יד אליעזר חלק א רע

פרשת ק"ש בודאי חשיב יש לו עיקר מה"ת וכן ראיתי במהר"ן יפה שם שהק' כן על הצל"ח וכ' ליישב קושי' הצל"ח הנ"ל דאפשר לחלק בין היכא דאיכא ס' אי' דרבנן ובין היכא דהוי מצוה דרבנן היכא דיש ס' אין עליו חיוב לקיימו וכ' דבלא"ה קיל עשה דרבנן מל"ת דרבנן כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' בפלתי לעיל סי' ס"ט ס"ק י' שהק' נמי קושי' הנ"ל מהא דס' קרא ק"ש כו' והוכיח מזה דבדרבנן ס' מוציא מידי ודאי והאריך בזה ולפ"ד מהר"ן יפה לא מוכח כלום מזה ועי' בתשובת רע"א סי' כ"ה שהק' נמי קושי' הנ"ל מהא דס' קרא ק"ש לדעת הפוס' דס"ל דסד"ר אסור באתחזק אי' והניח בצ"ע ולפ"ד מהר"ן יפה ניחא ולפ"ד מהר"ן יפה מיושב נמי קושי' הפלתי הנ"ל מד' הרשב"א והר"ן בפ' לולב וערבה כו' וכן הק' נמי בנשמת אדם כלל קמ"ז סי' ט"ו ד' הר"ן אהדדי מהא דלולב וערבה לד' הר"ן בנדה ס"א שכ' בהדיא דאפי' באי' דרבנן אסור בדאתחזק אי' ודוקא דומיא דחוט שדרכו למשוך ביחד כו' והניח בצ"ע ולפ"ד מהר"ן יפה הנ"ל לק"מ ד' הר"ן אהדדי וגם אין כאן ראי' מד' הר"ן דלא כהש"ך דהר"ן בנדה והש"ך הנ"ל מיירי דוקא בדבר שיש בו דררא דאיסורא בהא הוא דמחמירין בספי' משא"כ בהך דלולב דאינה אלא מצוה וכן ראיתי בנחל איתן פ"א מהל' תפלה הל' א' שכ' נמי כן ליישב קושי' הצל"ח והנשמת אדם הנ"ל והביא ד' השעה"מ הל' מקואות שכ' שיש לחלק בין ס' אי' דרבנן ובין ביטול מצוה דרבנן כו' והאריך בזה ולא ראה המהר"ן יפה ד' השעה"מ והנחל איתן שכבר הקדימו בזה עוד כ' הנחל איתן שם ליישב קושי' הצל"ח על הרמב"ם דאמאי בס' התפלל אינו חוזר דכיון דס"ל דתפלה יש לו עיקר מה"ת כו' הו"ל לחזור שהרי יש לו חזקת חיוב כו' וס' אם נפטר ממנו דקי"ל אין ס' מוציא מידי ודאי אפי' בדרבנן כל שיש לו עיקר בתורה וכ' ליישב דהרי הרמב"ם ס"ל דאזלי' לקולא מדרבנן ואפי' יש לו עיקר בתורה והי' לו חזקת אי' והביא דכן מבואר במשל"מ פ"ד מהל' בכורות ובאבן העוזר ובמנח"י ובס"ט בד' הרמב"ם וא"כ הרמב"ם לשיטתו א"ש דלא מחייב לחזור בס' התפלל וגם מיישב בזה ד' הרמב"ם פ"ג מהל' ק"ש הל' ט"ו גבי ס' מי רגלים כו' יעוש"ה ועי"ש עוד במהר"ן יפה מ"ש ליישב קושי' הפלתי והאריך בזה ועי' פרמ"ג באו"ת סי' ס"ז במשב"ז ס"ק א' שהק' נמי קושי' הנ"ל וכ' ליישב משום דהכא איכא נגדה לא תשא ברכה שא"צ לפיכך אינו חוזר ומברך כו' עכ"ד ועי' בישוי"ע שם ס"ק