יד אליעזר חלק א פ

יעוש"ה ועי' בפר"ת סעי' ס"א שכ' דאם נמצאו תולעים בענין שהבהמה כשרה אין לאכול הריאה כל שנמצא בה ג' תולעים כו' ותולעים הנמצאים בריאה אסורים דבר תורה משום אבר מה"ח כו' שיש להשליך הריאה ולא ימכרנה לעכו"ם כו' עכ"ד ועי' בר"א שם ס"ק ע"ב ובתשובה שם סי' ט"ו ובדע"ק שם ובגיה"ק ובעה"ב ס"ק ד' ובנחלת יעקב ח"ב בח' התשובות סי' ג' ובמנחת עני סי' כ"א ובמהריא"ז ענזיל סי' צ"ו ובעדות ביהוסף סי' ו' ז' ח' מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל סי' כ"ז ס"ק א' מיש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ו (יד) מהסמפונות כו'. עי' פלתי ס"ק ז' שכ' די"ל דכיון דניקב הסמפון סוף הקרום לפסוק ובכלל ניקבה הריאה היא כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ו' מ"ש על הפלתי והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ו' ובהגהות מנחת אהרן ול הארוך מש"ך סי' ל"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ז (טו) עכורים. עי' בפלתי ס"ק ט' ובחו"ד ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל וביד אברהם ובר"א בקונטרס הראיות ס"ק ל"ט ובכפות תמרים סוכה ל"ו ובחוסן ישועות חולין מ"ז ב' ובלב ארי' שם מ"ח א' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' ובד"ח ובמא"ע שורש ו' ענף א' ובמהרם מעט ס"ק ע"ט ובגיה"ק ס"ק י"ח ובמנחת הזבח כלל י"ג בעשרון שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ח (טז) ויש מי שאוסר. הוא דעת הרמב"ם דאוסר בחסרון כ"ש וס"ל דחסרון הוי טריפות בפ"ע והק' עליו מהא דפריך הגמ' בחולין מ"ז ב' אילימא חסרון מבחוץ היינו ניקבה ואמאי לא מוקי בכה"ג כשהעור שלם רק שיש חסרון וקמט ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ה' שכ' ליישב דטעמו של הרמב"ם משום דסופו לנקוב לכך א"א לאוקמי להאי או שחסרה בכה"ג דא"כ היינו ניקבה כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד שכ' נמי ליישב דמש"ה לא משני דחסרה היינו שחסרה אונא דחסרה אונא הוא ג"כ מטעם שסופו לנקוב ובכלל נקובה הוא ובאמת מד' הרמב"ם עצמו מבואר דמטעם חסרון אתי עלה שהרי מנה סוג חסר בטריפות בפ"ע בפ"י מהל' שחי' הל' ט' וכן הק' בהג"ה שם ודחק ליישב וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה בסי' ל"ה דלהרמב"ם טרפה מטעם חסרון ולא מטעם ניקב ועי' בר"א בקונטרס הראיות אות מ"ז שהשיג נמי על הנו"ב הנ"ל וכ' דלהרמב"ם אינו בכלל ניקב אלא הוי טריפות בפ"ע והאריך בזה ועי' בלב ארי' בחולין מ"ז ב' מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק י' שכ' ליישב ד' הרמב"ם דקשה על הא דקא' ר"ש עד שתנקוב לבית הסמפונות דלמה לא פליג גם על שחסרה כו' והאריך בזה ולא ידענא מאי קא' דשפיר י"ל דבאמת ר"א פליג אתרווייהו כיון דחסר מטעם נקב וע"ז קא' ר"ש דבין חסר ובין ניקב כשר אא"כ ניקב לבית הסמפונות וכן ראיתי בס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ה' שהק' כן על הפלתי והשיג שם עוד על חי' הב' של הפלתי שכ' ליישב דמש"ה לא אוקמא המתני' בהכי דא"כ תקשי אדלוי כו' דהאיך קתני כל מה שמנו בבהמה כנגדן בעוף כו' והרמב"ם כ' הטעם דחסר מגוף הריאה הוי כמו חסר אונא ובעוף אין לו מנין כו' והשיג עליו דמה בכך דהוי כמו חסר אונא ובבהמה טרפה מ"מ גם בעוף אע"ג דחסר תונא כשר משום דאין לו מנין מ"מ בחסר מגוף הריאה מבחוץ טרפה כמו למ"ד חסרון מבפנים שמו חסרון דצ"ל לשיטת התוס' דטרפה בעוף ועוד דהרי הרמב"ם בפי' המשנה פי' בהדיא דמתני' קאי על חסר אונא או מקצת הריאה וצ"ל דמלוי אין קושי' דלוי לא קאי רק על אברים שבהמה ועוף שוין והרי במתני' קתני כרם ואין לעוף כרס ואף לא אבר אתר במקומו ועוד אע"ג דהכא פי' לשין הרמב"ם במ"ש שלא מנה במתני' טחול וכליות משום שאין