יד אליעזר חלק א קצז

היכא דליכא כזית בכא"פ נהפך כולו לאי' ולקי אם אכל כזית מן התערובות ואף שסלקו האי' ואין בו אלא טעם אפי"ה לק' דטכ"ע דאורייתא ונהפך ההיתר לאי' ועי' בפר"א שם שהק' לשיטת ר"ת מאי אצטריך ריבויא דכל מחמצת לר"א לרבות כותח הבבלי תפ"ל דטכ"ע דאורייתא ועוד מ"ט דרבנן דפליגי עלי' וכ' ליישב דבהנהו דמני בפא"ע ליכא טעם חמץ להכא אצטריך ריבויא דכל והיינו טעמייהו דרבנן דפטרי כו' וע"כ לומר כן דאל"כ למאי הלכתא אמרי' בא"ע ובנזיר דכזית בכא"פ אע"פ שהוא ע"י תערובות דאורייתא ואי דאיכא טעם חמץ אפי' דליכא כזית בכא"פ מחייב ולקי עליו מה"ח וא"ל דאצטריך לכרת דכי היכי דילפי' מלקות לסברא זו כו' משום דלא הוי אלא גילוי מלתא דכי אזהר רחמנא אנבלה אטעמא דידה אזהר ה"נ איכא למימר דאע"ג דאין עונשין כרת מן הדין כו' שאני הכא דלא הוי אלא גילוי מלתא דכי אזהר רחמנא אחלב אטעמא דידי' נמי אזהר א"ו דבכזית בכא"פ כו' מיירי בדליכא טעם אי' ואעפ"כ חייב שהרי אוכל כזית אי' אע"פ שהוא ע"י תערובות וזה הכריחו להטור לומר דבכותח ליכא טעם חמץ אלא קיוהא בעלמא היפך ממ"ש רש"י בסוגיא כו' עכ"ד ועי' באגודת אזוב שם מ"ש להקשות לשיטת ר"ת בההוא דמקפה למה לי דהמצלא"י או כזית בכא"פ תפ"ל דכולה אי' הוא משום טכ"ע והאריך בזה ליישב ועי' בדברי דוד שם מ"ש ליישב קושי' זו ומ"ש ע"ד הטור שכ' דד' מיני מדינה אין בהם טעם חמץ אלא קיוהא בעלמא והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפר"ח שכ' דשיטה זו ג"כ אינה נכונה דהא קא' ר"י בפ"ב דע"ז טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ומה שפי' במב"מ אינו מתחוור כלל כו' ועוד דהא משמע ודאי עיקר כדעת רוב הפוס' דכל דליכא טעמא בטל ברוב דומיא דמב"מ ולשיטה זו צ"ל דכל דאיכא כזית בכא"פ אפי' דליכא טעמא מחייב עליו ואינו נכון עכ"ד ועי' בשעה"מ שם מ"ש בד' הפר"ח והאריך בזה ועי' בהיד החזקה שם מ"ש ליישב שיטת ר"ת והאריך בזה יעוש"ה. ודעת רבינו חיים כהן הובא ברא"ש שם ובסוף הל' חלה סי' ט"ו דטכ"ע דאורייתא מיהו אין לוקין על טכ"ע אלא כשיש בו כזית בכא"פ אז נהפך ההיתר לאי' ולוקין אפי' על כזית מן התערובות ומש"ה תנן בפ"ג דחלה העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה י"ח בפסח היינו אפי' בכזית ממנה כל שיש כה כזית בכא"פ לפי שאז נהפך כולו לחטין אבל באין בו כזית בכא"פ אע"פ שנתן האי' טעם בהיתר אין לוקין עליו משום דלא החמירה בנו"ט של אי' בהיתר להופכו לאי' כשההיתר כ"כ יותר על האי' שאם הי' האי' בעין וניכר בתוך ההיתר בלא נו"ט לא הי' לוקה עליו דהיינו ביותר מכא"פ וד' ר"י דאמר טעמו וממשו קרי כשיש כזית בכא"פ וטעמו ולא ממשו היינו כשאין כזית בכא"פ וזהו נמי ד' ר' אלי' בתוס' ע"ז ס"ז הנ"ל וכ"כ בביאורי הגר"א שם ובפרמ"ג שם ובחתם סופר ח"ו בחידושיו לע"ז שם דדעת ר' אלי' כדעת ר"ת ועי' באגודת אזוב שם שכ' דר' חיים ס"ל גבי כותח הבבלי שאם אכלו שלא בדרך טיבול בטלה דעתו ואינו חייב עליו כפירש"י ולא כפי' התוס' בנזיר שאם אכלו שלא בדרך טיבול נמי מחייב אלא דהתנא לא איירי מזה אלא כשאוכל בטיבול כדרך אכילתו דא"כ אפי' באוכל דרך טיבול לחייב אכזית מן הכותח כיון שיש בו כזית בכא"פ שלא בדרך טיבול והי' לוקה בכך א"ו ס"ל אפי' הי' אוכל כזית בכא"פ שלא בדרך טיבול נמי אינו לוקה משום דהוי שלא כד"א ומש"ה נמי לא מחייב משום טכ"ע ובזה מיושב קושי' התוס' בנזיר שהק' דמאי פריך א"ה אמאי פליגי רבנן עלי', דר"א בכותח הבבלי דלמא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא באוכל כזית מן הכותח אבל באוכל פרס מודו דז"א דכיון דס"ד שיש בכותח כזית בכא"פ אפי' על כזית ממנו נמי מחייב משום טכ"ע כו' עכ"ד ועי' בפר"ח