יד אליעזר חלק א רסח

מטעמת דכיון דהחטין נאסרו מכח סד"א חזר אי' כודאי וכההיא דס' דרוסה שנתערבה ולטעם הרמב"ם שכ' בפ"ה משום דהוי תרי דרבנן אפי' בנפלו חטין שאינן מבוקעות שרי והשיג על הלח"מ כו' דלענין דינא שוין הן ולפמ"ש נפ"מ לענין דינא ופלפל בד' הפר"ח אי ס"ל כן והאריך הרבה בזה וכ' בסיף דכלל העולה ממ"ש דע"כ ל"א דכל שנתגלגל הדבר להיות אי' דרבנן לא חשבי' לי' סד"ר אלא דוקא כשבא זאח"ז כההיא דס' דרוסה כו' אמנם כל שבאו ב' הספי' כא' כההוא דביצת ס' נבלה וכההוא דתבשיל שנמצא בו חטין שאינן מבוקעות דמיד שנאסר התרנגולת או החטין מכח סד"א הותרה הביצה והתבשיל מכח סד"ר לכ"ע אמרי' דחשיב סד"ר ואזלי' לקולא כו' ואח"כ הביא ד' הפ"מ ח"א סי' ג' כו' והק' עליו והביא ד' המשל"מ פ"א מהל' מטמאי מו"מ לענין עובר שהוציא אבר כו' והק' עליו והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ' מ"ש ליישב הקושי' מד' הרי"ף כו' דדוקא היכא שגם אותו דבר גופי' שיש בו סד"א יהי' מותר וא"כ אנו מתירין דבר שכבר הוחזקנו להיות בו אי' תורה כיון שמה"ת בטל בשיעור שפיר אמרי' אף שרבנן החמירו בשיעורו כיון שס' טרפה הוא סד"ר לקולא כו' והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' ס"ד שהביא ד' הגאון ר' מאיר ווייל שכ' ליישב קושי' הנ"ל ומחלק בין ס' במעשה לספי' דדינא כו' והגאון רע"א משיג עליו דהא דהחמרנו תחלה מס' בנ"ד אף אם הי' הס' במעשה לא הי' בדרך הכרעה אלא דהי' אסור מס' ואח"כ לא מהני מה שנעשה אח"כ ע"י גלגול האי' רק מדרבנן ה"נ בספי' דדינא כו' כן והביא ראי' מד' הש"ך לעיל סי' י"ד ס"ק י"ב כו' והאריך הרבה בד' האו"ה ומהריב"ל הנ"ל יעוש"ה ועי' בגליא מסכת בקו"א סי' ב' מ"ש בד' הגאון רע"א הנ"ל והאריך הדבה בזה ולבסוף כ' ליישב קושי' הנ"ל מהרי"ף דאם נתרככו הני חיטי תחלה ואח"כ נפלו לתבשיל שפיר יש מקום לאסור כו' אבל הרי"ף איירי שנתרככו בתוך התבשיל עצמו דאתי מידי דאורייתא עם אי' דרבנן כא' בזה שפיר אמרי' לחלק בין אי' דאורייתא לדון ולהחמיר ובין אי' דרבנן דדנין להקל כו' ובזה מתורץ שד' התוס' חולין צ"ו א' לא פליגי על הרי"ף דהתם איירי בנתרככו מקודם דהא מביאים שם ראי' מעיכול שנעשה בעוף קודם שבשלו כו' עכ"ד והיינו כד' השעה"מ ולא ראה הגליא מסכת ד' השעה"מ הנ"ל שכבר הקדימו בזה וגם מד' הגאון רע"א הנ"ל משמט שלא ראה ד' השעה"מ שהרי לא הביאו ועי' בטור האבן סי' ב' שהק' על האו"ה והש"ך הנ"ל מהא דאיתא בפ"ד דטהרות ס' משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור והיינו משום דטומאת משקין עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן כו' וכ' ליישב דכל היכא דאמרי' דהדאורייתא עשתה איזה פעולה אסורה בזה ל"א דע"י גלגול אסור דא"כ דהפעולה דרבנן א"כ ממילא הדר להיות סד"ר אבל אם בחד פעולה נעשה דאורייתא ודרבנן בזה אף ע"י גלגול אזלי' לחומרא ומיישב בזה קושי' הפר"ח דביצת ס' נבלה שהנבלה גמרה ועשתה לביצה אחר שנתלבנה וכן באו"ח סי' תס"ז בחטה שנמצאת על התרנגולת וס' אם נתבקעה החטה כו' בזה אזלי' לקולא אבל בכלים שעתה אב"י כו' ע"י גלגול אסור שהרי הס' טרפה שהי' בה כשהי' ב"י זה הס' הוא גם עתה כו' א"כ גם עתה הס' אסור להכי בחבית ג"כ הרי צריכין אנו לומר שהמשקין טמאין עשו פעולה וטמאו החבית אף שודאי נגעו מ"מ הרי נתעורר עיקר הס' אם הטמא נגע בהם שע"י נטמא החבית ולזה אזלי' לקולא כו' עכ"ד והיינו כעין ד' השעה"מ הנ"ל ולא הביא ד' השעה"מ ואח"כ הק' על דין זה מע"ז נ"ב כו' תקרובות ע"ז של אוכלין מי מהני להו ביטול כו' וכ' ליישב ואח"כ הביא ראי' להאו"ה והש"ך מיומא נ"ה הנ"ל וכבר קדמי בשעה"מ הנ"ל בראי' זו ולא ראה הטור האבן