א' שהק' נמי קושי' הנ"ל וכ' ליישב דאי ק"ש דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת ואזלי' לקולא כו' והיינו כד' הצל"ח הנ"ל וכבר כתבתי לעיל דדבריו תמוהים והאריך הישוי"ע שם בזה וכ' כהפרמ"ג הנ"ל ובסי' קפ"ו ס"ק א' כ' נמי ליישב קושי' הנ"ל בהא דס' קרא ק"ש כו' דבזה לא העמידו חז"ל דבריהם לחייב משום לא תשא וכמ"ש הסמ"ג דמה"ט אין מברכין על הס' משום דברכה לבטלה אסור ומה"ט אמרי' שב וא"ת עדיף ומיישב בזה נמי קושי' השער אפרים הנ"ל כו' דהתם קא' הגמ' א"ל רבינא לרבא כו' והנה רבינא ס"ל לקמן דהרהור כדבור דמי לענין מצות ק"ש וה"ה לכל הברכות א"כ אף בדרבנן יכול להרהר בלבו דמלתא דפשיטא דבהרהור אין חשש ברכה לבטלה וא"כ אף אי הוי מלתא דרבנן מ"מ מחויב הוא להרהר בלבו משום חזקת חיוב כו' ואף אם הוא מה"ת די בהרהור הלב וע"כ רבינא לטעמי' לא הי' יכול למנקט נפ"מ זו לענין ס' אמנם לדינא לדידן בודאי אי נימא דאינה חייבת רק מדרבנן פשיטא דאם יש ס' פטורה ויש חשש ברכה לבטלה אם תברך כו' עכ"ד ועי' בפר"ח שם סי' ס"ז ובס' מעון הברכות בברכות שם ובכתב סופר חאו"ח סי' כ"ח ובמפרשי הים בח' התשובות בתשובה להגאון חתם סופר מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ובאמת בלא"ה ל"ק קושי' הצל"ח הנ"ל מהא דס' קרא ק"ש כו' ומהא דפ' הרמב"ם דס' התפלל אינו חוזר כו' וכמ"ש החו"ד הנ"ל משום דתפלה וכן ק"ש אדעתא דחוב אי' אית בי' וכן קושי' הנשמת אדם הנ"ל בד' הר"ן נמי לק"מ וכמ"ש החו"ד דהתם גבי נטילת לולב כיון דנטילת לולב הוא אי' דרבנן לא דחי' אי' דרבנן מקמי ספי' ומ"ש הצל"ח הנ"ל דדין זה אי אמרי' בדרבנן ס' מוציא מידי ודאי תליא בב' תי' התוס' בפסחים ט' כו' כ"כ נמי בבינת אדם שער הקבוע סי' נ' ובמפרשי הים שם דתליא בב' תי' התוס' ועי' בראש אפרים ח"ב בכללי חזקה מהגאון בעל מג"ש סי' ג' שכ' נמי דמד' התוס' פסחים בתי' הב' הנ"ל מוכח דס"ל דסד"ר לא אזלי' לקולא אי איכא חזקה לחומרא דהא לתי' הב' אינו מוציא מידי ודאי אע"ג דסד"ר הוא כיון דהוא בחזקת טבל וכ' דאין להביא ראי' אפכא מתי' קמא דכבר כ' דס' הרגיל שאני דאע"ג דקאי בחזקת טבל מ"מ ס' הרגיל מוציא בדרבנן מידי ודאי אבל מחי' הב' יש ראי' כמ"ש דאם אפי' ס' הרגיל אינו מוציא מידי ודאי דרבנן כ"ש ס' פשוט עכ"ד הרי שכ' דאף התי' הא' הנ"ל נמי י"ל דס"ל דבדרבנן אין ס' מוציא מידי ודאי ואזלי' לחומרא באין