יד אליעזר חלק א קסג

וממשיכין ריעותא זו למפרע כו' וס"ל לרבה כיון דידעי' שהי' שכינו ועכשיו הוא נות לפנינו ואין דרך ב"א שימותו פתאום מסתמא הי' לו איזה חולי וכיון שידעי' שהי' חולה ועכשיו נות לפנינו ל"א שעמד ביני ביני אלא ממשכינן חליו למפרע כמו גבי מקוה דאמרי' חסר ואתאי וס"ל לרבה דסמכי' על חזקה זו כו' אפי' נגד חזקה אפי' להוציא ממון מיורשין וע"ז אמר הש"ס כמאן כר"נ דהא לר"י אפי' הוא בריא עכשיו ואין כאן שום ריעותא ואדרבה כ"ע בחזקת בריאים הם אפי"ה ס"ל דלא סמכי' ע"ו להמשיך חזקתו למפרע דס"ל דלאדם אין לו חזקה כלל אם יהי' בריא או חולה דהחולי מצוי כו' והוי כחזקה העשוי' להשתנות דלא מקרי חזקה כלל ולכן אזיל בתר חזקת ממון אבל ר"ל דס"ל גבי בריא דממשיכין חזקתו למפרע ואמרי' דאף מקודם בריא הי' ואפי' להוציא ממון וא"כ ה"ה נמי במה דס"ל אם שכ"מ הוא עליהן להביא ראי' אין הטעם משום דמוקמי' ממון בחזקתו אלא מטעם דממשיכין חזקתו למפרע דאי איתא דטעמא משום דאוקי ממון אחזקתו א"כ למה אם בריא הוא עליו להביא ראי' וא"ל משום שכ"ע בריאים הם הא לר"י לא חשבי' לחזקה זו כלל דעשוי להשתנות דהחולי הוא מצוי וס"ל לש"ס דבזה לא פליגי ר"י ור"נ אע"כ דס"ל לר"נ דלעולם בדבר שדרך שנמשך דבר זה אמרי' שנמשך למפרע וסמכי' ע"ז אפי' להוציא וכן ר"מ ס"ל לסברא זו אבל ודאי בדבר שנוכל לומר השתא אתרע ואינו בטבע לומר חסר ואתאי כמו השתא נות והשתא נפל והשתא נטרף אמרי' השתא אתרע ולפ"ז במעשה דט"ז הנ"ל בודאי אמרי' השתא מת דמה סברא לומר מעיקרא מת ואדרבה מוקמי' לאדם אחזקת חי דחזקה זו יש לו לאדם אבל בחזקת בריאות בזה פליגי ר"י ור"נ דלר"י אין לאדם שום חזקת בריאות דהחולי מצוי ור"נ ור"מ ס"ל ג"כ דלא אזלי' בתר חזקה זו לגמרי אלא דתלוי במה שהוא עכשיו אם עכשיו בריא ממשיכין לחזקה זו למפרע וכן אם עכשיו שכ"מ אבל חזקת חיות בודאי יש לו לכ"ע וכמו שהוכיחו התוס' בחולין מנגע דאמרי' השתא אתרע עכ"ד ובסי' מ"ה שם מ"ש בדין אם נמצא מת וא"י אם הוא תוך ג"י והאריך בזה ועי' בנודע בשערים שם בכללי רובא וחזקה אות מ"ט שכ' דדין זה של הט"ו ומהר"ם מינץ הנ"ל פליגי הבעה"מ והרמב"ן במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה דהרמב"ן ס"ל אם טוען הבעל דאלמנה נשאה ל"ש לאוקמא אחזקת הגוף משום דכל בתולה עומדת להנשא והבעה"מ ס"ל דהוי חזקה וס"ל דפריך לכ"ע אף לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחה"ר כו' ומ"ש בד' התוס' שם ומ"ש באות מ"ח נ' נ"א בד' הגמ' דב"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בעמודי אור סי' פ"ג מ"ש בד' הט"ז הנ"ל ובד' הגמ' דב"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בטור האבן שם ובפתח הבית סי' י"ז ובנו"ב סי' ר"ח שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ומ"מ לענין דינא נ' עיקר כהט"ז הנ"ל דאינו חייב להתאבל בס' אם הוא תוך ל' יום או לאחר ל' וכן מבואר להדיא בבשמים ראש סי' שפ"ה דאינו חייב להתאבל כהט"ז הנ"ל והובא דבריו בעמודי אור שם וכ' דכדאי הוא לסמוך עליו בדבר שנחלקו רבותינו האחרונים וכ"פ הח"צ הנ"ל והמח"א הל' אישות סי' ג' והחוסן ישועות בריש נדה וכעת ראיתי בשאגת ארי' החדש סי' י' שהשיג על ראיות הע"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה ומ"מ פ' להקל דאין חייב להתאבל וכ' דהא בכל התורה אזלי' בתר רובא ואפי' בד"נ כו' ואלו גבי אבילות אמרי' כל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו אע"ג דרוב ולדות בני קיימא נינהו ח"מ אזלי' בחר מיעוטי דנפלים להקל באבילות כו' ולא חיישי' לרובא ואזלי' בתר מיעוטי כ"ש דלא אזלי' בתר חזקה דגרע מרובא להחמיר באבילות הלכך כו' א"צ להתאבל עכ"ד יעוש"ה וכן עיקר לדינא

