יד אליעזר חלק א רה

בשאר איה"נ שפיר י"ל דמותר לבטל א"ל מה"ת רק מהא דטול גיה"נ בפניהם שפיר יש ראי' דאף בשאר איה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"מ ועי' בס' עין יצחק חאו"ח סי' ב' בהג"ה שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל מהא דגיטין בתי' הא' כהעטח"כ הנ"ל ובתי' הב' כ' כהמקמ"ח הנ"ל וכ"כ עוד בספרו באר יצחק חאו"ח סי' י"ח ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה אך לפ"ד הנו"ב הצ"ל אין שום ראי' לא מגיטין נ"ד ולא מסוכה ל"ה ולא מהא דאין לו הנאה של כלום ולא מהא דטול גיה"נ בפניהם הנ"ל דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת והתם בכל הנ"ל הוי יבש ביבש אבל בלח בלח י"ל דאף באיה"נ מותר לבטל א"ל מה"ת לדעת התוס' הנ"ל אבל באמת ד' הנו"ב הנ"ל תמוהים מהא דתנן בתרומות פי"א תשנה ו' מגורה שפנה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין וקשה מזה לדעת הראב"ד הנ"ל דס"ל דאסור לבטל א"ל מה"ת היכי מקילינן כולי האי מדרבנן ועי' בפר"ח ס"ק ת' שהק' קושי' זו וכ' להוכיח מזה כהתוס' הנ"ל דאין מבטלין א"ל הוא רק מדרבנן ולפ"ד הנו"ב הנ"ל קשה לכ"ע דהא מגורה הוא חטין ושעורין דהוי יבש והאיך מקילין לכתחלה לערב וכן הק' במלא הרועים שם על הנו"ב והניח בקושי' ועי' בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' ט"ז מ"ש ע"ד הפר"ת הנ"ל דלפ"ד הרשב"א שכ' דהמשנה מיירי בתרומה בזה"ז דרבנן אין ראיתו מכרחת כו' יעוש"ה ולפ"ד יש ליישב קצת ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב מה שהק' עליו והאריך בזה ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' פ"ד שכ' ע"ד החתם סופר סי' שי"ט הנ"ל דאין נ' כן מד' הפוס' וח"ש ראי' דאל"כ למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולמה לא יבטל חד בחרי כ' עליו דאין זה ראי' דהתורה הוצרכה להתיר נבלה וטרפה בהנאה כו' דאל"ה הי' אסבה"נ כר' אבהו דלא תאכל משמע איה"נ וכ"כ בתשובה דבאיה"נ י"ל דכ"ע מודים דאסור לבטלו מה"ת דהרי נהנה בביטולו ועוד כמ"ש רש"י פסחים כ"ב א' די"ל דאצטריך קרא למצותו כו' וע"כ ינתן לו הטרפה ולנכרי יתן רק הנבלה וכ"ז י"ל בשא"צ לעצמו דהיינו כשאין לו רוב בשר כשר לבטלו ולכן ג"כ אין ראי' מתוס' תולין קי"ד ב' כו' דמיירי כשאינו שוה לעצמו כלום דאין לו במה לבטלו ואז יתננו לגר כמו דמוקמינן שאינו שוה הרבה למכור לנכרי והמדקדק היטב בד' הב"י סי' צ"ט ובד' הפוס' שהביא לענין אי' דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא אי שרי לבטל ברוב כו' ומביא מהר"ש דחלה דדוקא לכהן טמא מבטל אבל לא לזר וה"ה לשאר אי' והתם מיירי ביבש ביבש ולדעת החתם סופר דביבש ביבש איכא אי' מה"ת לכ"ע האיך נילף מזה כסתימת דבריהם אפי' בלח בלח בס' וכל מעי' ישפוט בצדק דלא עלה סברא זו על דעת כל הקדמונים כו' עכ"ד וא"כ דין זה דיבש ביבש צ"ע אבל דין זה דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל אי' מה"ת מוכת מהא דטול גיה"נ בפניהם הנ"ל אף להעטח"כ וכמ"ש בעה"ב הנ"ל ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"ב שכ' נמי כן דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת והביא ראי' מפסחים כ"ב א' כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה כו' אבל על היתר הנאה דגיד קשה דהרי יש בהאי נבלה גופי' גידין המותרין בהנאה ואף הגיה"נ דאסבה"נ יכול למכור ע"י ביטול ברוב דשאר גידין א"ו דבדבר האסבה"נ אסור לבטל מה"ת וע"כ דגיה"נ מותר בהנאה כו' ומיישב בזה קושי' הפר"ת והפלתי מהא דגיטין הנ"ל כו' דערלה הוי איה"נ כו' וגם מיישב בזה קושי' הפרש"ד הנ"ל דכבר כ' התוס' שבת כ"ו א' דאף דתרומה מותר בהנאה לישראל מ"מ בהנאה של כילוי אסורה וה"נ אסור לישראל לבטל מה"ת התרומה בתולין דע"י הביטול הוא כמכלה אותה מהעולם דכיון דאי' נהפך להיתר הרי הוא כאלו התרומה חלף ועבר מהעולם