יד אליעזר חלק א כג

לסברא זו דלא מהני אמתלא היכא דעשה מעשה כ' בתשובת הרא"ש כלל ס"ה הובא בש"ך סי' פ"א ס"ק מ"ה שכ' כיון דאיכא כתב ידו לא אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את בניו דלא אשכחן הכי אלא בדיבור בעלמא כגון מאן מסיק בי אלא פ' ופ' ושכ"מ שאמר מנה לפ' בידי אבל היכי שכתב ידו או אחד כתב והוא חתם בחתימה ידו ניכרת ונתקיימת כולי האי לא עביד שלא להשביע את בניו ובש"ך פי' אפי' שכת"י הוא ת"י ואף שטענת שלא להשביע הוא אמתלא משמע שנגד מעשה לא מהני אמתלא וכ' מיהו יש לדחות בפשיטות להמעי' שם כו' עכ"ד ועי' בערוגות הבושם שם אות כ"א מ"ש ע"ד תשובת הרא"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' י"א מ"ש והאריך בזה ועי' בתב"ש ס"ק ע"ו שכ' מתחלה להביא ראי' דנגד מעשה לא מהני אמתלא מהתוספתא פ"ה דמ"ש מצא חביות מלאה פירות וכ' עליו תרומה ה"ז תרומה כו' ר' יוסי או' תולין שאני או' אשתקד היתה מלאה תרומה ופינן ומודה ר"י שאם כ' בחרס ונתון ע"ג החביות כו' אם תרומה תרומה וביבמות קט"ו ב' אמרי' דטעמא דת"ק דאם איתא דפינן מגרר הי' גריר לה פי' הי' מחקו ור"י ס"ל דלמא לפנתיא שבקי' פירש"י לחיזק שיבדלו מחבי' זו שיסברו הרואים שתרומה הוא ולפ"ז קשה מ"ט מודה בסיפא ה"נ איכא למימר דלפנחי' עבדה אלא ש"מ דה"ט דברישא לא קעביד מעשה אלא דלא גריר לי' ובסיפא אם איתא דפינן א"כ גם החרס פינה ואח"כ הניחו וכולי האי לא עביד לפנתי' כו' ואח"כ דתה זה דביבמות תרצי' לר"י בהאי לשנא דלמא אשתלי' א"נ לפנתי' שבקי' י"ל דהאי א"נ לאו למימרא דבחד סברא סגי לי' לר"י אלא דמתרווייהו מיקל ר"י כיון דאיכא ב' סברות נגד חד ספי' דתרומה מיקל משא"כ בסיפא דליכא כ"א ספק הניחה משום תרומה ס' פינן ולפנתי' שבקי' דל"ל נמי ס' אשתלי כיון דאמרי' פינה ובודאי גם זו פינה ואח"כ הניחה בכונה להכי מודה דהא ס' תרומה ס' תולין ספי' שוות הן כו' והביא ראי' דאף נגד מעשה מהני אמתלא מהא דפ' המרדכי הובא בתו"מ סי' פ"א מי שכ' על שטרו שם יתום א' ואח"כ תבעו היתום יכול לטעון שלא להשביע כו' והביא ראי' מסנהדרין דאמרי' האו' על מעותיו מע"ש הם אם כמערים אין דבריו קיימין והשתא מאי ראי' דלמא שאני הכא דכתיבה מקרי מעשה כו' א"ו דאין לחלק ובנימוקי מהר"ם מריזבורק בא' שאמר על בתו שהיא ממזרת וגירשה מביתו בטענה זו ואח"כ החזירה באמתלא ופ' דנאמן ובודאי אין לך מעשה גדול מזה והובא דבריו באה"ע סי' ד' רק דלא הועתק שגירשה מביתו ודוחק לומר דהתם בדיבור גירשה מביתו דאטו אם השוחט לא יעשה הסי' בעצמו רק יצוה לאחר ואחר יעשה על פיו לא יהא נקרא מעשה ה"נ יצאה בתו מביתו ואוושא מלחא טובא וכ"מ קצת בשו"ע חו"מ סי' קע"ה סעי' נ"ד וכ"מ להדיא בתה"ד סי' שכ"ו עכ"ד ועי' בערוגות הבושם שם אות כ"ב שדחה ראי' זו מהא דסי' פ"א הנ"ל דשאני טענת שלא להשביע דעדיף משאר אמתלא כו' והאריך בזה ובאות כ"ה שם דתה ראי' זו מהא דמהר"ם מריזבורק הנ"ל דבעי' שהמעשה עצמו יהי' הוכתה לאיסורא כמו בלבשה בגדי נדות שמורה שהיא נדה וכדומה, א"נ התם במה שגירשה מביתו אין זה הוכתה כלל שהיא ממזרת דכמה אנשים מגרשים בניהם מחמת איזה קטטה וכדומה אך מהו דתה"ד סי' שכ"ו הנ"ל כ' דהוי שפיר ראי' ודין זה דתה"ד הובא ברמ"א לקמן סי' רל"ב שכ' וז"ל וכן מי שהודה ברבים או כתב עליו שטר והודה שנשבע' ואו' אח"כ שלא נשבע ונתן טעם למה אמר שנשבע נאמן וכ"ש אם האמת שלא נשבע שאין עליו אי' שבועה משום הודאתו ובתה"ד שם האריך בזה דל"א שוי' אנפשי' חד"א כיון דנותן אמתלא לדבריו ומדמה להא דא"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני וכן טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דמהני אמתלא הרי דאע"ג