יד אליעזר חלק א כא

שבלב לבטל מה שנעשה באמירתו או בעשיתו ואינם דברים ומעשיו קיימים אבל בהא דא"א הייתי כו' או בטמאה אני לך דבזה עקימת שפתים לא הוי מעשה ואם האמת דלא נתקדשה אינה מקודשת באמרי פי' וכן בטמאה אני לך אם באמת טהורה היא לא מיטמאה באמירתה רק דנאסרה משום דשוי' אנפשה חד"א לכך בנותנת אמתלא לדברי' מפני מה אמרה כך נאמנת ועקרי' דבורה מה שאמרה מקודם ובכל כה"ג ל"א דהוי דברים שבלב עכ"ד והיינו כעין ד' השערי תורה הנ"ל ואח"כ הביא קושי' התומים הנ"ל וכ' דלא קשי' לי' רק לשיטת הרמב"ם דבהודאת פיו מתחייב אבל לשיטת הסוברים דא"י לחייב א"ע אם לא הי' חייב ל"ק כלל דהוי דברים שבלב משום דענין משטה ושלא להשביע הוא רק בגדר אמתלא שנותן טעם לדבריו שהודה שחייב אע"פ שאינו חייב כו' א"כ ל"ק במשטה דהוי דברים שבלב דדמי למה דאמרי' בכ"מ דמהני אמתלא ול"א דהוי דברים שבלב אך לדעת הרמב"ם כו' שפיר מקשה התומים דהוי דברים שבלב כיון דע"פ דבורו נעשה החיוב נקרא דברים שבלב כו' וכ' דתי' התומים הנ"ל הוא רק על טענת השטאה אבל מה יענה על טענת שלא להשביע כו' והיינו נמי כד' השערי תורה הנ"ל וכ' ליישב קושי' התומים הנ"ל עפ"ד הרא"ש והר"ן בפ' ארבעה נדרים שכ' גבי הא דחנן דנדרי זרוזים התירו חכמים כו' דשניהם רוצים בג' דינרים וכ' דטעמא דמלתא לפי שדרכן של מוכר ולוקח בכך ומש"ה לא מקרי דברים שבלב וא"כ י"ל דה"ה במשטה ושלא להשביע כיון שכן דרכן של בנ"א לא הוי דברים שבלב וכמו בנדרי זרוזים ומיישב בזה ד' הרמב"ם שפ' דבהודה לפני התובע א"י לומר שלא להשביע הודיתי כו' דהא הטעם דבטענת שלא להשביע לא הוי דברים שבלב כיון שכן דרך ומנהג העולם כו' א"כ בפני התובע דאין מדרך העולם להודות בפניו דשמא יתבענו נהי דהוא אינו חושש לזה משום דמהימן לי' מ"מ אכתי הוי דברים שבלב ולכך ס"ל להרמב"ם דבפני התובע לא מהני טענת שלא להשביע כו' וגם מיישב בזה קושי' התומים סי' פ"א ס"ק ל"א על מהריב"ל ופ"מ כו' מב"ב קע"ד ב' גבי שכ"מ שהקדיש כו' והאריך בזה וכ' עוד ליישב קושי' התומים הנ"ל עפ"ד הרמ"א סי' ר"ז סעי' ד' דבמתנה וכה"ג דברים שבלב הוי דברים כו' יעוש"ה ועי"ש עוד בשערי תורה שכ' ליישב קושי' התומים הנ"ל עפ"ד התוס' גיטין ל"ב א' ד"ה מהו כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' עוד בערוגות הבושם אות נ' שהק' בהא דאיתא בחו"מ סי' מ"ז כו' דאם לאתר שאמר שטר אמנה פרע לבע"ח ובא בעצמו לגבות מן הלוה גובה בו דאע"ג דהודה בעצמו שאמנה או פרוע הוא יכול לומר דלדתות בע"ת אמר כן והוא מד' הראב"ד שהביא הרא"ש פ"ב דכתובות והבעה"ת שער כ"א כו' דזה הוי בגדר אמתלא מה שאמר דכיון לדחות לבע"ח והק' דלפמ"ש הש"ך בסי' ס"ו ס"ק ל"ה כו' דהיכי דאו' פרעון או אמנה זה גופה מחילה היא כו' ועוד כ' שם כן ס"ק ס"ב ובסי' פ"ו ס"ק מ"א וא"כ למה יהי' יכול לגבות אח"כ השטר מהלוה ולומר דלדחות הבע"ח כוון ומה מהני אמתלא זאת לבטל המחילה שמחל לו במה שאמר אמנה או פרוע הא הוי דברים שבלב וכבר כתבתי דבכה"ג דע"י דיבורו נעשה מעשה לא מהני כלל ובזה אמרי' דדברים שבלב אינם דברים ובשלמא אי פרעון או אמנה בעצמה לאו מחילה רק דבאנו לדון מצד הודאה שפיר מהני אמתלא על הודאתו דלדחות בע"ת הי' מכוין אבל כיון דאמרי' זה גופי' מחילה היא מה שאו' אמנה או פרוע כו' וא"כ כיון דמחילה א"צ קנין ובדבורו נעשה מעשה וא"כ למה מהני בזה אמתלא כו' הא הוי דברים שבלב ואף שהש"ך שם כ' דשאר פוס' לא ס"ל כן דאמנה או פרוע גופי' הוי מחילה מ"מ קשה על המחבר שפ' כן בלא שום חולק וביותר על הש"ך גופי' דהחזיק בסברא זאת דפרעון גופי' מחילה היא א"כ חשה מהא דסי' מ"ז דלא חלק שם בזה ולדעת הפוס' דבמתנה דברים שבלב הוי דברים ניחא דמחילה