שכנגדן בעוף היינו מטעמא דלוי הנה בר"ן משמע דטעם הרמב"ם דד' לוי קאי ג"כ על דבר שלא נשנה במשנה ולולי דהטחול דעוף אינו שוה לבהמה הי' טרפה מטעם שכל שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף רק הטעם משום דעגיל כענבה ואין לחלק בין קולשי' לסומכי' כו' הרי מבואר מדבריו דאף שלא נשנה אפי"ה אמרי' כל מה שמנו חכמים וצ"ל דאפי"ה בחסר אונא כשר משום דלא קאי על דבר שאין העוף שוה לבהמה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דה"ל לאוקמא מתני' או שחסרה בחסר אונא והביא ד' הרשב"א בתוה"ב כו' דלוי לא קאי על חסרון אונא ואף דקאי על דברים שלא נשנו במשנה כו' והאריך בזה ליישב ד' הרמב"ם ועי' בתוי"ק ס"ק ה' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ח' ובספרו משיבת נפש חיו"ד סי' כ"ז ובעה"ב ס"ק ז' ובד"ח סי' ל"ז ובמקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך אות ב' ובב"ש אחרון חיו"ד סי' כ"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח שהביא ד' הב"י והכ"מ בפ"ח מהל' שחי' שכ' לסייע לד' הרמב"ם מהא דרפא"ט דחשיב י"ח טריפות ואי מדלית ריאה שחסרה דלא אצטריך אלא לר"ש ליכא אלא י"ז א"ו כהרמב"ם ומשכחת לה ריאה שחסרה בכה"ג אפי' לרבנן ושוב כ' לתמוה על הרמב"ם האיך פסול בחסרה אע"פ שלא ניקבה והא בנימוקה מכשירין אפי' החסרון מחזיק רביעית ותי' דנימוקה שאני והכא בש"א נימוקה דכיון דלא נימוקה ואפי"ה יש בו סדק וקמט וחסרון קים להו לרבנן דסופו לנקוב אבל בנימוקה כיון שתתפשט בה הפסד כ"כ אם איתא דסופה לנקוב כבר היתה נקובה כו' וכ' עליו דדבריו סותרים זא"ז תכ"ד דלפ"ד שכ' דה"ט משום דסופה לנקוב א"כ מאי האי דמסייע הכ"מ להרמב"ם מהגמ' דר"פ א"ט דמנו ח"י טריפות א"ו דריאה שחסרה טרפה אף לרבנן ואם נימא דהטעם משום דסופה לנקוב שוב לא הוי טריפות בפ"ע אלא הוי בכלל ניקבה הריאה כו' וגם אם נימא כן דהטעם משום דסופה לנקוב שוב לק"מ קושי' התוס' דהיינו בכלל ניקבה הריאה ולמה טרח לתרץ קושי' התוס' אליבא דהרמב"ם בענין אחר ע"כ קושי' וסיים סוף דבר ד' הכ"מ צ"ע היטב וצ"ל דס"ל להב"י אליבא דהרמב"ם דס"ל דאף דחסרון מבחוץ הוא נ"כ מטעם דסופו לנקוב אפי"ה מני לה לטריפות. בפ"ע משום דניקב היינו כבר ניקב וחסרון הוא שסופו לנקוב וכן ראיתי בארי' דבי עילאי שם שכ' ליישב כן ד' הב"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(יז) בהג"ה מבשרה בפנים. עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג שכ' דאם יש שם סרכא על הקרום דטרפה בודאי ל"מ אם הסרכא היתה דבוקה למקום אחר פשיטא דטרפה שזה המיעוך שאנו נוהגים למעך בסרכות ידוע שקולא יתירה היא ואמנם כבר נהגו להקל והטעם כו' שאם היתה הסרכא גמורה היתה מתחזקת יותר ולא היתה עוברת ע"י מיעוך וכל זה כשהבשר הרואה שתחת הסרכא שלם אבל אם כלה הבשר אין להסרכא במה להתחזק כי אין לה שום חיזוק מבפנים ואינה דבוקה רק בעור לכן היא מנתקת ע"י מיעוך אף שאינה הפשטת ליחה רק סרכא גמורה והרי היא ערפה מצד הסרכא אלא אפי' היתה סרכא תלוי' הייתי ג"כ מטריף דומיא דסרכא תלוי' יוצאה מן הבועא כו' שג"כ לדעתי הוא הטעם הואיל ותחת הבועא כלה הבשר לכך לא הי' להסרכא יניקה וחיזוק מבפנים ולא הי' לה כח להתאחז במקום אחר עכ"ד וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל השיג עליו וכ' דל"מ סרכא תלוי' מבועא הא פי' כל האחרונים הטעם משום חר"ל ולכך מכשרו במלאה רוח ויש מכשירין אפי' בועא במים זכים ועלי' ס"ת וכבר עמד בזה הפר"ת רק אפי' בסרכא דבוקה נ' להכשיר בעברה ע"י מיעוך ולא הוי תר"ל דהקרומין מפסיקין ומ"ש הנו"ב כשאין בשר תחת הקרומין אין להסרכא במה להתחזק וניתקת מהקרומין לא ידענא מנ"ל ועוד הא מיעוך שבזמן הרמ"א לא שהי' מתנתק מהקרומין רק אם הסרכא נתמעך באמצע כמו ריר חשיב לי'