יד אליעזר חלק א נח

בעיניו כאלו קנה או מכר בשווי' כי לעולם א"א לאדם לצמצם דמי מקח וא"כ אין ראי' מאונאה וכן ראיתי בהר הכרמל חיו"ד סי ט"ו שהשיג כן על הנ"ש הנ"ל ועוד השיג עליו והאריך בזה ומסיק דאין בזה דבר קצוב כלל והכל לפי ראות עיני המורה ולפי העת והזמן ולפי האדם שההפסד הוא שלו ואם לגבי' הוא הפ"מ מקרי הפ"מ והביא ראי' מב"ק קי"ט א' מהא דרבינא איקלע לבי מחוזא כו' ועי' במנח"י בסוף הס' בקונטרס סלת למנחה כלל ל"ח דין ב' שהביא ד' הנ"ש הנ"ל וכ' דאין דבריו מוכרחים וגם הביא ד' הבית הלל סי' קכ"ו מ"ש בשיעור הפ"מ והאריך בזה ומסיק דאין שיעור לדבר רק הכל לפי הזמן והמקום העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו וגם לפי ענין ההוראה אם יש הרבה צדדים הקל או לא והביא ראי' מלקמן סי' רמ"ת לענין שיעור הצדקה כו' כלל הדבר אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו עכ"ד והיינו כהר הכרמל הנ"ל ועי' בראש אפרים לקמן סי' ל"ט ס"ק קס"ג שהביא ד' הנ"ש והשיג עליו מה שהביא מאונאה הנ"ל וגם השיג על מה שהביא ראי' מהתה"ד סי' של"ו והאריך בזה ומסיק דהעיקר לפי ראות עיני המורה לפי עשרו ועניו של הבעל דבר גם לפי ענין ההוראה אם יש בו הרבה צדדים להקל או לא וכ"כ בפנים בפרי תבואה דין קל"ו והיינו כהסלת למנחה וההר הכרמל הנ"ל אך הראש אפרים והסלת למנחה כ' דתליא נמי לפי ענין ההוראה כו' וההר הכרמל הנ"ל לא כ' פרט זה וכן עיקר לדינא דאין שיעור לדבר אלא דתלוי הכל לפי ראות עיני המורה לפי הזמן ולפי האדם וכהסלת למנחה וההר הכרמל והראש אפרים הנ"ל דהא עיקר ההיתר של הפ"מ הוא משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל וכמ"ש התה"ד שם סי' של"ו ועי' ברביד הזהב פ' מצורע ד"ה ופינו כו' שכ' נמי דההיתר של הפ"מ הוא משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל כו' ולא הביא ד' התה"ד הנ"ל ועי' במנחות ע"ו ב' ובחולין מ"ט ב' ברש"י ד"ה התורה ובר"ה כ"ז א' ד"ה התורה וביומא ל"ט א' ד"ה התורה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ק"ם ובטו"א בר"ה כ"ז א' מ"ש והאריכו בזה וא"כ אם המורה רואה לפי הזמן או לפי האדם או לפי המקום יש הפ"מ יש להתיר משום דהתורה חסה כו' ואין בזה דבר קצוב וכן עיקר לדינא ועי' בדע"ק לקמן בכללי הפ"מ ובמקדש מועט שם ובמשמרת הקודש בכללי הפ"מ ובקונטרס התשובות שם סי' מ"ג ובקונטרס מעדה בגד שם אות קס"ב ובקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ה' סי' קי"ג ובמענה לשון ח"ב אות ה' סי' קצ"ז ובהגהות ר' יהודא בכרך במנחות ע"ו ב' ובהגהות מצפה איתן בר"ה כ"ז א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בתשובת רע"א סי' מ"ג שכ' להסתפק בכמה ענינים שמקילין בהפ"מ אם הטבח שחט ב' או ג' בהמות והי' בכולם אותו השאלה ובענין דחדא בהמה לא הוי הפ"מ אבל ב' וג' הוי הפ"מ אי זה מקרי הפ"מ או לא כיון דכל א' בעצמו לא הוי הפ"מ ויש לדון בזה להקל עכ"ד ועי' בגליון ש"ע מהגאון רע"א הנדפס אחר חידושי יו"ד מ"ש בזה ועי' בפ"ת לקמן סי' ל"א ס"ק ב' שכ' דמבואר מזה דאם הי' הג' בהמות של ג' בני אדם פשוט דאפי' באו כולם לפני המורה בבת אחת וצריך לפסוק על כולם דערפה לא הוי הפ"מ ואין להקל ואפשר דה"ה אפי' בהמה אחת והוא של שותפים ואלו היתה של אחד הי' הפ"מ רק השתא שהוא של שותפים לא הוי הפ"מ אין להקל כיון דלכל א' לא הוי הפ"מ עכ"ד הנה מ"ש באם הי' ג' בהמות של ג' ב"א כו' לא הוי הפ"מ ובאמת יש ראי' מד' הירושלמי בתרומות פ"ו הל' ה' דבכה"ג הוי הפ"מ דאיתא התם נבונתא איקלקלת שאל ר' חגי לר' בא בר זבדי א"ל דבר של רבים אינו נאסר ופי' הפ"מ דנבונתא היינו חגבים איקלקלא ואין להכיר אם טמאים הם או טהורים