יד אליעזר חלק א ריא

לרבנן חילוק דאי' והיתר עדיף להו מחילוק דמין ושא"מ כו' הלכך דבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלת ראוי יותר שלא יתבטל לגבי עיסה אע"ג דהוי מבשא"מ ממה שראוי שלא יתבטל דבר שהוא אסור עכשיו ועתיד להיות ניתר אח"ז לגבי מב"מ ומש"ה נהי דמסקי' דדשיל"מ בשא"מ בטל מפני שהוא אסור עכשיו אסיק ר"א התם דמים ומלת שהן ניתרין עכשיו אינן בטלין לגבי עיסה אע"פ שהוא מבשא"מ כו' ופת שאפאה עם הצלי להא דמיא שאף עכשיו יש לה היתר לאכילה שלא בכותח הלכך בדין הוא שאפי' בשא"מ לא בטל כו' עכ"ל הרי להדיא שכ' סברתו משום דכיון דהוי דשיל"מ הוי מב"מ ואף לרבנן לא בטל כו' ואפי"ה ס"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ ולא ראה הבית יהודא הנ"ל ד' הר"ן אלו אך מ"ש דהר"ן בפגיה"נ חזר כו' בזה דבריו נכונים ועוד כ' להשיג על התוי"ק ס"ק ז' והאריך בזה ועי' בעה"ב שם מ"ש ליישב ד' הרמ"א והאריך בזה וקושי' הגאון רע"א על הרי"ף עי' בסי' ר"ט שם מה שהביא בשם חכם א' ליישב כו' והוא כ' עליו דהוא בוחר דרך לעצמו בכונת הרי"ף והאריך בזה יעוש"ה ועי' בנו"ב שם שכ' לדחות הראי' ממשנה דכלאים הנ"ל דהיתר בהיתר בטל וכ' דהיתר בהיתר לא בטל ואמנם היינו שנשאר כמו שהי' אבל שם חדש לא יחול על המיעוט כי כיון שנתערב ברוב כל מה שנתחדש אח"כ על שם הרוב נקרא ולכן צ"ר שנתערב בצ"ג והרוב של גמלים אף דלא בטל ונשאר צ"ר מעורב מ"מ כשעושה אח"כ ממנו חוטים שם החוט ושוע שעושה אח"כ אינו נקרא חוט צ"ר או שוע של צ"ר רק נקרא חוט צ"ג או שוע צ"ג וכיון שכ"ז שאינו לא שוע ולא טוי ולא נוז ל"ש בו אי' כלאים כלל ולכך מותר לחברו עם הפשתן אבל חוט כבר יש בו אי' כלאים אם הוא שזור לכל מר כדאית לי' אי מה"ת אי מדרבנן אפי' נתערב בכמה חוטין של גמלים היתר בהיתר לא בטל ונשאר שמו עליו חוט צ"ר ואסור עם פשתן כו' והאריך בזה ולפ"ד מיושב קושי' הגאון רע"א הנ"ל על הרי"ף ממתני' דכלאים דס"ל להרי"ף הנ"ל דהתם לאו מטעם ביטול הוא רק שאינו בא לכלל אי' כלל ראינו נקרא שוע טוי ונוז של צ"ר וכן ראיתי בס' ארצות החיים באו"ח סי' ט' בא"י ס"ק א' שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הנו"ב אך כ' שם דמד' הר"ן עצמו בתשובה מבואר דלא כהנו"ב דהר"ן בתשובה סי' צ"ז נ"ט ס"ד כ' להתיר קמת חטים מחומצים שנתערב בשאר קמת קודם פסת ונתבטל ברוב שאינו חו"נ בפסח והביא ראי' מהמשנה דכלאים הנ"ל ואי ס"ל כסברת הנו"ב אינו ראי' כלל דהא שם אינו בא לידי אי' כו' והאריך בזה אך ראיתי בס' עזרת יהודא חיו"ד סי' כ"ה שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הנו"ב הנ"ל והרגיש בד' הארצה"ח הנ"ל וכ' דאף דממ"ש בתשובת הר"ן להביא ראי' ממשנתינו לדין חמץ שנתבטל קו"פ דאינו חו"נ מבואר דס"ל ענין טעם משנתינו מחמת ביטול דלא כסברא הנ"ל מ"מ אין זה מהתימא כלל שכמה פעמים מצינו חזרה בד' הר"ן מפסקיו לתשובותיו ובפרט בזה שד' הר"ן בנדרים שם ס"ל הכל בפי' הרי"ף וא"ש ול"ק כלל עכ"ד ודבריו נכונים בזה דהא הר"ן עצמו בפגיה"נ חוזר ממ"ש בנדרים הנ"ל וא"כ ממילא אינו מן התימא אם חוזר בתשובה ממ"ש בנדרים וס"ל בתשובה כמ"ש בפגיה"נ הנ"ל ועי' בתפארת ירושלים שם ובתפארת ישראל שם ובדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' כ"ו ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קנ"ח ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ז ובס' יד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ סי' ג' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' ו' שכ' ליישב קושי' הנ"ל דביבש ביבש אף הר"ן מודה לד' רש"י כו' רק בלח הוכרח הר"ן לחדש טעם אחר כו' והאריך בזה וכבר קדמו בזה בדברי חיים חיו"ד סי' ט"ו ליישב כן קושי' הנ"ל דביבם אף הר"ן חודה לד' רש"י הנ"ל כו' והאריך בזה ובהג"ה מבן המחבר שם מ"ש והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני פסח סי' י"ז מ"ש ע"ד אביו מד' תשובת הר"ן הנ"ל והאריך בזה ובדיני בב"ת סי' י"ג מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א הנ"ל על הרמ"א והת"ת והאריך בזה ועי' בשטרי שמתה שער ג' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דצ"ג כו' ומהא דצנון כו' הנ"ל ומ"ש בד' הרמ"א והת"ת הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' שפת הים חיו"ד סי' כ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעזרת יהודא שכ' ע"ד הרמ"א והת"ת דצ"ע בזה לדינא לפ"ד הרי"ף הנ"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ כיון דאפשר לאוכלו בלא כותח וה"נ בזה דגם שם נאמר דכבר נתבטל ואולי יש לחלק בזה עכ"ד והניח בצ"ע ועי' במלא הרועים אות ד' ענין דשיל"מ סי' י' שכ' נמי דלפ"ד הר"ן בשם הרי"ף הנ"ל בהך דינא דהרמ"א והת"ת כו' דאסור לבשל בשר באותן המים כו' עכ"ד והיינו כהגאון רע"א והבית יהודא והעה"ב והעזרת יהודא הנ"ל ועי' בס' עמק הלכה חיו"ד סי' מ"ב שכ' נמי דלהרי"ף הנ"ל אסור לבשל בשר באותן המים כו' וכ' ליישב קושי' הר"ן על הרי"ף מדגים שעלו בקערה כו' והאריך בזה וכעת ראיתי במקמ"ח לקמן סי' ק"ת שכ' דבהך סברת הרי"ף כו' והסכימו כל הראשונים וכאשר קי"ל בש"ע ולפ"ז לא ידעתי בהא דפסקי' סי' צ"ט סעי' ו' כו' ועי' בש"ך ס"ק כ"ב בשם הת"ת כו' ולא ידעתי כיון דלסברת הראשונים מקרי זה לכתחלה כיון דאפשר לאכול בלא כותח ה"נ לכתחלה יהי' אסור לבשל המים עם בשר כו' ואין מבטלין א"ל כו' כיון דאפשר לשתות המים בלא בשר מקרי זה לכתחלה ולא ידעתי טעם ברור לחלק כו' עכ"ד וא"כ לענין דינא לפמ"ש הפר"ת והשעה"מ להחמיר כהרי"ף הנ"ל גבי פת שאפאה עם הצלי דיש נמי להחמיר בדין זה דהרמ"א והת"ת הנ"ל דאסור לבשל בשר באותן המים וכמ"ש הגאון רע"א והבית יהודא והמלא הרועים והעה"ב והעזרת יהודא הנ"ל ועי"ש עוד בבאר יצחק סי' י"ב מ"ש והאריך בזה ובעיקר דין זה דהיתר בהיתר אי בטל או לאו עי' בתשובת הר"ן שם ובנו"ב שם ובישוי"ע שם ובארה"ח שם ובשערי שמחה שם ובאמרי בינה שם ובעזרת יהודא שם ובחתם סופר חאו"ח סי' ק"ז ובת' יו"ד סי' פ"ה וסי' צ"ו ובחידושי חתם סופר בנדרים נ"ט ב' ובברוך טעם בשער התערובות דין א' ובספרו עטרת חכמים חאו"ח סי' ה' ובגבעת פנחס מבעל הפלאה סי' ס' ובשושנת העמקים כלל י"ד ובשערי תורה ת"ג כלל ג' פרט א' ב' ובשם ארי' חאו"ח סי' ח' ובארץ צבי חיו"ד סי' כ"ז וביד יהודא סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות י"ז י"ח י"ט מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי תורת אליעזר על או"ת סי' תמ"ז ס"ק ת' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ז (י) אי' מיעוט כו. לכאורה קשה מד' התוס' בפסחים ל' א' ד"ה לשהינהו שכ' וז"ל נהי דס"ל דטעמא דחמץ בקדרה תשיב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביתד מ"מ הא תנן אין מבטלין א"ל עכ"ל והא הוי רק משהו וא"א לבא לידי נ"ט והוי כמו כלי שדרכו להשתמש בשפע ואפי"ה הק' התוס' הא אין מבטלין א"ל ומשמע דהתוס' לא ס"ל דין זה של הרשב"א והמחבר וכן ראיתי בהגהות הש"ס מבעל בנין עולם שכ' דמד' התוס' אלו מוכת דלא ס"ל לחלק בין השתמש בשפע או לא וס"ל דאי' מיעוט שנבלע בקדרה אסור רק בכ"ת מותר לבטלו עכ"ד והיינו כד' הט"ז ס"ק ט"ו שהשיג על הרשב"א והמחבר ופ' דאף כלי שדרכו להשתמש בשפע אסור אלא דוקא במקום שהוא פוגם וזהו כתי' הא' של התוס' שם בשם הר' יוסף הואיל ואיכא תרתי לטיבותא שהוא נוטל"פ ומשהו שלא במינו בכה"ג מבטלין אבל היכא דלא הוי נוטל"פ אף היכא שא"א לבא לידי נ"ט אסור לבטל א"ל ועי' ביד אברהם שכ' דנ' עיקר כמ"ש התוס' בפסחים ל' בשם הר' יוסף דאם האי' רק משהו והכלי אינו ב"י דאיכא תרתי משהו ונטל"פ ואז שרי לבטל לכתחלה והיינו כמסקנת הט"ז דאינו שרי אלא באי'