יד אליעזר חלק א רלט

המנח"י שכן מוכח בש"ס חולין דקא' לר"י כו' דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא והתם קאי להדיא בדג טמא שכבשו ולהרמב"ם והרע"ב כולה מתני' חדא בבא הוא לפמ"ש לעיל כיון דכל המתני' חדא בבא הוא וכולי מיירי בביטול הציר י"ל דמיירי שלא נכבש מעל"ע ואח"כ הביא ד' הנו"ב הנ"ל שהשיג על השיך והביא ראי' מד' הר"ש והרא"ש הנ"ל וכ' עליו דלפמ"ש מתורץ הכל מה שהשיג על הש"ך וד' הט"ז והש"ך נכונים דע"י כבוש אסור מה"ח עכ"ד ועי"ש עוד בנו"ב מה שהק' על הש"ך כו' והאריך בזה ופ' דע"י בישול אסור מה"ת ובכבוש מותר מה"ת יעוש"ה ועי' בבית יהודא שם שהשיג עליו וכ' דאדרבה מד' הגמ' פסחים מ"ד ב' ראי' להש"ך כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהשיג ע"ד הנו"ב הנ"ל מד' התוס' בע"ז ס"ז והרשב"א שהביא הב"י סי' צ"ח כו' והאריך בזה ועי' במנח"י בסוף הס' בקונטרס סלת למנחה מבן המחבר שם שהביא ד' האורח מישור שהק' על המנח"י מד' הגמ' הנ"ל דקא' בב"ת דחידוש הוא כו' והוא השיג עליו ומיישב קושי' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש ע"ד האורח מישור והסלת למנחה והאריך בזה ועי"ש עוד בנו"ב שכ' דדין זה אם ע"י בישול אסור מה"ת או לאו תליא בב' תי' של התוס' חולין קי"ב ב' ד"ה ורוטבן ועי"ש בבית יהודא ובעה"ב מ"ש ע"ד הנו"ב ומ"ש הב"י ע"ד החו"ד סי' ק"ג ס"ק ב' שהשיג על הנו"ב והאריך בזה ועי"ש עוד בעה"ב שהביא ד' המרדכי פגיה"נ סי' תרע"ה שכ' בשם מהר"ם דציר נבלה וטרפה י"ל דאינו אסור מה"ת כיון דליכא קרא לרבוי' כמו בדגים ומ"ש הוא עליו והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה הכלים. עי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' מ"ש טעם לחלק בין הדגים להכלים והאריכו בזה יעוש"ה

סימן קח

סעיף א (א) אין צולין כו'. עי' ש"ך ס"ק א' שכ' דבשניהם כחושים שרי אפי' לכתחלה כו' והוכיח כן מהש"ס בפסחים ע"ו ב' כו' בשר שמן כו' וגם מדתלי טעמא דמפטמי אהדדי משמע להדיא דבשניהם כחושים אפי' לרב שרי עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ב' שהק' דלפ"ד התוס' בע"ז ס"ו ב' והרמ"א לקמן ובאו"ת סי' תמ"ז דבחמץ בפסח דמשהו אסור גם ריחא אסור כו' א"כ כיון דעכ"פ יש טעם משהו איך יהי' מותר לצלות לכתחלה אף בשניהם כחושים הא אין מבטלין א"ל עוד הק' ע"ד התוס' פסחים שם שהק' דמאי פריך הגמ' שם אבל משום תערובות טעמים שרי לוקמי בשניהם כתושים וליכא תערובות טעמים דלפמ"ש בעצמם דמשהו איכא א"כ גם בכחושים איכא תערובות טעמים ואסור לכתחלה משום דאין מבטלין א"ל כו' ע"כ קושי' וכן הק' בצל"ח שם ועי' בעה"ב ס"ק א' שכ' ליישב עפ"ד הרשב"א שהביא המחבר לעיל סי' צ"ט סעי' ז' דאי' מועט שנבלע בכלי שדרכו להשתמש בשפע כו' מותר להשתמש בו לכתחלה כו' הרי דדעת הרשב"א דמה שא"א לבא לידי נתינת טעם מותר לבטל לכתחלה ואין בו משום אין מא"ל ואף הטור שחולק הוא רק מטעם דלמא מבשל בו דבר מועט אבל בגוף הך סברא מודה דלא הוי מבטל א"ל וה"ה בזה בשניהם כחושים אע"ג דאיכא משהו כיון דע"י ריח בכחושין א"א לבא לידי נ"ט אין כאן מבטל א"ל כו' והאריך בזה ואח"כ ה' ליישב קושי' הצל"ח שם בשם חכם א' שהק' דהא רב ס"ל מב"מ במשהו א"כ למה אמר רב בשר שחוטה שמן כו' הא גם בכחושים יש לאסור דמשהו מיהו איכא וכ' ליישב לפ"מ דאמרי' בתולין צ"ט ב' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ופי' התוס' והרשב"א דאינו אסור רק מדרבנן ובדרבנן ל"א מב"מ לא בטל והנה בריתא בעלמא ודאי דליכא אי' תורה רק בטעמא דטכ"ע לומדים ממשרת אבל ריחא לא הוי רק מדרבנן וכמ"ש הפלתי ובאי' דרבנן ל"א מב"מ לא בטל ואינו אסור במשהו לכך הוצרך לומר דוקא בשמן ואף לפ"מ שנ' מד' רש"י ותוס' ביבמות פ"ב דגם בדרבנן אמרי' מב"מ לא בטל כו' וא"כ צ"ל דהא דמשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כפשוטו דמשום דהוא זיעה בעלמא הקילו וכ"כ הריטב"א שם כו' וי"ל דה"ה בריח דמסברא גרע מציר כו' ושפיר י"ל דבריחא אף לרב מב"מ בטל כו' ואח"כ כ' ליישב קושי' השעה"מ פט"ו ממכ"א על הרי"ף פגיה"נ כו' והאריך בזה ועי' בס' ברכת אברהם בפסחים ע"ו ב' מ"ש בד' הש"ך הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש לענין ריחא אי אסור מדאורייתא או מדרבנן כו' ובס"ק ב' ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה והנה הפלתי ס"ק ו' כ' מסברת עצמו בפשיטות דריחא מלתא אינו אסור אלא מדרבנן כו' וכעת ראיתי בהלכות גדולות הל' דם סי' ס"ה שכ' וז"ל והלכה כלוי דקא מסייע לי' קרא דכתיב משרת דאטעמא קפיד רחמנא אבל ריחא לא עכ"ל הרי דס"ל בהדיא דהא דרב דס"ל ריחא מלתא הוא רק מדרבנן והיינו כד' הפלתי ולא ראה הפלתי ד' הבה"ג אלו שכבר הקדימו בזה וגם הישוי"ע הנ"ל לא ראה ד' הבה"ג שהרי לא הביאו ועי' בס' דברי שאול בדרוש לשבה"ג בסוגיא דפסחים ע"ו מ"ש והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' הבה"ג הנ"ל שהרי לא הביאו

