יד אליעזר חלק א רמב

גרוגרות חלק בפ"ע אבל בעוף נבלה שנתערב באחד וחצי ונחתכו כולן בכי הא ל"א חד ברובא בטל מה"ת דמאחרי רבים גמרי' דכתיב בסנהדרין ומינה יליף לכל דבר העשוי מחלק גם כי הנך גברי דלא בטל אלא אחד בתוך שנים ממש ומיהו כיון שנעשה אברים ה"ל כגרוגרות כו' והאריך בזה וסיים דלענין דינא המיקל במשהו יותר אף באי' תורה כהפר"ח אין לגעור בו עכ"ד ועי' במקמ"ח שהאריך בזה והביא ד' השימקו"ב הנ"ל וכ' דיצא לנו מדבריו דבדבר הגס בעי' פי שנים נגד האי' דיהי' דומה לסנהדרין דב' מזכין וא' מחייב משא"כ היכא שנתערבו דבר הגס בדבר הגס כגון עוף נבלה שנתערב בעוף וחצי כשרה אינו מועיל ביטול מדאורייתא דלא הוי דומיא דסנהדרין ואלה הם ד' הרמב"ם שהוצרך בחתיכות נבלה פי שנים בכשרה נגד הנבלה דבדבר הגס בעי' פ"ש ומ"ש שנימוח חלב האלי' בעי' פ"ש סברת הרמב"ם בזה כיון דהחלב בא מדבר הגס כדבר הגס דייני' לי' והשימקו"ב נסתפק בזה ולהרמב"ם פשיטא לי' הך סברא דבדבר הגס דייני' לי' כיון דבא ממנו ומ"ש הרמב"ם בראש הפ' דסגי ברובא מיירי בלח ובזה פשיטא לי' דלא בעי' פ"ש אלא במשהו יותר נגד האי' סני ובזה ד' הרמב"ם ברורים וא"צ להוציא דבריו מפשטי' כו' וכן ל"ק מה שהק' הפלתי מדם הפר והשעיר דשם בלח בלח דסגי במשהו יותר והוא סברא מדעת הרלב"ח הנ"ל דס"ל בלח בלח בעי פ"ש ברובא אבל לא ביבש ולהשיוקו"ב והרמב"ם הוא בהיפך דבלח בלח סגי במשהו יותר וביבש ביבש בעי' פ"ש ברובא וה"מ בדבר הגס אבל חטין בחטין סגי בחטה אחת יותר מדאורייתא ונ' ברור דאף בדבר הגס דבעי' רובא ממש ה"מ שנתערב א' בב' ובזה בעי' רובא ממש ולא סגי באחד וחצי או בב' קטנים ממנו דדומיא דסנהדרין בעי' דהוי חד מזכה וב' מחייבין כו' דל"ש שם א' וחצי אבל היכא דנתערב ב' בג' ובזה בודאי סגי דהא בסנהדרין כה"ג מועיל דג' מזכין וב' מחייבין אזלי' בחר הג' ולא בעי' פ"ש וא"כ באי' כה"ג מועיל ובזה נדחה כל ראי' הפר"ח כו' ודעת הרמב"ם והשימקו"ב כמ"ש ומסתבר כותייהו ומ"ש ראי' מפ' התערובות ומחולין כ"ו אין ראי' ובפרט לפמ"ש דבדבר הגס ב' בג' בטל דאורייתא וגם דינו של הש"ך צ"ע במ"ש דאם נתערב חתיכה גדולה בב' חתיכות קטנות דבעל ברוב כיון דבהשנים יחד יהי' נגד האי' משהו יותר לדעת השיטה והרמב"ם צ"ע בזה דלא הוי דומיא דסנהדרין וצ"ע לדינא עכ"ד ועי' בשערי תורה ח"ג כלל ב' פרט ט' שהביא ד' המנח"י והפלתי הנ"ל דמדרבנן בעי' כפל מד' רש"י בביצה ד' ב' גבי עצים שנשרו מן הדקל כו' והאריך בזה ועי' במשנת חכמים הל' יסוה"ת סי' ב' ביבין שמועה אות ז' מ"ש והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ק' מ"ש בד' מהרלב"ח ובדברי השימקו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ד) שלא במינו. עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' דמשכחת לה נמי כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שא' מהם אסור וא"י איזה מהם כו' וכ' בדגול מרבבה דלדעת הב"ח ואחרונים בפי' ד' הטור שהביא הש"ך בסי' ק"י ס"ק י"ד מקרי זה קבוע כו' ולא בטל עכ"ד ולא נהירא וכמו שהשיב עליו המקמ"ח דהתם מיירי שנתערבו החנויות וכל חתיכה היא בחנות דל"ש ביטול בזה כיון דכל חתיכה עומדת בפ"ע והתערובות בחנויות אבל הכא מיירי דהתערובות בחתיכות ובאופן דלא הוי חתיכה הראוי' להתכבד כגון שקטנים יותר מדאי או גדולים יותר מדאי עכ"ד ועי' בס' טיב גיטין בתשובות שבסוף הס' סי' ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ח) ואם מכירו. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ת' שכ' להסתפק במבשא"מ כו' ונפל א' מהם לים או נאכל בשוגג אי מותר לאכול ב' ב' כו' או לאו כו' ויראה לאסור אף בהפ"מ עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק ד' שכ' אם נפל א' לים הרשב"א בתשובה סי' רע"ג הביאו הב"י ובתה"א ובש"ך בכללי ס"ס סי' כ"ב מוכח דאסור אמנם מד' התוס' פסחים מ"ד א' ד"ה איתיבי' דמוקי לההיא דב' קופות במבשא"מ מוכת דאם הי' יותר מכזית בכא"פ מוכח דחולין ואפשר דנפל גרע עכ"ד ובסי' שאח"ז ס"ק י"ג כ' והנה יבש ביבש כו' ונאבד א' מהם הנה דעת האו"ה כלל כ"ו דין י"א כ' דכל דינים השייכים לענין דבר חשוב כגון לענין נאבד א' מהם או לענין ב' תערובות שייך ג"כ לענין יבש ביבש שלב"מ אמנם נ' דאין כ"כ ראי' מאו"ה דאו"ה לשיטתו דטעם דיבש ביבש שלב"מ דאוסר עד ס' מדרבנן דהוא חומרא בעלמא משום דחשיב קצת כדבר שיש לו תקנה ולשמא יבשלם לא חייש דאחר שיתבטל אין הטעם אוסר כו' ודאי דלא גרע משאר דברים שאין מתבטלין דמותר בהנך גווני אבל לדידן דטעם האי' הוא דשמא יבשלם ויתן טעם וכשנ"ט בבישול אסור מדאורייתא אפי' אתר שנתבטל מה"ת יהי' מותר כשנפל א' מהם דהא מ"מ איכא למיחש שמא יבשלם ויבא לידי אי' דאורייתא דהא נגד לבשלם ודאי דלא הותר בהנך התירים ומה"ת לא ניחוש שמא יבשלם אמנם המנח"י כלל ס"ג אות כ"א מתיר גם בזה ובטלה דעתי עכ"ד והפרמ"ג לא הביא ד' האו"ה ולא ד' התוס' פסחים הנ"ל ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' י' שהביא נמי ד' האו"ה וכ' דהאו"ה אזיל לשיטתו כו' והביא ד' החו"ד הנ"ל וכ' דכן נ' כהמנח"י להתיר מד' התוס' זבחים ע"ד א' ד"ה ונפלה בסוף דבריהם דאף בתרומה אם נפלה בפחות מק' ונפל א' לים ג"כ מותר והביא ד' הרמב"ן והר"ן בסוף ע"ז דהביאו י"א דאם נפלה א' לים לא שרי' רק היכא דיש שיעור כדי לבטל רק מוטעם חשיבות או דבר שבמנין לא נתבטל בזה מהני אבל כשאין בו כדי שיעור ביטול לא שרי' לומר דאי' נפל והרמב"ן והרשב"א בתוה"ב הסכימו דאף בחד בתרי מהני וכ' והעיקר לזה משום דכבר נתבטל ברוב מה"ת וכל בדרבנן יכולין לתלות וכ' דכן משמע מד' הרמב"ם פט"ו מתרומות דאף בתאנים אם מנכר נפילתן תלי' ובתאנים לא משכחת דיצטרך לתלות רק אם נתערב בפחות מק' וכיון דתלי' אף במה דאסמכוה אקרא לתלות מכ"ש בחומרא זה דלא מצינו מבואר כ"כ בש"ס גזירה זו שמא יבשלנו ויתן טעם עכ"ד עוד הביא ד' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שכ' דאם נתערב חתיכת אי' של ראובן בב' חתיכות של שמעון כו' דבאי' אכילה דשם בעלים עלי' ודאי מחייב לי' לשלומי דמי חתיכה מעליא ובאיה"נ מסתפק אי צריך לשלומי כו' וכ' דהדברים מבוארים באו"ה כלל כ"ג סי' י"א שכ' דאם האי' מותר בהנאה ושל ישראל יתן לו אחת מהן ויתלה בו האי' ומשמע מדבריו דבאיה"נ אסור ליתן לו דא"כ נהנה מאיה"נ ועי' בפי' המשנה להרמב"ם פ"ב דערלה שכ' דערלה וכה"כ דאי' איה"נ ואין ממון שום אדם וכשבטלו במיעוטן הותר באכילה כל התערובות ועי' בבעה"ת בענין אם הלוה דמי חליפי איה"נ דלא נתחייב לשלם ומכ"ש דא"ת להרם לשמעון מהתערובות אמנם באי' אכילה אם צריך לשלם לו דמי נבלה כו' א"ד חייב לתת לו חתיכה אחת בעינא כמו אם נתערב לו דבר היתר דאמרי' דהוי שותף עכ"פ שיתן לו ויברר לו להבעלים עכ"פ אחד כן נמי בזה י"ל דחייב לתת לו חתיכה אחת ממש וחבירו יאכלנה א"ד יכול לסלוקי בדמי נבלה לבד ועי' תו"מ סי' רכ"ט דאם נתערב קב שעורין של א' בחטין של חבירו ומכרו מבואר בירושלמי ספ"ה דתרומות דנותן לו דמי שעורין והשאר יחלוקו והביאו התשב"ץ ח"ב סי' רע"ג וי"ל שם דכיון דכבר השתכר בשל חבירו ואינו בעינא ותובע דמיהן לכך יחלוקו דהריווח בא מכת שניהן אבל כאן דהן לפנינו י"ל דזה תובע חלקו מהחתיכות שיתן לו אתת מהן עכ"ד ועי' בשמחת יו"ט מהגאון מפלאצק בביצה ל"ת ב' שכ' להסתפק אם יש לא' חתיכה שאסורה ונתערב לו בב' חתיכות היתר של חבירו כו' אם תובע בעל החתיכה האסורה דמי חתיכה שלו אם צריך לשלם לו דמי החתיכה