הם וא"ל דבר של רבים פי' המרובה אינו נאסר משום דהוי הפ"מ ובאמת דבריו דחוקים דא"כ הול"ל דבר המרובה אינו נאסר ומדקא' דבר של רבים משמע משום שהוא של רבים ומש"ה מקיל א"ו דכונת הירושלמי כמו דאיתא בט"ז בירושלמי פ"ב הל' ט' דאיתא שם זבינתא איקלקלא ולא גרס גבונתא ופי' הירושלמי הוא כך דמיירי שפחתו חבית של דגים ומכרו הרבה ואח"כ מצאו דג טמא כבוש והי' ספק להם אם יש שיעור אלף או מאתים ועל כן הי' ס' לאסור כל הדגים שנמכרו ואולי בשלו עוד מזה וכדומה וא"ל דבר של רבים הוא ודבר של רבים אינו נאסר פי' שאם נאסרו נאסור לרבים אף שלכל אחד יהי' הפסד מועט מ"מ כיון דהוי של רבים אזלי' להקל והוי הפ"מ הרי מבואר להדיא מד' הירושלמי אלו דבשל רבים הוי הפ"ח וקיל טפי משל יחיד ומצטרפין ודלא כהפ"ח הנ"ל וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה פי"ט שהביא ראי' מד' הירושלמי הנ"ל דלא כהפ"ח ועי' בס' תוס' ירושלים סי' ל"א שהביא נמי ראי' מד' הירושלמי דלא כהפ"ת הנ"ל וכ"נ עיקר לדינא דבשל רבים הוי הפ"מ ויש להתיר בכה"ג ועי"ש עוד בדרכי הוראה שהביא ראי' לדין זה של הגאון רע"א הנ"ל מנדה ט' ב' גבי מאי שעת הרחק כו' והאריך בזה ועי"ש עוד מ"ש על דין הב' של הפ"ת הנ"ל בבהמה אחת של ג' שותפים שלכל א' לא הוי הפ"מ וביחד הוי הפ"מ דכ' להחמיר והוא הביא ראי' משביעית פ"א דהוי הפ"מ בכה"ג ויש להתיר והאריך בזה יעוש"ה ועי' במקדש מעט שם מ"ש בזה ובאמת י"ל דדין זה תליא במ"ש הברכי יוסף בחו"מ סי' ו' והובא בפ"ת שם ס"ק א' שכ' להסתפק אם ב' שותפים תבעו לאיש אחד דחייב להם ממון השותפות ש"פ אי ב"ד נזקקין לדין זה מי אמרי' כיון דלכ"א מהב' שותפים ח"פ אין ב"ד נזקקין מידי דהוי אשני אנשים דעלמא כו' א"ד שאני הכא דממון אחד הוא עסק בשותפות וכחד גברא חשיבי וב"ד נזקקין להם והביא ראי' מד' מהרי"ט חחו"מ סי' ק"ה גבי שבועת השותפין דבעי' שיהא הטענה שתי כסף דאי הוי כל השותפין קמן ותבעו לא' מהן ב' כסף בין כולם משביעין אותו וה"ה לנ"ד עכ"ד ובסי' צ"ג הביא הפ"ת ס"ק ד' ד' מוהרי"ט הנ"ל והביא ד' הברכ"י מה שהק' על מהרי"ט מקידושין ז' ב' ומכתובות מ"ו א' ומב"מ צ"ו א' כו' ולפמ"ש בספרי דמשק אליעזר סי' ו' ס"ק ב' דמוכח מד' מהרי"ט גופי' בחידושיו על הרי"ף בקידושין כמ"ש הפ"ת סי' צ"ג שם דמהרי"ט לא קאמר רק לענין שתי כסף אבל מ"מ מודה דבעי' שיגיע לכ"א מהשותפים ש"פ דבציר מש"פ לאו ממון הוא בשום מקום כו' וא"כ ה"נ לענין נזקקין לפמש"פ אזלי' בחר התובעים ואין נזקקין להם ב"ד דהוי כב' אנשים דעלמא דתבעו כל חד בח"פ דאין נזקקין וה"נ כן הוא והשבתי שם על הברכ"י דלא ראה ד' מהרי"ט הנ"ל בקידושין יעוש"ה וא"כ ה"נ לא אזלי' בחר השותפות וכיון דלכל א' מהם לא הוי הפ"מ אזלי' לחומרא וכמ"ש הפ"ת הנ"ל וצ"ע בזה ולפמ"ש לעיל דעיקר ההיתר של הפ"מ הוא משום דהתורה תסה על ממונם של ישראל והא אמרי' בחולין מ"ט ב' וע"ז א' שם דבאי' דאורייתא ל"א התורה חסה כו' ה"נ לא שרינן באי' דאורייתא היכא דאיכא הפ"מ כיון דהטעם הוא משום דהתורה חסה כו' אך הרביד הזהב שם כ'. דדוקא בל"ת כמו התם דקאי על נבילות וטריפות דבהא אשכחן בפירוש שלא יחוס על ממונו דאמרה תורה ובכל מאדך כו' בהא הוא דאמרי' דבאי' דאורייתא ל"א התורה חסה כו' אבל דבר שהוא עשה שא"צ לבזבז ממונו כו' בזה שפיר אמרי' התורה חסה כו' והאריך בזה וכ"כ בהגהות מהר"ץ חיות בר"ה כ"ז א' ובחולין מ"ט ב' לחלק בין מ"ע לבין מצות ל"ח כו' ועי' בדרכי הוראה שם פט"ז י"ז י"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בט"ז לקמן סי' צ"א ס"ק י"ב שכ' דתרי קולא לא מקילינן בהפ"מ ויש סמך לדבריו מד' התוס' בנדה ס"ז ב' ד"ה משום מד' ר"ת שם שחולק על ר' משולם ומד' הרא"ש שם סי' ל"ו שכ'