יד אליעזר חלק ב קה

רשע ואין מחיוב בכבודו פו' וכ' ליישב כיון דאם הדין דעשה דכבד דוחה הל"ת הותרה הרצועה לאביו לצוות לו לטמא וכדומה להביא לו גוזלות לכבדו ולא מקרי רשע בכך דאינו מצוהו כלל לעבור עבירה כי התורה התירה לזה לטמא למען קיום מצות כבוד אב וממילא מצוהו דבר המותר וכיון שכן שפיר פריך דהוי ל"ת ועשה דאסור לו לטמא וממילא צואתו הוא לעבור עבירה וידענו דאזדא בזה ממילא מצות כבוד אב וממילא אם טימא לוקה דלא קיים כלל עשה דכבוד אב דהא אביו רשע כיון שצוה לו דבר שאינו רשאי לעשותו מטעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עכ"ד וכ"כ בישוי"ע באו"ת סי' תצ"ח בד' בן המחבר שם ליישב קושי' זו וכ"כ בשם ארי' חאו"ח סי' א' ליישב כן עפ"ד הגהמ"י הנ"ל ולא ראה ד' הגאון רע"א והישוי"ע שכבר הקדימו בזה ושפיר ד' הריב"א ולק"מ קושי' השעה"מ הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ב ס"ק ג' מ"ש בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בחידושי רע"א ובישוי"ע שם ובשם ארי' שם ובברוך טעם בדין עשה שישנו בשאלה פ"ד ובס' מנחת הבקר בב"מ ל' א' ובעונג יו"ט חאו"ח סי' מ"א מ"ש ליישב קושי' השעה"מ ומ"ש בד' הריב"א והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בלימודי ה' לימוד א' מ"ש ליישב קושי' השעה"מ מהא דוהתעלמת כו' ועל מ"ש השעה"מ הנ"ל דהתוס' בקידושין ל"ד א' לא ס"ל כהריב"א כ' עליו דלא מכרעא דלא כ' התוס' כן אלא לענין אלמות הלאו לאיסורא דלא ליתי עשה אחרינא ולדחיי' אבל לענין מלקות אה"נ דלא לקי דלהכי אהני ההיא עשה ובהכי מיירי ריב"א וכ' ואפשר דבהדרגות מייתי דכי היכי דהכא דהעשה ליתא כלל בנשים ואפי"ה מועיל צירופו בהדי לאו לאלומי' ה"נ התם דהעשה בכחו קיים דמהני לאלומי לאוי אף למלקות כו' והביא ד' דינא דחיי שכ' דמד' הרמב"ם פי"ג מהל' שחיטה שכ' ואם לא שלח לוקה נ' דס"ל דלא כהריב"א וכ' עליו דלא מכרעא דמ"ש הרמב"ם דאם לא שלח לוקה קאי אחלוקת ואם שלח חייב לשלח דהיינו עבר ושקלה ומ"ש שאין עשה דותה ל"ת ועשה קאי ארישא דאפי' לטהר את המצורע כו' וכ' שכן דעת הלח"מ שם ועי' בשעה"מ שם שכ' נמי דאין ראי' מד' הרמב"ם דלא ס"ל כהריב"א דהתם ה"ט משום דגלי קרא תשלח אפי' לדבר מצוה כדאיתא התם עכ"ד ועי' בס' ש"ש מבטל שמן רוקח שער ט' שכ' דמד' הרמב"ם מוכח דלא ס"ל כהריב"א וכעת ראיתי בס' המכריע חאו"ח סי' י"ט בזר זהב שם שכ' נמי דמד' הרמב"ם מוכח דלא ס"ל כהריב"א וכ' דגם באו"ח קידושין ל"ד א' נמי ס"ל כן בדעת הרמב"ם ואין האו"ת ת"י אבל באמת לא מוכח מידי מד' הרמב"ם וכמ"ש הלימודי ה' והשעה"מ הנ"ל ועי' בברוך טעם בדין לאו הנל"ע פ"ג ופ"ד בדין עשה שישנו בשאלה ובס' ברית עולם חאו"ח סי' ת' שכ' נמי דאין מוכת מד' הרמב"ם דלא ס"ל כהריב"א והאריכו בזה ועי' בס' נחלת יעקב בפתיחה שם אות כ"ג שכ' דהרמב"ם פ"ג מהל' נדרים ופי"ג מהל' שחיטה לא ס"ל כהריב"א ולא ראה ד' השעה"מ והלימודי ה' והברוך טעם והברית עולם הנ"ל שכ' דלא מוכח מידי מד' הרמב"ם דלא ס"ל כהריב"א ועי"ש עוד בש"ש מה שהק' על התוס' סוף חולין במה"ק על הריב"א כו' והאריך בזה ועי' בזר והב שם ובלב ארי' בחולין שם ובברית עולם שם סי' ט' וביבין שמועה כלל ר"כ מ"ש בד' התוס' והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש בב"ש אחרון שכ' דהתוס' בכתובות ל' א' ד"ה א"ב ס"ל כהריב"א והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"א מהל' שופר הל' ד' שכ' דאף התוס' פסחים מ"ז ב' ד"ה כתישה שכ' בשם רשב"ם ור"ת שתי' תי' אחר דלא כהריב"א מ"מ י"ל דס"ל כהריב"א והאריך בזה ועי' בשושה"ע שם מ"ש בזה אך מד' התוס' סוף חולין משמע דלא ס"ל כהריב"א וכן מוכת, מד' התוס' חולין ע"ת א' ד"ה מנין דלא ס"ל כהריב"א שכ' וז"ל וא"ת ואמאי ס"ד דלא איירי קרא במוקדשין כו' וא"ל דאצטריך שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עשה