שם שהק' לדעת ר"ת היכי אמרי' בא"ט דלרבנן אם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב אלמא הטעם מהפך ההיתר ש ואפי' ללקוח ותי' דהתם מיירי ששרה ענבים כ"כ במים וקבלו טעם יין כאלו נתערב שם רביעית יין בכא"פ עוד תי' די"ל דר"ת ס"ל כדעת הראב"ד דדוקא בנזיר איכא מלקות אבל לא בשאר אי' משום דילפי' לה מנזיר לרבנן או מגיע"נ לר"ע ואין מלקין על ההקישות ולא על ק"ו כו' ועי' בשעה"מ שם שהשיג על תי' הב' דאי ס"ל לר"ת כהראב"ד א"ע היכי כ' הרא"ש אתי' ר"ת אע"ג דטכ"ע ילפי' מקרא מסתבר לומר דלא החמירה אורה בנו"ט של אי' כו' כשההיתר רבה על האי' כו' ואם איתא מאי קשי' לי' הא אע"ג דילפי' טכ"ע ממשרת אפי"ה לא לקי מטעם שכ' הראב"ד אלא הנכון כתי' הא' שכ' הרב עכ"ד עוד הביא הפר"ח שם קושי' הבני שמואל לשיטת ר"ת מהא דאמרי' בפא"ע גבי כותח דאי משטר קשטר לית בי' כזית בכא"פ ופירש"י כו' ואם איתא כיון שאכל כזית סגי ותי'. דשאני התם דליכא טעם חמץ ולהכי בעי א"פ ממש ולא סגי בכזית מן התערובות והפר"ח הק' עליו וכ' די"ל דגם ר"ת ס"ל כסברת רוב הפוס' דכיון דליכא טעמא לא מבטל ברובא וכ' ליישב סוגיא דפסחים והאריך בזה ועי' בשעה"מ שם מ"ש על הפר"ח ומה שהק' לדעת ר"ת מהא דשכר המדי כו' ואח"כ הק' מזיתים המצרי כו' והאריך בזה ועי' באגודת אזוב שם שכ' ליישב די"ל דדעת ר"ת כדעת הרמב"ם בפי"ד מהל' מכ"א הל' ט' דגבי שתי' שיעורו ברביעית ושיעור שהייתו כדי שתיית רביעית כו' וא"כ בשכר המדי וזיתים המצרי אין בכדי שתיית רביעית אלא שליש רביעית מן החמץ ומש"ה אין ההיתר נהפך לאי' ללקות על שתיית רביעית בלבד ועוד דאפי' כזית מן החמץ נמי ליכא בכדי שתיית רביעית דאע"ג דתלתא שערי הא אית בי' נמי חיא בדאמר בש"ס כו' וא"ש או יאמר דזיתים המצרי כיון דתרו להו וקלי להו ועבדי לה לרפואה לית בי' טעמא דחמץ אלא קיוהא ומש"ה בטל ברובא והש"ס לא פריך אלא מכותח הבבלי דעבדי לי' לאכילה ואית בי' טעם גמור ולא בטל ברובא עכ"ד ועי' בפרמ"ג שם מ"ש בזה ועי' בטור שכ' וז"ל ומיהו פי' ר"מ דמב"מ כיון שאינו צו"ט מה"ת בטל ברוב אלא שחכמים הצריכו ס' ושלב"מ אסור מה"ת עד ט' אלא שאין לוקין עליו עד שיהא בו כ"כ מן האי' עד שיהא בתוך כל ד' ביצים מן ההיתר כזית מן האי' ואז חייב על כל כזית וכזית עכ"ל וכ' הב"י עליו וז"ל ואע"פ שבשם ר"ת כ' הרא"ש הא דטעמו וממשו הרי ליש בו כזית בכא"פ והאוכל ממנו כזית לוקה לא נמנע רבינו מלכותבו בשם ר"ת משום דמשמע דלענין דינא לא פליגי עכ"ל ודבריו תמוהים וכמו, שתמה, הפר"ח שם דהא מד' הרא"ש בחולין הנ"ל מבואר להדיא דלר"ת בטעם גרידא מהפך האי' להיתר ומחייב על כל כזית וכזית ולר"ת אינו נהפך ההיתר לאי' רק היכא דאיכא כזית בכא"פ ואז מחייב על כל כזית וכזית הא לא"ה אינו נהפך ההיתר לאי' אלא כדקאי קאי ונמצאו היתר ואי' מעורבין ואסור מה"ת לאכול מן התערובות הזה מידי דהוי אח"ש דאסור מה"ח כו' והשיג נמי על הבני שמואל שס"ל בדעת ר"ת דטכ"ע לאו דאורייתא היכא דליכא כזית בכא"פ וסיים דבטור הי' כ' ר"ת ור"ל ר' חיים וטעה הסופר וכ' ר"ת עכ"ד וכ"כ בביאורי הגר"א כאן ס"ק ח' דט"ס הוא בטור ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' י"ז מ"ש בד' הטור הנ"ל והאריך בזה וכן עיקר כהפר"ח ודלא כהב"י הנ"ל בדעת ר"ת ועי' בביאורי הגר"א שם ובדברי דוד שם ובהיד החזקה שם מ"ש והאריכו בזה. ודעת הר"י מאורליינש הביא החום בחולין שם ובע"ז שם ובחידושי הרשב"א בחולין שם דטכ"ע דאורייתא רק ס"ל דלכך אמר ר"י טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו משום דטכ"ע ילפי' מגיע"נ דאינו אלא עשה דתעבירו באש אבל לאו ליכא רק כזית בכא"פ לוקין מכח הלל"מ וזה שאמר ר"י טעמו וממשו לוקין היינו במעורב