הרי היא כמתנה ולכך מהני שפיר אמתלא כו' אבל אינו כן דעת שאר פוס' וא"כ דין זה דסי' מ"ז צ"ע ובפרט להוציא ממון ע"כ קושי' ובאמת ל"ק די"ל דהתם בסי' מ"ז הנ"ל כיון דהשט"ח ביד המלוה מסייע לי' שאינו אמנה שפיר סמכי' על אמתלא דלדחות בע"ח כוון דהוי אומדנא דמוכח שכן הוא ובכה"ג דברים שבלב הוי דברים וכמ"ש התוס' והר"ן בכתובות הנ"ל ועי' בט"ז בתו"מ סי' ל"ז סעי' י"ז שכ' ליישב נמי כעין זה שלא תקשי מהתם להא דסי' מ"ז הנ"ל דהא יכול לומר דלדחות את יהודא דשאני בהא דסי' מ"ז דכיון ששט"ח בידו הסברא נוטה דלא נפרע עדיין ואו' כן כדי לדחות בע"ת שלו ולק"מ קושי' הערוגות הבושם הנ"ל ועי' בערוגות הבושם שם אות י"א שהביא ד' הט"ז אלו ומיישב בזה ד' הרא"ה שהביא הרמ"א באה"ע סי' מ"ז שפ' דהיכא שהיא אומרת מקודשת אני ל"פ דבזה לא מהני אמתלא דלאו כל כמינה להפקיע זכותו כו' והאריך בזה ועי' בשערי תורה שם מ"ש בד' הרא"ה והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר בסי' מ"ז שם ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הרא"ה והארכתי בזה הרבה יעוש"ה וקושי' הט"ז הנ"ל בלא"ה לק"מ דהא בעדים קי"ל דא"י לחזור אף כשנותנים אמתלא לדבריהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אף ע"י אמתלא וכמבואר בסנהדרין מ"ד ב' ובכתובות י"ח ב' ובחו"מ סי' כ"ט וא"כ א"י לומר דלדחות את יהודא כוון דזהו רק אמתלא ובעדים לא מהני אמתלא אבל בהא דסי' מ"ז הנ"ל דהוא בע"ד ולא עד שפיר מהני אמתלא דלדחות לבע"ת כוון ולק"מ קושי' הט"ז הנ"ל וכן ראיתי בערוגות הבושם שם אות י"ג שכ' ליישב כן קושי' הט"ז הנ"ל וכ' דוה מדוקדק בלשון הש"ס דפריך וכיון דאסהיד כו' דעיקר הקושי' הוא משום דהגיד בתורת עדות ולכך לא מהני אמתלא כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בכתובות ק"ט א' גבי העורר על השדה כו' והק' שם בד"ה אדמון דהא בב"ב מ"ג ב' אמרי' דשמעון אינו מעיד ללוי דנוגע בעדות הוא משום דהראשון נוח לי והשני קשה ממנו ולפמ"ש ניחא דבשלמא לענין נגיעה שפיר הוי נוגע מה"ט דהראשון נוח לי דהוא סברא ואמתלא טובא אבל הכא בתתם עלי' בעד, דקי"ל דאכולה מלתא קמסהדי א"כ א"י לערער ולומר דמש"ה חתם בעד משום דהשני נות לו כו' דכיון דהוא עד לא מהני טעם זה דהוי רק בגדר אמתלא ובעד לא מהני אמתלא לחזור בו וכיון דחתימתו זאת הוי כאלו מעיד שראובן מכר שדה שלו לשמעון, שוב א"י לערער ולומר דעשה כן משום דהשני נות לו דבעדים לא מקבלים שום אמתלא ומש"ה קי"ל כחכמים דאיבד את זכותו כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בנחל יצחק סי' מ"ז מ"ש והאריך בזה

ב] והנה הטור לקמן סי' קפ"ה כ' וז"ל כ' הרמב"ן הוחזקה נדה בשכנותי' ואח"כ אומרת טהורה אני אפי' נותנת אמתלא לדברי' שאומרת לא לבשתי בגדים אלו אלא שלא תטרידני עכשיו כי לא הייתי בריאה אינה נאמנת ע"כ ר"ל כיון שראינוה לובשת בגדי נדה הוי כאלו ראינו שראתה שאז א"נ לומר לא ראיתי ותימה הוא וכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותי' מכשאומרת בפירוש טמאה אני שנאמנת שוב לומר טהורה אני ע"י אמתלא עכ"ל ובב"י שם כ' ע"ד הרמב"ן הנ"ל דכ"כ הר"ן פ"ב דכתובות בשם הרשב"א וכ"פ בת"ה והביא ראי' מדאמרי' בפ' המדיר אמתני' דמשמשתו נדה ה"ד אי דידע נפרוש ואי דלא ידע נסמוך עלי' ואוקימנא כדר"י דאמר הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה עלי' משום נדה אלמא כל כה"ג לא איבעי לי' למסמך עלה ומסתמא קא' דאלמא אפי' באמתלא לא מהימנא דהא ודאי נדה משוינן לה וכ' ה"ה בפ"ד שכן נ' שהוא דעת הרמב"ם ז"ל ומ"ש רבינו ותימה הוא וכי עדיף הוחזקה נדה כו' כבר הרגיש הרשב"א בזה ותי' דמשום בושת או אונס מקרי ואמרה