דפסח ודחי לאו דאותו וא"ב ולהכי אצטריך קרא דלא דחי כו' דהא במחוסר זמן איכא לאו ועשה ובלאו קרא לא דחי לי' עשה עכ"ל, ולהריב"א מאי קושי' דאי משום מחוסר זמן הוי לאו ועשה לא לקי להכי אצטריך קרא דלקי א"ו מוכח דלא ס"ל כהריב"א ושפיר הק' דבלאו קרא לא דחי לי' עשה וכן ראיתי בראש יוסף שם ובמלא הרועים ענין עשה דוחה ל"ת אות ו' שכ' נמי כן דמד' התוס' אלו מוכח דלא ס"ל כהריב"א. והנה התוס' בריש תולין ד"ה וסופג כ' וז"ל וא"ת הל"ל וסופג שמונים דהא תרי לאוי כתיב לא יחליפנו ולא ימיר עכ"ל ועי' במהרש"א שם שכ' עד' התוס' ולמאי דאמרי' בפ"ק דתמורה דמ"מ לא הוי לאו שנל"ע דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר דה"ל ב' לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אין מקום לקושי' דאהנך ב' לאוי לא לקי אלא חדא זימנא משום דאי לא הוי אלא חדא לאו לא הוי לקי כלל כיון שנל"ע וצ"ע עכ"ד. וסברת התוס' הוא כיון דאמרי' לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי נשארו ב' הלאוין בתקפן ומש"ה הק' דהל"ל סופג שמונים והמהרש"א ס"ל דעכ"פ העשה עוקר חד לאו ולא נשאר רק לאו אחד ומש"ה הק' על התוס' וס"ל דאינו לוקה אלא מ' ונ' דנחלקו במחלוקת שבין התוס' והריב"א דמהרש"א ס"ל כהריב"א וכי היכי דס"ל להריב"א בהא דאמרי' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דהל"ת עכ"פ נדחית מפני העשה ולא נשאר רק עשה ה"ה נמי גבי ב' לאוין דאמרי' לא אתי תד עשה ועקר ב' לאוין חד לאו עכ"פ נעקר לגבי העשה ולא נשאר אלא חד לאו ומש"ה אינו לוקה אלא מ' כן ס"ל למהרש"א אבל התוס' אזלי לשיטתן דס"ל בחולין ע"ח ובסוף חולין דלא כהריב"א וס"ל דהא דאמרי' אין עשה דוחה ל"ת ועשה נשאר הל"ת נמי בתקפה ולוקה עלי' ה"נ ס"ל הא דאמרי' לא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין נשאר הב' לאוין בתקפן ומש"ה ס"ל דלוקה פ' וכן ראיתי בס' נחלת עזריאל בסוף תולין שכ' דאי ס"ל להתוס' בריש חולין הנ"ל דלא כהריב"א לק"מ קושי' מהרש"א הנ"ל והיינו כמ"ש וכעת ראיתי בש"ש שם שהביא ד' מהרש"א וגם הביא ד' הלח"מ פ"א מהל' תמורה הל' א' שכ' דהא דאמרי' לא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין אין בכת העשה לעקור שום לאו ונשארו שניהם בתקפן וכ' דמחלקותן תליא במחלוקת שבין התוס' להריב"א כו' והאריך בזה ולא ידענא אמאי לא הביא ד' התוס' דריש חולין הנ"ל ועי' בס' חקרי הלכות סי' י"ב שכ' נמי דד' התוס' ומהרש"א תליא במחלוקת שבין התוס' להריב"א והאריך בזה ועי' בש"א סי' ע"ח דס"ל כמהרש"א ועי' בפתח הבית סי' ז' שתמה על הש"א דאמאי לא הביא ד' הכ"מ פ"א מהל' תו"מ דמשמע מדבריו דלוקה פ' כו' והאריך בזה ולא הביא ד' מהרש"א ועי' בבית יהודא באו"ת סי' ת"כ ובס' המנוחה פ"א מהל' חו"מ בבית המנוחה שם מ"ש בד' מהרש"א והאריכו בזה ועי' ביבין שמועה כלל קצ"ג שהביא ד' מהרש"א וכ' דגם רש"י בתמורה ד' ב' ד"ה תרי שכ' לא יחליפנו ולא ימיר ואהכי סופג את הארבעים כו' ס"ל נמי כהמהרש"א וכ' דגם הס' הכריתות נמי ס"ל כרש"י כו' והיינו כמהרש"א ולפ"ד ה"ל לרש"י נמי כהריב"א ולפמ"ש דד' מהרש"א תליא במחלוקת שבין התוס' להריב"א והמהרש"א ס"ל כהריב"א ולפ"ד היבין שמועה מוכח דרש"י בתמורה נמי ס"ל כהריב"א והיינו כד' הב"ש אחרון הנ"ל שכ' נמי להוכיח מד' רש"י ב"מ ל"ב דס"ל כהריב"א

ועי' בנו"ב מהדו"ק בסוף הס' הביא קושי' תתנו שהק' על הריב"א דסוף סוף כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף אם עבר ועשה העשה הוי מצוה הב"ע ועשה עבירה דאורייתא גבי מנוה דאורייתא וזה לא מועיל לכ"ע והוי מצוה הב"ע דלא עשה האי מ"ע כלל ואז לא דחי אפי' הל"ת כו' ושפיר לקי על הלאו כיון דעשה אינו מועיל נגד הלאו דהוי מצוה הב"ע ולמה פי' הריב"א היכא דעבר אינו לוקה עכקוש"י. והנו"ב כ' ליישב דכיון שקיים המצוה אינו לוקה על הלאו