יד אליעזר חלק א צה

נמי אינו רק לענין חסרון והא לא חזי לאצטרופי לריעותא דבועא או סרכא שמורה על נקב וכיון דאנן קי"ל דל"ש חסרון והריעותות אינן מצטרפין יש להכשיר ואפשר דאף התב"ש מיירי היכא שאין ניכר שהוא בתולדה דאז יש חשש ג"כ לריעותא דנקב שפיר אמרי' דהבועא או הסרכא מעידה על החסרון בזה שנקב יש כאן משא"כ כשנראה לעין שתחלת יציאתה כך היתה יש להקל עכ"ד והיינו כהלב"ש הנ"ל ועי' בתשובות שבסוף הס' שם סי' ט' וסי' כ"ג וסי' ל"ה ל"ו שפ' נמי כן והאריך הרבה בזה ועי"ש בקונטרס הראיות סי' ל"ו אות מ"ה מ"ו מ"ז מ"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק דיני תר"ל אוח ק' קמט ובמק"מ שם אות א' שכ' נמי כהלב"ש והב"א הנ"ל והאריכו בזה והנה לכאורה משמע מד' הרמ"א סי' ל"ז סעי' ג' דקמט לא הוי ריעותא מהא דכי דבועא על קמט טרפה דהוי כב' בועא דסמיכי ואי נימא דקמט הוי ריעותא לצרפם לתר"ל ל"ל להרמ"א למימר דהוי כב' בועי דסמיכי תפ"ל דטרפה מטעם תר"ל ומשמע דס"ל להרמ"א דקמט לא הוי ריעותא לצרפם לתר"ל וכן ראיתי בס' דברי יעקב סי' ס"ה שהביא תשובת ר' חיים כהן חיו"ד סי' ח' שהביא ראי' זו מד' הרמ"א והשיג על התב"ש הנ"ל ופ' להכשיר בסרכא שעברה במיעוך על הקמט אך הדברי יעקב שם דחה ראי' זו דהרי תרתי בועי דסמיכי היא טריפות מדינא דגמ' מימרא דרבא הני תרתי בועי דסמיכי כו' אבל טריפות דתר"ל היא חומרת הראב"ד כו' וא"כ בודאי עדיפא לי' להרמ"א טפי להטריף משום חרי בועי דסמיכי מלחלוח הטריפות משום תר"ל כו' אבל בריעותא ע"ג קמט בודאי לא חזר הרמ"א ממ"ש בד"מ להדיא להטריף עכ"פ משום תר"ל ועוד השיג שם ע"ד ר' חיים כהן שכ' על התב"ש דהאיך נצטרף דעת הרמב"ם להיות תר"ל כיון דדעת הש"ע והרמ"א מבואר להכשיר בחסרון שאין בו ככ"ף כפופה והשיג עליו דהא כן הכלל בכל דיני תר"ל דגם בריעותא המבואר בש"ע להכשיר אם יש דיעה המטרפת מצטרף לתר"ל ובנ"ד הרי דעת הרמב"ם וכן היש מי שאוסר שהביאו התוס' בחולין לאסור קמט בריאה ואף מרן בש"ע הביא דיעה זו בשם יש מי שאוסר אף דלא קי"ל כן להטריף בריעותא לחודא אבל חזי לאצטרופי לתר"ל עכ"ד ומ"מ נ"ל עיקר דבהפ"מ היכא דניכר דהקמט או החסרון הוא בתולדה לא הוי ריעותא ואינו מצטרף לתר"ל ויש להכשיר בסרכא על הקמט או על החסרון וכהלב"ש והר"א ור' חיים כהן הנ"ל ובסרכא של"כ על הקמט או על החסרון פ' בר"א שם ובדברי יעקב שם דאין להקל בזה אף בהפ"מ במיעוך דידן וכן משמע מד' המק"מ שם וכעת ראיתי בחוט המשולש בתשובות הגאון ר' חיים מוואלאזין סי' כ' שכ' נמי להטריף בסרכא של"כ על הקמט ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ל"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה וצ"ע בזה ועי' בס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ה' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סימן מ