כו' והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' ט"ז שכ' נמי דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת בו' ומיישב בזה הקושי' מהא דגיטין הנ"ל והק' בן מסברת עצמו ולא ראה ד' הפר"ח והפלתי הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו והביא ד' המקמ"ח הנ"ל שכ"כ וגם כ' ליישב קושי' זו עפ"ד הנו"ב הנ"ל וגם דחה ראי' הפר"ח ס"ק ח' מהא דמגורה שפנה כו' הנ"ל דהר"ש כ' שם דאיירי בתרומה דרבנן והרמב"ן ב"ב פ"ג כ' אף בתרומה דאורייתא מותר ועי"ש הטעם דלא להטריח יותר מדאי ואין למדין מזה לאי' אחרים כו' והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' הארעא דרבנן הנ"ל וכן עיקר לדינא דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכהמקמ"ח והעה"ב והרמ"ץ והאמרי בינה הנ"ל ועי' בתרומות פ"ד מ"ת ר"י או' תאנים שחורות מעלות כו' וכ' הרע"ב ד"ה תאנים וז"ל כולם מצטרפין לבטלה שאם הי' רוצה הי' דורסן ומערבן הכל ביחד עכ"ל והק' התיו"ט ד"ה ר"י דהא אין מבטלין א"ל וב' ליישב דאף דאין מבטלין א"ל ה"מ להרבות בהיתר ברי לבטל האי' אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' ומפרידן כאשר אי' מקדם כדי לערבם יחד בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה כו' עכ"ד ועי' בתפארת ישראל שם שכ' ראי' להתוי"ט מלקמן פ"ה מ"ט דמותר לטוחנו כדי שיתירו ולא מחשב מבטל א"ל עכ"ד ועי' ב"ח באו"ח סי' תרכ"ו שהביא בשם המרדכי שהק' בהא דאמרי' דאם אין עצי הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן שצריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהי' נכרים והק' דהא אין מבטלין א"ל ותי' דקודם יו"ט שאינו אי' דעדיין לא חל חיוב סוכה יכול לבטל שהרי אינו מבטל אי' אלא היתר דהשתא כולי היתרא הוא ועוד תי' דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ד ולפ"ד התיו"ט הנ"ל דהיכא דאינו מרבה ההיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' שפיר דמי מיושב קושי' המרדכי הנ"ל דהתם נמי אינו מרבה ההיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' דמשפיל הענפים ומערב עם הסכך בכה"ג שרי לבטל לכתחלה וכ"כ בארעא דרבנן שם דלפ"ד התיו"ט מיושב קושי' המרדכי הנ"ל אך בעפרא דארעא שם אות י"ז דתה זה וכ' דאינו דומה דהתם בדריסת תאנים אורחייהו לדורסן ולערבן ביתד ולעשותן עיגולי דבילה משא"כ בענפי האילן עם סכך כשר לאו אורחייהו בהכי ולמה עשה כן אם לא בשביל להתיר ועוד דהתם לאחר שהוא דורסן ומערבן ישארו כך עומדין וקיימים ושוב לא יהא בהם פירוד איש מעל אתיו אבל בענפי אילן חוזרין ליבדל ולהתפרד מהסכך וכל א' חוזר לאיתנו הראשון ועוד דבתאנים כשישתנו הוי שינוי גמור שאינן נכרין כלל משא"כ בענפי האילן יכול הוא למשוך הענף ולהחזירו לקדמותו בראשיתו והוא נות לחזור ולא דמי כלל לתאנים שחורות ולבנות עכ"ד ודבריו נכונים ובאמת ד' התיו"ט הנ"ל תמוהים מד' הגמ' גיטין הנ"ל גבי נפלו ונתפצעו דפירש"י אגוזי פרך שאינן בטלין אפי' באלף מפני חשיבותן ובד"ה אחד כ' וז"ל שפצען שוגג שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותם בא' ומאתים כדין ערלה בין שפצען מזיד שנתכוין לכך לא יעלו אפי' באלף דקניס ר"מ ור"י שוגג אטו מזיד עכ"ל ולפ"ד התיו"ט הנ"ל דהיכא דמשנה האי' מכמות שהי' מותר לבטל לכתחלה א"כ יהי' מותר לפצוע לכתחלה וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה שהק' כן על התוי"ט הנ"ל וכ' דאין הכרת מהא דתאנים שחורות לד' התיו"ט דאפשר לאוקמי באינו מתכוין לבטלו רק מתכוין לערבו כדי לעשות קציעות דרוסות דבכה"ג באינו מתכוין מותר וגם כ' להקשות על הנו"ב הנ"ל מערלה פ"א מ"ז נטיעה של ערלה ושל כה"כ שנתערבו באחרות כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' שהביא ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז שהביא ד' התיו"ט הנ"ל והשיג עליו דהא פליגי התם ר"ע ור"א וכ"פ הר"מ פי"ד מהל' תרומות הל'