(ב) שלא יגעו. עי' פלחי ס"ק ה' שדקדק מד' התוס' בע"ז דאם נוגעים זה בזה אז אסור כולו אף בכחוש וחגור גדול כו' וכן דקדק מד' המרדכי פ' כ"ש ועי' בעה"ב שכ' עליו דזה דבר חדש שלא נזכר בשום פוסק דבנוגעים זה בזה אמרי' ריחא מלתא כו' והאריך בזה וכ' דלדינא אין לחוש לד' הפלתי להחמיר ליטול כ"נ אף במקום שלא נגע מטעם ריח רק במקום שנגע אוסר כ"נ באי' כחוש כדלעיל סי' ק"ה כמו שנ' מכל הפוס' ואח"כ השיג על הצל"ח והק' עליו והאריך בזה ומסיק דאין ללמוד ריחא ממגע ועי' בישוי"ע ס"ק ג' ד' ה' מ"ש והאריך בזה ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הלח"מ פי"ג ופט"ו מהל' מכ"א והאריך בזה יעוש"ה

(ג) בהג"ה דבר חריף. עי' בפר"ח ס"ק ח' ובפלתי ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ובדברי שאול שם מ"ש ע"ד האו"ה והאריכו בזה ועי' ש"ך ס"ק י"ב שהביא ד' החשומ"יי ועי' בעה"ב ס"ק ד' שכ' דאין כלי בולע ע"י ריח והביא ראי' ע"ז כו' והאריך בזה ובד' החשומ"יי

(ד) בדאיכא ס'. עי' בעה"ב שם מ"ש לענין היכא דליכא ס' נגד האי' וטועמים את ההיתר ומריחים ואין בו לא טעם ולא ריח של אי' אי שרי או לאו והאריך בזה והניח בצ"ע ועי' בס' המנוחה בסוף הס' בבית מנוחה שם בסוגיא דריחא מלתא מ"ש ע"ד או"ה והאריך בזה יעוש"ה

(ה) האוסר במשהו. עי' פלחי ס"ק ז' מ"ש ליישב ד' הרי"ף פגיה"נ דהא דכ' דמה שנאסר במשהו אמרי' ריחא מלתא היא לאו דוקא משהו אלא כל שאינו בכלל ס' דמה שהוא בכלל ס' היינו בנ"ט דקפדי' עליו וריחא לאו טעמא הוא דאינו מורגש טעם כו' רק במה דאינו נ"ט כו' משהו מיהו קרי' לי' ראינו בנ"ט וא"כ כיון דאינו בנ"ט ולא קפדי' אטעם בזה י"ל ריחא נמי דהא לא קפדי' אנ"ט והנה דעת הרי"ף כדעת רש"י חולין צ"ט תרומה אפי' מין בשא"מ בק' וכיון דנפקא לן מכלל ס' שהוא בנ"ט דין הוא שיהא ריחא מלחא כמו למ"ד מב"מ לא בטל וא"ש ד' הגמ' דתרומה דמיא למב"מ לרב דעכ"פ נ"ט ליכא כו' עכ"ד ואין דבריו נ' וכמו שהק' עליו המקמ"ח דהמעי' ברש"י חולין צ"ט א' ד"ה אין בהם שכ' דכי בעי' ק"א בתרומה היכא דאיתא לאיסורא