דעשה מעשה וחתם א"ע עכ"ז מהני אמתלא כו' ומבואר דמהני בזה אמתלא אע"ג דעשה מעשה וכ' דלפ"ד הב"ח והש"ך א"ש דהתם לא הי' אפשר לו לעשות באופן אחר והי' מוכרת לעשות מעשה ליתן כתב בכת"י שנשבע עכ"ד אך בשאילתות שאילתא ק"ח מבואר להדיא דאף נגד מעשה מהני אמתלא שכ' וז"ל והיכא דהוחזקה נדה בשכנותי' ה"ד כגון דהוה לבישה הנך מאני דהוה לבישה בנדתה ואמרה טהורה אני לא מהימנא דאמר ר"י הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עלי' כו' ברם צריך היכא דנותנת טעם לדברי' מי מהימנא כו' ח"ש דבעא מיני' שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו כו' א"ל רב אף בזו אם נותנת אמתלא נאמנת כו' למימרא דקבלה כו' עכ"ל הרי מבואר להדיא דס"ל דאף נגד מעשה מהני אמתלא והיינו כדעת הטור הנ"ל דסי' קפ"ה דחולק על הרמב"ן וכ"כ בשאילת שלום שם דמד' השאילתות אלו מבואר להדיא כהטור הנ"ל והאריך בזה ועי' בנודע בשערים ח"א סי' כ"ז שהביא נמי ד' השאילתות הנ"ל דס"ל כהטור והאריך בזה ועי' בהעמק שאלה שם אות כ"ב מ"ש בד' השאילתות והאריך בזה ועי"ש עוד בערוגות הבושם אות כ"ו שכ' דדין זה הוי ספי' אי מהני אמתלא נגד מעשה כו' וכ' ליישב בזה קושי' הט"ז הנ"ל דגם המחבר ס"ל דהוי ספי' ומש"ה גבי נדה בסי' קפ"ה פ' לחומרא כו' ואם אמרה להדיא טמאה אני משום כתם ולבשה בגדי נדה מהני אמתלא דהוי ספי' דרבנן כו' והאריך בזה וכן נ' דדין זה הוי ספי' דדינא אי מהני אמתלא נגד מעשה ועי"ש עוד באות כ"ה שהביא ד' התב"ש הנ"ל דס"ל דבכ"מ שע"פ דיבורו נעשה מעשה אע"ג דלא עשה בעצמו מעשה שוב לא מהני אמתלא וכ' עליו דהא עיקר דבר זה נלמד מהא דלבשה בגדי נדות ושם קעבדה מעשה בידים והבו דלא לוסיף עלה דבלא"ה הטור חולק בזה ודיינו שנחמיר בעושה מעשה בידים כמו התם בבגדי נדה וכיון שכ' הרשב"א הטעם דדבורא מקרי ואמר עכ"ד וסיים בצ"ע ועי' בסוף הקונטרס בתשובה שם שהשיג נמי על התב"ש הנ"ל וכ' שם די"ל דע"כ לא אמרי' דבעשה מעשה לא מהני אמתלא רק אם לא הי' צריך לעשות המעשה רק בשביל דבר זה לכך אמרי' דמשום הך אמתלא לא הי' לו לעשות מעשה אבל אם בלא זה הי' צריך לעשות מעשה גם בשביל דבר אחר ל"א דהמעשה מבטל האמתלא כו' ומיישב בזה ד' התוס' כתובות ק"ט הנ"ל כו' דהקשיתי דהא חתמו א"ע ועבדו מעשה ולמה מהני אמתלא דהא התם ג"כ חתמו א"ע על ענין גוף המכירה ולא בשביל מה שהודה שאינו שלו לכך לא חשיב מעשה כו' ומיישב בזה גם ד' התה"ד הנ"ל כו' דהתם ג"כ הרי הי' צריך לחתום על גוף הענין מהשטר ולא בשביל השבועה לבד חתם א"ע על השטר לכך לא מקרי מעשה לענין זה שלא יהי' מהני אמתלא כו' והאריך בזה ובד' מהרי"ט הנ"ל ועי' בעונג יו"ט חאה"ע סי' ק"נ מיש ע"ד הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ד' בענין זה דנגד מעשה לא מהני אמתלא והאריך בזה ועי"ש עוד באות כ"ז שכ' בהא דאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני נ' דאפי' כשהגיע זמן ווסתה ויש כאן חזקה אורח בזמנו בא והיא אמרה שראתה מ"מ כיון שחזרה בה ונתנה אמתלא ואומרת שטהורה היא ודאי דמהימנה מדלא חילקו הפוס' בין הגיע שעת ווסתה ללא הגיע שעת ווסתה וכן נ' מד' הירושלמי שהביאו התוס' בכתובות כ"ב גבי שמואל כו' ולמה לא שאל אותו רב על ווסתה דאם כבר הגיע ווסתה דאו לא הימנה א"ו דבכל גווני מהימנה והביא ד' הבשמים ראש סי' קס"ו שנשאל בזה כו' והשיב דאין חילוק בין הגיע שעת ווסתה או לא וכ' וכ"כ היכי דעשתה מעשה ולבשה בגדי נדה דלא מהני אמתלא אף שלא בשעת ווסתה הדין כן דכיון דעשתה מעשה מחזיקין אותה בטמאה ולא מהני אמתלא כו' וכן משמע בש"ס בקידושין שם דמייתי הא דהוחזקה נדה דסוקלים על החזקה א"כ משמע אף שלא בשעת ווסתה דבשעת' ווסתה