(ג) והנה לעיל בסי' א' סעי' א' פ' הרמ"א דאם בדקו איזו שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע אם נטל פ"א קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרי' השתא הוא דאתרע אבל אם לא נטל קבלה מעולם כל מה ששחט טרפה גם כל הכלים שבשלו בהן נוה ששחט צריכין הכשר והוא הכרעה בין האגודה לתשובות הרשב"א סי' רי"ח ובט"ז ס"ק ו' שם הק' על הרמ"א דהאגודה למד דין זה מפלוגתא דר"ה ור"ח בפ"ק דחולין י' בשוחט בסכין כו' ונמצא פגום ור"ת ס"ל כשר שמא במפרקת נפגמה וקי"ל כר"ת היכא ששיבר בה עצמות כו' ופרכי' לר"ח מטבל ועלה כו' לא עלתה לה טבילה אלמא דס' חציצה מוציא מידי ודאי טבילה ומסיק דשא"ה דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ויליף בעל האגודה מזה לשוחט שנבדק ונמצא שא"י אין להטריף הכלים דאדם אתרעי בהמה לא אתרעי ואוקי שוחט בחזקת שידע עד עתה וקשה מד' התוס' שם דהק' מההוא דריש נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע כולן טמאות משום דהרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו ול"א מקוה אתרעי אדם לא אתרעי וה"נ נעמיד בהמה על חזקתה ותי' ג' תי' הא דשאני מקוה דחסר ואתאי פי' שכבר התחילה לחסור מעט מעט משא"כ בסכין ועי"ל דהכא טעמא דעצם ודאי פוגם וגבי מקוה א"ל ודאי טבל דהא במקוה חסרה טבל ועי"ל דאין חילוק בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה והכא מתירין משום ס"ס שמא בעצם נפגמה ואת"ל בעור נפגמה שמא לא שחט במקום הפגימה וא"כ קשה על דינא דהאי שוחט כו' קושי' התוס' מאי שנא ממקוה דאזלי' לחומרא דאלו ג' תי' לא שייכא גבי זה השוחט התי' הא' ודאי אינו דהא שכחת ההלכות בא ג"כ מעט מעט שאין שייך לומר שידע הכל ובשעה חדא שכח הכל כו' דעינינו רואות באדם השוכח משנתו שוכח מעט מעט כו' וא"כ ע"כ כששחט עכשיו בשעה זאת ודאי אין לך לומר שעד הנה ידע הכל ובשעה אחת שכח הכל ויש לנו לאסור למפרע כההוא דמקוה וה"נ איתא במרדכי פא"ט גבי גבינות כו' בשם ר' יוסף קול צוף דכיון דאפשר לומר טריף ואתאי אסרי' הכל למפרע ה"נ כן הוא מטעם ששכח ואתאי והתי' הב' של התוס' ג"כ אין כאן דאין כאן שום ודאי לקולא אדרבה יש כאן פסול ודאי שא"י אלא שאין ידוע זמן השכחה וע"כ שבעל האגודה סמך על התי' הג' של התוס' כו' וע"כ צ"ל גם בשוחט זה יש ס"ס ס' ידע אז ההלכות ואת"ל לא ידע אימר שחט שפיר בלא פסול וא"א לומר כן דהא פסקי' כר"ח בשיבר עצמות דוקא חזי' דלא סמכי' על ס"ס שמא במפרקת נפגם ואת"ל בעור אימר לא שחט כנגד הפגימה ולא מכשרינן אלא בשיבר עצמות דוקא ולא זו בלבד אלא אף בשבירת עצם לא מהני לדידן רק כששיבר דרך שבירה א"כ בהאי שוחט שאין בו סברא למעליותא מ"ט נכשיר בי' ס"ס וא"ל דגם הכא יש סברא להתיר בצירוף הס"ס מכח דטפי מסתבר למתלי השכחה באיחור הזמן כל מה דאפשר ז"א דגבי סכין נמי נימא הכי דטפי מסתבר למתלי הפגם בחתיכה האחרונה דהיינו המפרקת דכל מה שהאדם חותך בסכין הולך ומתקלקל ואפי"ה בעי' דוקא שיבר עצמות כו' וג"כ א"ל בנ"ד להתיר הכלים לאוקמינהו בחזקתייהו דהיתה מתחלה ז"א דהא בגיטין ל"א ב' פירש"י גבי מקוה שנמדד כו' וז"ל כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהם בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן טמאות משמע אע"פ שיש להם חזקת טהרה לאותן טהרות לא מהני כיון דאיכא ריעותא במקוה ובטבל שם ה"נ כן הוא כאן וג"כ אין להביא ראי' מקידושין ס"ו בפלוגתא דר"י ור"ע כו' ושוב יש ראי' לפסק רמ"א בזה מתשובת הרשב"א סי' רי"ח באחד שלא ידע הל' שתי' ורצו להכשיר שחיטתו ששחט כבר מצד רוב מצויים אצל שחי' כו' ושמא עתה שכת ועד הנה ידע כל הלכות וא"כ כשר כל הבשר והכלים והשיב וז"ל ראובן זה אין אוכלין משחיטתו ואין או' במי שנבדק וא"י רוב מצויים כו' וכן אין או' העמד על חזקתו אלא מי שהוחזק מתחלה בסכין שבדקוהו