יד אליעזר חלק א רנח

דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן וכ"כ עוד הרמב"ם פ"י מהל' כלאים הל' כ"ז וז"ל בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן כו' צובעו שאין צמר ופשתים עולים בצבע א' ומיד הוא ניכר ושומטו ואם לא ניכר ה"ז מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצאו וכבר ביארנו בהל' ביאות אסורות שכל אי' ספי' מד"ס ולפיכך הקלו בס' עכ"ל וכן הוא דעת הראב"ד שם שכ' וז"ל א"א אמת הוא זה שכל הספי' אינן של תורה מיהו קי"ל כל ס' אי' תורה לחומרא ובדרבנן לקולא עכ"ל ועי' בכ"מ שם וברדב"ז שם ובהל' טומאת מת שם השיג הראב"ד וכ' וז"ל א"א זהו שבוש גדול שהרי אמרו בכמה מקומות ספי' דאורייתא לחומרא ספי' דרבנן לקולא וזו ספי' דאורייתא הוא אבל הי' לו לומר משום דה"ל ס"ס ואפי' בדאורייתא לקולא עכ"ל ועי' בכ"מ שם שכ' וז"ל ויש לתמוה על הראב"ד שבסוף הל' כלאים הודה לד' רבינו וכאן כ' שהוא שבוש גדול עכ"ל הנה ס"ל להכ"מ דכונת הראב"ד הוא להשיג על הרמב"ם משום דספי' דאורייתא מה"ת לחומרא והרמב"ם ס"ל דמה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא ומש"ה כ' דד' הראב"ד סתרי אהדדי מהא דהל' כלאים הנ"ל וכן ס"ל להבני שמואל סי' מ"א בכונת הראב"ד וכ' נמי דד' הראב"ד סתרי אהדדי מהא דהל' כלאים הנ"ל הובא דבריו בפר"ח כללי ס"ס כלל א' אך המהרי"ט ח"ב ביו"ד פי' א' כ' דהראב"ד שפיר ס"ל כהרמב"ם וכמ"ש בהל' כלאים הנ"ל אבל השיגו על הרמב"ם שבא ליתן טעם למה טהרו חז"ל באותה שהטילה נפל לבור דאכתי כיון דספי' דאורייתא הוא מחמרי בה רבנן בכל דוכתי ומה ראו כאן לטהר אם לא מטעם ס"ם כו' והשיג על הכ"מ והאריך בזה וכ"כ הפר"ח כמהרי"ט בדעת הראב"ד והביא ד' מהרי"ט והשיג על הכ"מ והבנ"ש הנ"ל וכ"כ הפלתי בבית הס' דכן הוא דעת הראב"ד וכ"כ בכפ"ת בסוף הס' והביא בשם הראנ"ח ח"א סי' ס"ח דכן הוא דעת הראב"ד וכן עיקר בדעת הראב"ד דס"ל כהרמב"ם הנ"ל דספי' דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא וכן הוא דעת הרי"ף דרק מדרבנן לחומרא שכ' בשבת קל"ו א' גבי לא שהה ל' יום באדם דספי' הוא וז"ל ולגבי אשת אח דמחייבי כריתות הוא החמירו בה רבנן ולא מייבם אשת אח מס' דספי' דאורייתא לחומרא כו' עכ"ל הרי להדיא שכ' על ס' כרת דאורייתא דרבנן החמירו וכ"כ בדברי אמת בקונטרס ח' בענין דברי סופרים סי' א' להוכיח כן מד' הרי"ף אלו דס"ל כהרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי' בכפ"ת שם שכ' די"ל דהרי"ף בפ"ק דקידושין ס"ל כהרמב"ם הנ"ל והביא תשובת מהרק"א שצדד לומר דהרי"ף ס"ל כהרמב"ם ועי' בהגהות מהרד"ל בכתובות ט' ב' שכ' דדעת הנ"י בסוגיא דרוכל כהרמב"ם הנ"ל ודעת הרשב"א בחידושיו לקידושין ע"ג א' ד"ה ממזר ובתוה"ב הארוך בדיני תערובות בית ד' שער א' דספי' דאורייתא מה"ת לחומרא דלא כהרמב"ם והשיג עליו וכן הוא דעת הרא"ה בבדה"ב שם שער ב' דספי' דאורייתא מה"ת לחומרא וכן הוא נמי דעת הר"ן ספ"ק דקידושין ל"ט א' ד"ה גרסי' ובתשובה סי' נ"א דספי' דאורייתא מה"ת לחומרא וכן הוא נמי דעת רש"י דספי' דאורייתא מה"ת לחומרא וכמ"ש מהרי"ט שם להוכיח מד' רש"י בקידושין ע"ג א' וכ"כ הרשב"א שם שכן הוא דעת רש"י וכן מוכת מד' רש"י ביבמות פ"ח ב' ד"ה ה"ד שכ' וז"ל דהא ודאי באי' מפורסם ואפי' באי' ספק לא אצטריך קרא דודאי כפינן לי' עכ"ל ואי נימא דס"ל דספי' דאורייתא רק מדרבנן לחומרא שפיר אצטריך קרא לאי' ס' דהוי רק מדרבנן לחומרא להכי אצטריך קרא דכפי' א"ו מוכת דס"ל לרש"י דספי' דאורייתא מה"ח לחומרא ומש"ה כ' דלא אצטריך קרא באי' ס' דודאי כפי' לי' וכ"כ הפר"ח שם להוכיח כן מד' רש"י אלו וכ' עוד להוכיח מד' רש"י תולין