יד אליעזר חלק א מח

בתר רובא דמאי פריך הגמ' בחולין פ"ו א' מ"ש רישא דשחיטת חש"ו פטור מכיסוי ומ"ש סיפא דחייב בי' משום או"ב הא י"ל דברישא באמת סמכי' על הרוב דמעשיהם מקולקלים אבל בסיפא לענין או"ב הוי דשיל"מ לפ"ד בה"ג ולא סמכי' על רובא ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בחמדת צבי בחולין שם והניח בקושי' ועי' בראש יוסף בחולין שם ובאמת לק"מ די"ל דהיכא דאיכא רובא וחזקה מהני לכ"ע אף בדשיל"מ והתם בחולין הנ"ל הוי רובא וחזקה רוב מעשיהם מקולקלים ובהמה בחי' בחזקת אי' עומדת וכ"כ בגליון מהרש"א בסעי' ט' דהכא מהני הא דרוב מעשיהם מקולקלים משום דאיכא נמי חזקה בהדי' מש"ה מהני אף בדבר שיל"מ וכן ראיתי בבאר יצחק חיו"ד סי' א' ובאמרי בינה דיני יו"ט סי' י"ז שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בשעה"מ פ"ח מהל' מכ"א הל' ו' מ"ש והאריך בזה אך קשה על תי' זה וכמו שהק' בראש אפרים בת' החשובות סי' ב' דא"כ מאי פריך הגמ' שם מאי אריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה כו' ומאי קושי' דאי הוי רק מיעוט לבד א"כ אפי' תימא דגם בספק אי' להתיר אמרו כן מ"מ הכא שאני דהוי דשיל"מ ולכך הוצרך לומר רוב כו' דאז הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישי' לי' ע"כ קושי' והניח בקושי' אך באמת לק"מ דהא ר"מ לא אזיל בת"ר ואפי"ה ס"ל דאמרי' סמל"ח וע"כ דזה עדיף מרוב ובתינוק שנמצא בצד העיסה אע"ג דרוב מטפחים בעיסה מ"מ המיעוט וחזקת טהרה עדיף טפי ול"ח לרוב דמטפחים ולא נחשב כלל אפי' כמיעוט נגד הרוב דהא ר"מ חייש למיעוטא והוי רק כמיעוטא דמיעוטא דל"ת כלל וא"כ שפיר פריך הגמ' אפי' מיעוט נמי כו' סמל"ח ואפי' רוב שוחטים כהוגן מותר לשחוט אחריהן דמיעוט וחזקה אלים טפי ואפי' בדשיל"מ מהני לסמוך על מיעוט וחזקה דרוב המנגד לזה דשוחטין כהוגן לא נחשב רק כמיעוטא דמיעוטא ולק"מ קושי' הראש אפרים הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דברובא וחזקה לכ"ע מהני אף בדשיל"מ וכנ"ל ומיושב שפיר קושי' הגאון רע"א והחמדת צבי הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שכ"כ ליישב קושי' הראש אפרים הנ"ל וכ' עוד ליישב והאריך בזה ובסי' ק"ב ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה וע' בראש אפרים שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ומסיים נמי דרובא וחזקה מהני אף בדשלי"מ וכ"כ בערוגות הבושם סי' ק"ב שם ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' ל"ח ובס' יד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה

(ד) בהג"ה לאכול האחרון. עי' בתב"ש ס"ק ז' שכ' דאף לאחרים אסור בו ביום והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק א' ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ז מ"ש על התב"ש יעוש"ה