סעיף א (א) ג' חללים כו', ורש"י בחולין מ"ה ב' ד"ה חלל כ' וז"ל הרבה חדרים קטנים יש לו סביב עכ"ל וכ"כ הר"ן שם והרמב"ם בפי' המשנה ברפא"ט ובהיד החזקה פ"ו מהל' שחי' הל' ה' כ' דב' חללים יש ללב הא' גדול והא' קטן ובאמת פשטות לשון הגמ' בחולין שס דקא' לבית חלל גדול תנן או לבית חלל קטן משמע כהרמב"ם דליכא רק ב' חללים ועי' בתב"ש ס"ק א' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובד"ת ובגיה"ד ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה ועי' עוד בפרמ"ג ובפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש לענין היכא דניקב לבית חלל קטן אי הוי רק ס' טרפה או ודאי טרפה והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ג (ב) בהג"ה אם לא נמצא כו'. עי' בתב"ש ס"ק ב' שהביא ראי' בשם הר' עוזר דאין להטריף ע"ש העתיד משום שסופו לנקוב מחולין נ"ח א' גבי ביצת טרפה כו' וגבי ולד טרפה כו' ודחה ד' הפר"ת שהביא ראי' מהלעיטה חלתית כו' דיש להטריף משום שסופו לנקוב כו' והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ג' מ"ש לדחות ראי' הנ"ל מחולין נ"ח כו' ומ"ש ע"ד הפר"ת והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק א' ובד"ח ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:: תש סעיף ה (ג) ניטל הלב כו' טרפה. וכן משמע מד' התוס' ברפא"ט מ"ב א' ד"ה ניקב דניטל הלב לא הוי אלא טרפה וכ"כ בעה"ב ס"ק א' ובראש יוסף בחולין שם בדעת התוס' ועי' בלב ארי' בחולין שם מ"ש והאריך בזה אך הכ"מ פ"י מהל' שחי' הל' ט' כ' דמש"ה השמיט הרמב"ם ולא מנה ניטל הלב ממנין הטריפות משום דא"א לחיות בלא לב כלל כו' ולפ"ד הוי נבילה מחיים ועי' בפלתי ס"ק ד' מ"ש ע"ד הכ"מ והאריך בזה ועי' בח"צ סי' ע"ד וסי' ע"ו שכ'. עפ"ד הכ"מ הנ"ל דא"א לבע"ח לחיות אפי' רגע אחת בלי לב' וחשובה כמתה לגמרי כו' ומש"ה כ' שם בעובדא דידי' בריבה אחת שהית' פותחת תרנגולת כו' דאפי' נפתח התרנגולת בעדים כשרים והעידו דהשגיחו ולא נמצא לב דעדים שקרים המה כו' והאריך הרבה בזה ועי' בפלתי שם מה שהשיג על הח"צ והאריך בזה ועי' בד"ח ס"ק ה' מה שהשיג על הפלתי והאריך בזה ועי' בעה"ב שם מ"ש על הח"צ הצ"ל והוכיח מחולין ל"ב ב' דא"א לומר דנוטל הלב יהי' נבילה מחיים והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שכ' דלענין דינא אפשר דנותנים עליו חומרי נבילות וטריפות והניח בצ"ע ועי' עוד בפרמ"ג במשב"ז ס"ק ה' שהביא ד' הדמש"א בשם מהרי"ו דאם נמצא ב' לבבות דטרפה וכ"פ בחכ"א כלל י"ז דין ה' ועי' בח"צ שם סי' ע"ז ובמק"מ ס"ק ג' ובס' דברי אברהם על הדע"ק ס"ק ה' מ"ש בזה יעוש"ה:

סימן מא

סעיף א (א) ניטל הכבד טרפה. ומשמע מד' הפוס' דניטל הכבד הוי טרפה מחמת עצמה ולא מחמת מרה ואף במינים שאין להם מרה נמי טרפה בניטל הכבד ועי' בפר"ח ס"ק א' ובתב"ש ס"ק א' ופרמ"ג בש"ד ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' מ"ש בזה והביאו ד' הרשב"א בתוה"ב הארוך בית ה' שער ג' מה שהשיג על הרמב"ם בענין חסר הכבד כו' דס"ל דלא הוי טרפה מחמתו עצמה רק מחמת מרה כו' והאריכו בזה וכן ס"ל להישוי"ע ס"ק ב' בדעת הרשב"א והאריך בזה ועי' בגיה"ק ס"ק א' מ"ש דלא מוכח מד' הרשב"א מידי כו' והאריך בזה ועי' ביד אברהם מ"ש בזה ועי"ש עוד בפלתי ובפרמ"ג ס"ק ע"ז ובח"צ סי' ע"ז מ"ש לענין חסר הכבד והרמ"א לקמן סי' נ' סעי' ב' פ' דבהפ"מ יש לסמוך אהרמב"ם דכ' דכל אבר דאם וניטל טרפה אם נברא חסר כשרה וא"כ להרמ"א אם חסר הכבד כשר בהפ"מ וכ"כ הפרמ"ג דלפ"ד הרמ"א כשר בהפ"מ אם חסר הכבד אך הביא ד' הב"י שכ' דא"א ליבראות חסר הכבד כו' והאריך בר' הרמב"ם לענין חסר הכבד ובאמת מבואר להדיא ברמב"ם פ"ח מהל' שחי' הל' ט"ז דחסר הכבד כשר' שכ' וז"ל ג' אברים הם שאם ניטלו טרפה ואע"פ שאין בהם דין נקב ולא. דין חסרון ואלו הן צומה"ג והכבד ולחי העליון עכ"ל הרי להדיא דס"ל להרמב"ם דאם חסר הכבד כשרה ועי' ביד אברהם שהביא ד' התוס' קידושין נ"ז א' ד"ה שחטה דס"ל דאם חסר הכבד טרפה ש ל שנמצאת טרפה בבני מעיים כגון שניטל הכבד או