כ"ב ב' ד"ה אצטריך שכ' וז"ל וכיון דלא פשיטא לן לא הא ולא הא מהיכא תיסק אדעתין לאכשורינהו עכ"ל דמוכח דס"ל דמה"ת לחומרא ועי' בתפארת ישראל על הל' נדה בסוף הס' בקונטרס הספי' ובברית יעקב חיו"ד סי' נ"ח מ"ש בדעת רש"י והאריכו בזה. ובדעת התוס' הנה המהרי"ט שם כ' להוכיח מד' התוס' יומא ע"ד א' ד"ה אצטריך דס"ל כהרמב"ם הנ"ל דרק מדרבנן לחומרא והאריך בזה אבל הפר"ח שם כ' להוכיח מד' התוס' חולין כ"ב ב' ד"ה אצטריך דס"ל כהרשב"א הנ"ל דמה"ת לחומרא וכ' דכן מוכח נמי מד' התוס' שבת קל"ה א' ד"ה ולא ספק דמה"ת לחומרא והשיג על מהרי"ט הנ"ל ועי' בעצ"ל דיני ס"ס שכ' נמי דמד' התוס' דשבת מוכח דס"ל כהרשב"א הנ"ל ולא הביא ד' הפר"ח הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' במלא הרועים אות ס' ענין ספי' דאורייתא סי' י' מ"ש ע"ד מהרי"ט ועי' בפלתי שם שכ' להוכיח מד' התוס' סוטה כ"ח א' ד"ה מה ת"ל שהק' מנלן דנעשה כודאי דלמא לא הוי רק ס' ומ"מ אסור דהא ספי' לחומרא כו' ומאי קושי' הא לא אתחזק איסורא דאשה בחזקת היתר לבעלה עומדת וא"כ שורת הדין דמותרת ד"ת רק מחמת קינוי וסתירה החמירה התורה בס' זו כודאי לאוסרה ועכצ"ל דס"ל כהרשב"א דבשל תורה אפי' לא אתחזק אי' ס' אסור מה"ת ושפיר הק' עכ"ד והיינו כהפר"ח הנ"ל בדעת התוס' ועי' בש"ש שמעתא א' פ"ז שכ' להוכיח מד' התוס' יבמות פ' א' ד"ה נעשה דס"ל כהרשב"א הנ"ל וכן משמע נמי מד' התוס' כתובות נ"א ב' ד"ה אונס כהרשב"א שכ' וז"ל אע"ג דאבוה דשמואל חיישי' קא' משמע לי' דמדאורייתא קא' דאי מדרבנן לא הוי מוציאין אותה מבעלה על כך עכ"ל ואי נימא דס"ל דמדרבנן לחומרא א"כ מאי פריך הגמ' אונס דשריא רחמנא היכי משכחת לה הא מדאורייתא ודאי כל ספי' שריא אלא דרבנן חשו לה ואמרו דספי' דאורייתא לחומרא ומוכח דס"ל להתוס' דמה"ת לחומרא ושפיר פריך הגמ' אונס דשריא רחמנא היכי משכחת לה והיינו כהפר"ח והפלתי בדעת התוס' וכן ראיתי בארעא דרבנן במהדורא בתרא בהשמטות אות ס' סי' קס"ו שכ' להוכיח מד' הגמ' הנ"ל לפי' התוס' כהרשב"א ועי' בשעה"מ פ"ט מטומאת מת הל' י"ב שהק' מד' הגמ' הנ"ל על הרמב"ם וכ' ליישב דהרמב"ם ס"ל דחיישי' מדרבנן קא' ומאי דפריך אונס כו' היכי משכחת לה היינו כיון דמס' התירו מדאורייתא אין להם כת לחכמים לאסור וכמ"ש הט"ז כו' ומשני כגון דקאמרי עדים כו' נמצא שלא בא התירו מפורש ומש"ה אסור מדרבנן עכ"ד ועי' בקונטרס הספי' שם מסעי' ט"ז עד סעי' כ' מ"ש בדעת התוס' והאריך הרבה בזה ועי' בב"י בפתח השער שם מה שהשיג עליו והאריך בזה ומסיק דרש"י ותוס' ס"ל כהרשב"א והר"ן והיינו כהפר"ח והפלתי הנ"ל בדעת רש"י ותוס' ועי' בהגהות מהרד"ל שם ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ר"ת מ"ש בדעת התוס' ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' המקור ברוך סי' ל"א שכ' דדעת הרא"ש כהרשב"א ממ"ש בפ"ב דיומא דתוס' יוה"כ צריך שיהי' קודם ביהש"מ דאלו ביהש"מ ס' יום ס' לילה כו' ובלא ריבוייא דקרא צריך לפרוש מס' כו' והוא השיג עליו דאין ראי' מד' הרא"ש אלו והאריך בזה. והנה הרשב"א והר"ן הביאו ד' הרמב"ן שהביא ראי' דמדרבנן לחומרא מהא דאמרי' בקידושין ע"ג א' דבר תורה שתוקי כשר כו' והתורה אמרה לא יבא ממזר כו' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ס' יבא אלמא לא אסרה תורה אלא האסורין ודאין הא ס' איסורין לא ודחו דבריו דאדרבה דוק מינה דבעלמא ספי' דאורייתא אסור דאי לא ל"ל לרבא לארוכי לישני' לימא מ"ט משום דהוי ס' וספי' שריא ומ"ש ממזר דנקט א"ו ס' ממזר דוקא קא' אבל שאר ספי' לא וממזר שאני דרבי' רחמנא קרא להתירא כו' עכ"ל ולהרמב"ן צ"ל דס"ל דגלי קרא בממזר דספי' מותר וגמרי'