ס' הרגיל ועי' בשעה"מ שם כלל ז' שהביא ד' הש"ך ס"ק כ"א שכ' דאם נתערב אי' דרבנן תד בחד ואח"כ נאבד א' מהן ולא נודע איזהו ל"א בזה סד"ר לקולא והפר"ח ס"ק ל"ד חולק עליו וכ' דאם נפל א' מהן חלי' לקולא מטעם סד"ר לקולא כו' וכ' דדין זה תליא בכ' תי' התוס' הנ"ל דלתי' הב' וכן ס"ל להטור באו"ח סי' תל"ח דאפי' בדרבנן ל"א ס' מוציא מידי ודאי ה"נ דכותי' כיון דאיכא ודאי אי' בתערובות זה אלא דמספ"ל אם זה שנאכל או נפל לים הי' של אי' אין ס' מוציא מידי ודאי ולתי' הא' כל בדרבנן אמרי' סד"ר לקולא ואתי ס' ומוציא מידי ודאי וכ' ועוד נ' דאפי' לתי' הא' של התוס' כו' לא כ"כ אלא דוקא בס' דאומר אכלתי' דהוי ס' הרגיל וקרוב לודאי וכמ"ש התוס' שם ד"ה ואת"ל וכן נמי ס' דמעושרין הן הוי ס' הרגיל וקרוב לודאי משוח דרוב חברים מעשרים הן אמנם גבי נפל א' מהן מודו דל"א ס' מוציא מידי ודאי ותמה על הש"ך והפר"ח איך אשתמיט מינייהו ד' התוס' והטור הללו יעוש"ה והיינו כעין ד' המג"ש הנ"ל ועי' בב"י סי' ל' מ"ש בד' התוס' הנ"ל והביא ד' המג"ש והאריך בזה ומסיק דבמקום דאתחזק התירא תחלה ושוב נולד בי' ריעותא המסלקת החזקה כל שריעותא זאת אינה מחזיק באי' ודאי כל שנולד אח"כ ס' הרגיל לסלק הריעותא אמרי' הדרא לחזקה קמייתא שהיתה בחזקת היתר ואפי' באי' דאורייתא הדין כן אבל אם הי' תחלה בחוקת אי' ממש או אין ס' מוציא מידי ודאי ומוכת ג"כ מכאן דאף אם הריעותא שנולד אח"כ שכיח יותר לאי' מלהיתר אמרי' בי' ס"ס כיון דהדרי' לחזקה קמייתא דהא בהך דהפילה נפל דאמרי' ס' וס' הוא מבואר בכמה דוכתי דס' זה מצוי יותר לאי' דאמרי' ר"פ המפלת דרוב נשים ולד מעליא ילדן ואעפ"כ כל שנולד אח"כ ס' שני שמא גררהו חולדה מטהרי' לכהן כיון שהי' לו חזקת טהרה מקודם ומיישב בזה קושי' הבינת אדם סי' ת' בהא דחשב לס' שמא רות הפילה דהא קי"ל רוב נשים ולד מעליא ילדן ומה שחי' דסמכי' מיעוטא לחזקת כהן שהי' טהור הוא תמוה דהא מוכח מכ"מ בש"ם ופוס' דהא דסמכי' מיעוטא לחזקה הוא רק מדרבנן כו' ולפמ"ש א"ש דכאן שאני דהדרי' לחזקה קמייתא ולכך בס"ס כל דהו מסלקי' הריעותא המסלקת החזקה כו' וכ' עוד ליישב דאף דס' השכיח יותר לאי' לא מקרי ס' כיון שאינו שקול כו' מ"מ היינו דוקא באם הס' הב' הוא ס' השקול אבל אם הס' הב' שכיח יותר להיתר מלאי' שפיר מצרפי' ג"כ ס' הא' ומקרי ס"ס כיון דס' אכלוהו מקרי ס' הרגיל וקרוב לודאי כו' שפיר מצטרף