סעיף ד (ה) אינו לוקה. עי' בתב"ש ס"ק ה' מה שהק' מס"פ במה מדליקין גבי העושה מלאכה בין ב' ביהמ"ש כו' ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ו (ו) ב' ביום אחד. עי' בחוי"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ע"ד מ"ש בד' הט"ז ס"ק ח' ובמהר"ק סי' כ"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ח (ז) בת הצבי' כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ז מה שהק' על הרמב"ם והמחבר והניח בצ"ע ועי' בפר"ח ס"ק י"ז ובתב"ש ס"ק ל"ג ובפלתי ס"ק ז' ובישוי"ע ס"ק ד' ובדרך חיים ובמקמ"ח ובשעה"מ פי"ב מהל' שחיטה הל' ח' ובשאילות שמואל בכלילות שמואל כללי ת' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והמחבר והאריכו בזה יעוש"ה ועי' עוד בש"ך שכ' דנפ"מ אפי' לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מה"ת כדקי"ל בחו"מ סי' ל"ד כו' עכ"ד ועי' בחידושי רע"א שכ' ע"ד הש"ך דהכא אין שייך לדינא דחו"מ סי' ל"ד דהתם אם הלאו בעצמותו אינו חמור כ"כ דאין בו מלקות לא נפסל לעדות מה"ת אבל הכא דהלאו דאו"ב חמור דיש בו מלקות והכא דהוי ס' אם חוששים לזרע אב הוא פסול מח' וכמו באוכל ס' חלב ס' שומן דנ' דפסול מס' דאף דאנן לא מלקי' מס' מ"מ הוי כמו בלא התראה דפסול דהלאו בעצמותו חמור כו' עכ"ד ודבריו צ"ע כיון דכמו שהובא לפנינו ולפני האוכל הדבר בספק ול"מ לשיטת הרמב"ם דס"ל דספי' דאורייתא מה"ת לקולא האיך נאמר ע"ד שמה"ת מותר לאכול לכתחלה שאם עבר ועשה זה שיופסל בס' לעדות אלא אפי' להפוס' דס"ל שספי' דאורייתא מה"ח לחומרא מ"מ כיון שכמו שהוא לפנינו האי' שצריך להחמיר בס' אי' תורה אין בזה רק איסורא ולא לאו שיש בו מלקות ולמה יופסל בזה אף מס' דהא מ"מ בעת מעשה לא עבר רק על ס' אי' שאין ע"ז מלקות ואינו חמור אצלו כ"כ ולא דמי לעבר על אי' ודאי בלא התראה דשם הלאו חמור שיש עליו מלקות והוא הלאו שאסרה תורה שיש ע"ז מלקות משא"כ הכא וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא באר משה חיו"ד סי' ה' שהק' כן על החידושי רע"א הנ"ל והאריך בזה ומסיק דכיון דלא הוי רק ס' עבירה בעת מעשה אינו נפסל עבור זה לעדות יעוש"ה ועי' בכרתי ס"ק ט' שכ' אע"פ כו' דבהמה תחי' לא ילדה אפשר רוב וכל מה שדברו חז"ל הכל ברוב אבל מיעוטא דמתעברות ומזה דברו כאן עכ"ד ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' שהשיג על הכרתי מבכורות ז' א' דפריך הגמ' אהא דקא' זה טמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ומי מעברא והאמר ריב"ל לעולם אין מתעברות כו' דמוכח דליתא במציאות כלל לריב"ל דתתעבר אף מיעוטא דמיעוטא כו' ועי' ביד יהודא ס"ק ג' מ"ש ע"ד הכרתי הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ט (ח) חש"ו. עי' ט"ז ס"ק י"ג שכ' דה"ה בגדול שא"י הל' שחיטה כו' אלא דמ"מ נ"ל ברור דאם עבר ושחט אחריו דאין כאן אי' אכילה עכ"ד ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ב' מה שהשיג עליו מד' הרמב"ם פ"א מהל' שחיטה הל' א' והאריך בזה ועי' בראש אפרים סי' ב' מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ג שכ' דאם ניקב הושט במקום שחיטה דמבואר לקמן סי' ל"ג דהוי נבילה כו' פשיטא דמותר לשחוט אחריו דהוי נתנבלה בידו עכ"ד ואזיל לשיטתו בסי' ל"ג בש"ד ס"ק ה' שכ' דניקב הושט הוי נבילה והשיג על המהרש"א בבכורות כ' ב' ד"ה חלב שכ' דניקב הושט לא הוי אלא טרפה אבל לפמ"ש בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב דהעיקר כמהרש"א דניקב הושט לא הוי אלא טרפה והבאתי שם ד' התוספתא בפ"ב דחולין ומוכח כן וגם הרבה ראשונים דס"ל כן והארכתי הרבה בזה יעוש"ה וא"כ אסור לשחוט אחריו כיון דלא הוי אלא טרפה וכ"פ חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דאסור לשחוט אחריו כיון דלא הוי אלא טרפה והביא נמי ד' התוספתא הנ"ל וגם הביא ד' התוס' נדה כ"ג ב' ד"ה א"ר דמוכח כן שכ' וז"ל ושטו נקוב אמו טמאה לידה קסבר טרפה תי' כו' עכ"ל מוכח דס"ל דנקובת הושט הוי טרפה דאי נבילה לכ"ע אינה חי' עכ"ד

סעיף י (ט) יצא העובר כו'. ואם הוציא ראשו בין שחיטת סימן ראשון לשני כ' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל דנ' שהולד אין לו תקנה דסי' א' שלו כשחוט ואם ישחטנו ה"ל שהי' בין סי' לסי' ואפי"ה אסור לשחוט בנה אחרי' בו ביום למכרו לנכרים הבשר אם לא בסכין פגום או נחירה עכ"ד

סעיף יב (י) נכבשינהו כו'. והוא דעת בה"ג הובא ברא"ש פ' או"ב סי' ה' וכ' הש"ך בס"ק כ"ה דכל זמן שהם ביחד בע"ח לא בטלי