ד' השעה"מ הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בנודע בשערים ח"ב ביו"ד סי' ט"ז שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל מהרי"ף כעין ד' השעה"מ וגם הוא לא ראה ד' השעה"מ הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי"ש עוד בתשובת רע"א סי' מ"ט וסי' ע"ט ובישוי"ע באו"ח סי' קפ"ו ס"ק א' ובכתב סופר חאו"ח סי' כ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ע"ב שכ' דדין זה של הד"מ והש"ך הנ"ל הוא תלמוד ערוך בביצה ג' ב' גבי וספי' אסורה ואם נתערבה באלף כו' והתוס' שם ד"ה ואחרות כ' דהאי ואם נתערבה אספי' קאי כו' והרי אף שהאי' בעצם הביצה הוא ס' דאורייתא מ"מ עכשיו שנתערבה הוא סד"ר דלו יהא ודאי אי' דאורייתא הרי חד בתרי בטל וא"כ האי' על כל הביצה רק מדרבנן והרי יש כאן ס' שמא הביצה כשרה והוי לי' סד"ר אלא ודאי כיון שע"י גלגול בא לו שהוא דרבנן ל"א בי' סד"ר לקולא כו' והאריך בזה בד' ר"י ור"ת בתוס' שם ואח"כ הק' מד' הרי"ף דפכ"ש הנ"ל וכ' דש"ה דב' ספי' נולדו ובאו כא' ממש כו' וכד' השעה"מ הנ"ל ועי' בס' כפות זהב ברישא דדהבא שם אות י"ד שהביא ד' מהריב"ל הנ"ל וכ' דמהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ה והבאר עשק סי' ס"ח נ' דחולקים על מהריב"ל והק' עליהם מהא דביצה הנ"ל וכ' ליישב עפ"ד רש"י שם כו' שכ' דמיירי שיש שם ב' תרנגולים כו' וקי"ל דב' חתיכות מקרי אתחזק איסורא וא"כ י"ל דס"ל כהש"ך דבאתחזק אי' ל"א סד"ר לקולא וא"ש למ"ד דהוי דבר שבמנין עכ"ד ולפ"ד אין ראי' הצ"צ ראי' מד' הגמ' לד' מהריב"ל הנ"ל אך י"ל דמהריב"ל לא ס"ל כפירש"י הנ"ל דמיירי בב' חתיכות וא"כ שפיר יש ראי' מהגמ' להריב"ל וכהצ"צ הנ"ל ועי"ש בב"י שכ' מתחלה די"ל דדין זה של הד"מ והש"ך והפר"ח הנ"ל הוא לשיטת הרשב"א והר"ן דס"ל דסד"א מה"ת אסור אבל לשיטת הרמב"ם כו' י"ל אם שוב נתגלגל ונעשה דרבנן מותר ואח"כ כ' דגם להרמב"ם אסור כאן כיון שמתחלה נעשה דרבנן בודאי מה בכך שאח"כ נעשה דרבנן מטעם נטל"פ והוי כאלו בשלו בשר עוף בחלב בכלים דודאי הכלי אסור אף לאחר מעל"ע דאף דהוי תרתי דרבנן מ"מ אסור כו' משא"כ בכה"ג דנעשה דרבנן אחר מעל"ע דז"א ס' כלל כיון שכבר נאסר מתחלה מסד"א דאסרוהו חכמים נעשה ודאי דרבנן ושוב אינו מועיל מה שניתוסף בו עוד דבר דרבנן וכמ"ש אם לא שלא נודע הס' תתלה ונמצא לפמ"ש באם נעשה הס' אחר שכבר נעשה דרבנן מותר כגון שנתבשל אי' בכלי ואח"כ נשתהא מעל"ע ואח"כ נולד ס' אם נשתמש ההיתר תוך כלי זה בצונן או בחמין וכדומה דודאי התבשיל מותר וכן קודם שבא זמן אי' כגון שבישל תבשיל של פסת בי"ג בניסן וא"י אם בכלי של פסח או של חמץ ב"י עד שאח"כ לאחר שטה ו' יהי' נטל"פ דמותר ג"כ מספד"ר דל"ש לומר דתיכף שנולד הס' נעשה כודאי אי' דעדיין לא תל שם אי' כלל וכעת שחל זמן האי' אז הוא סד"ר ממש כו' עכ"ד ומ"ש לדבר פשוט דאם בשלו בשר עוף בחלב בכלים דאסור הכלי אף לאחר מעל"ע עי' לעיל סי' ק"ג ס"ק י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ר"ט מ"ש בד' הש"ך הנ"ל והאריך בזה

סימן ז כ' הש"ך בדין כ' דספד"ר היכא שיש לו חזקת אי' בפ' בכ"מ ל"ה ל"ו דאזלי' לחומרא ואע"ג דאיכא התם חד שנויא דדוקא גבי טומאה שיש לה עיקר בדאורייתא אמרי' הכי מ"מ הא איכא התם שנויא אחרינא דר' יוסי מחמיר אפי' באי' דרבנן שאין לו עיקר דאורייתא וקי"ל כר"י כו' וכן מוכת למאי דיתבאר לקמן דין כ"ו בשם המ"ב דהרשב"א אוסר ס"ס בחזקת אי' והרשב"א בתשובה שם מדמי להדיא אי' דרבנן שיש לו חזקת אי' לס"ס בחזקת אי' עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ט"ו שכ' עליו דנמשך אחר הרשב"א וליתא כו' והביא ד' הרמב"ם פ"י מהל' מקואות