה לא חייל אלא משעה שנעשה כה"ג וכיון שכן ה"ל לומר דאינו חייב אלא משום אלמנה ול"ל דמיירי כשמינהו לכ"ג משעה שהביא ב' שערות דה"ל לפרש. ובר מן דין קשה דהיכי קתני בברייתא דאם זנתה ונתחללה אינו חייב אלא אחת הא ה"ל לחייבו משום גרושה וחללה ג"כ דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בגרושות וחללות דעלמא וכההיא דזר שאכל מליקה כו'. ותו קשה מהא דגרסי' בפגה"נ ק"א ב' דשגג ועשה מלאכה בשבת ויוה"כ חשיב אי' ב"א וחייב ב' ולדעת הראב"ד הא אי' שבת קדום דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בשבת קודם שיבא שם יוה"כ עליו וכההיא דנבילה ממש ול"ל דהתם מיירי בשהביא ב' שערות בשבת והוא יוה"כ דכל כי האי ה"ל לפרש כו' עכקוש"י. ובאמת לק"מ וכמ"ש בספר אבי הנחל דרוש י"א דהראב"ד לא אמר אלא בנבילה דלא הוי גופים מחולקים וע"כ כל הנבילות הוי כחדא ולא משגיחין שיחול דוקא בחתיכה זו אבל בבע"ח דגופים מחולקין וכן בשבת דהוי גופין מחולקין ל"א כיון שנעשה גדול בשבת זו חל עלי' אי' שבתות של כל השנה כיון דשבתות כגופין דמי ואין שבת זה שייך לשבת הב' וכל שבת חלוק בפ"ע כו' ל"א דכיון שחל עלי' שבת זה חיילי כולם עלי' וכן לענין אלמנה וגרושה והק' על הראב"ד מחולין פ"ט ב' הנ"ל וכ' ליישב והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ולא ראה ד' הריטב"א הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו על הראב"ד מחולין פ"ט ב' הנ"ל ועי' בברוך טעם שם דין ב' מ"ש ליישב קושי' השעה"מ על הראב"ד והאריך בזה ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' הריטב"א שכ' דיש לפרש האוכל נבילה ביוה"כ שהוא פטור מן האחרון שאם נתנבלה מעיוה"כ פטור מיוה"כ וחייב משום נבלה דקדים ואם נתנבלה ביוה"כ מעיקרא חייל עלי' איסור יוה"כ ולא חייל עלי' השתא איסור נבילה כו'. ורבנן מידו בנתנבלה ביוה"כ ופליגי עלי' בנתנבלה מעיוה"כ כו' והק' עליו דהא בנתנבלה ביוה"כ ה"ל אי' מוסיף דקודם שנתנבלה לא נאסר ביוה"כ אלא להדיוט וכשנתנבלה נאסר אף לגבוה וכ"כ התוס' פגה"נ ק"א דגה"נ של נבילה חשיב אי' מוסיף מטעמא דאיתוסף בי' אי' לגבוה והכי אמרי' בהדיא בכריתות כו' דנותר חשיב אי' מוסיף מה"ט דאתסר לגבוה כו' והביא ד' התוס' פד"א ל"ג ב' ד"ה אמר דפליגי ע"ד התוס' חולין וס"ל דמשום הא דנאסר לגבוה לא חשיב אי' מוסיף דסתם בהמה לאו למזבח קאי והא דכריתות שאני דמיירי בבהמת קדשים וכ' דבהכי נתיישב ד' הריטב"א והביא ד' התוס' זבחים ע' א' ד"ה יבא כו' והאריך בזה ואח"כ הק' ע"ד הריטב"א דבנתנבלה ביוה"כ ה"ל אי' מוסיף שהרי קודם שנתנבלה לא הי' אסור אלא ביוה"כ לבד הא למחר שרי וכשנתנבלה מגו דאתוסף בי' איסור לשאר יומי אתוסף נמי ליוה"כ. וכ' ליישב עפ"ד הרמב"ם פ"ד מהל' שבועות הל' י' שכ' וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כו' אינו חייב אלא אחת כו' והראב"ד השיגו דאמאי לא חל בכולל דבתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע לעולם וכ' הכ"מ דמה לנו אם נשבע לעולם גבי אותו היום אין כאן תוספות כו' והביא ד' הרדב"ז כ' דטעמו של רצינו דל"א אי' מוסיף אלא היכא שאי' נוסיף על החתיכה בעצמו בזמן שעדין אי' הראשון עלי' כגון חמותו ונעשית א"א דמגו דאתוסף עלי' אי' א"א אתוסף נמי משום חמותו ובזמן המגו עדיין שם חמותו עלי' אבל הכא בזמן המגו היינו שאר הימים מותר הי' לאכול הלכך ל"א בי' מגו לאוכלה ביום עצמו ומינה ניחא ד' הריטב"א דה"נ דכותי' והביא ראי' לחילוק זה משבועות כ"ה ב' גבי לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום כו' ומיושב לדעת הראב"ד והאריך בזה. ועי' בא"מ בתשובות שם סי' ט"ו מ"ש ע"ד השעה"מ והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שם ובשאילות שמואל בכלילות שמואל אות א' סי' קכ"ט ובס' מלבושי יו"ט ח"ב קונטרס קל וחומר סי' ה' ו' מ"ש ע"ד הראב"ד והשעה"מ ובחמדת שלמה חיו"ד סי' י"ב מ"ש ע"ד הראב"ד ובנר תמיד שם מ"ש ע"ד השעה"מ והאריכו בה ועי' בטעה"מ שם מ"ש ע"ד השעה"מ והביא ד' הנו"ב סי' ל"ה ל"ו שעומד שם אי איסור נבלה חע"א יוה"כ בנתנבלה ביוה"כ כו' וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הריטב"א הנ"ל וד' התוס' שבועות כ"ד א' ובפסחים