יד אליעזר חלק א קס

החזקה מכת הקול א"ו כנ"ל והוא תמי' כו' ואח"כ השיג על הנו"ב מה שהק' על הט"ז בראי' שלישית ועל הב"ש הנ"ל וכ' לבאר דבריהם דמה שהק' על הט"ז הנ"ל י"ל דודאי עיקר הסברא דכל דבר מוקמי' על החזקה דהיינו העת אשר אנו מסופקים בו או דמוקמי' העת ההוא דמסופקים על החזקה דמעיקרא או דמוקמי' על החזקה דהשתא היינו הואיל דמכאן ולהבא אנו מחזיקין בו עד"מ גבי מת אנו מחזיקין מכאן ולהבא ודאי למת דהיינו שנטמא מכאן ואילך וכן גבי מקוה דמוקמי' מכאן ולהבא בחזקת שלם דאם טבל טמא בו וטהר וכן גבי בוגרת דמוקמי' מכאן ולהבא בחזקת בוגרת כו' וכן גבי גרושה דאמרי' חזקה דהשתא דהרי גרושה לפניך עכ"ל דמכאן ולהבא היא ודאי בחזקת גרושה דמתירין לה לנשא לכן אם אין חזקה דמעיקרא מוקמי' נמי העת אשר אנו מסופקים בה החזקה שאנו מחזיקין בה מכאן ולהבא אבל בהא דס' ג"י הנ"ל ע"כ צ"ל כן כמו דאנו מחזיקין מכאן ולהבא לצורה זו דהוא צורה דראובן וזה ודאי אינו דאף מכאן ולהבא אנו מסופקים אם צורה זו צירה דראובן דעל זה אנו דנים וגם ל"ש לומר דאנו מחזיקין לצורה זו מכאן ולהבא לצורה שאנו רואין השתא זה ודאי אינו דלענין מה יחזיק ועוד אדרבה אם הוא צורה דראובן אדרבה ישתנה ודאי אחר ג"י לצורה אחרת כי כן רגילות להשתנות ולכך ל"ש חזקה דהשתא דהיינו שעת מציאתו לצורה כו' ולק"מ קושי' הנו"ב על הט"ז ועל קושי' הנו"ב על הב"ש הנ"ל כ' די"ל דה"פ כיון דאם רוצה לאוקמי המת על חזקת תי והשתא הוא דעת מפקי' חזקת חי מראובן אמרי' דלמא מפקי' חזקת חי ממת זה ואמרי' שהוא אחר ונותנין חזקת חי לראובן ואדרבה על ראובן אנו דנין נותנין לו חזקת חי אבל על אתר אין אנו דנין ואמרי' דלמא אחר הוא וכיון דאין אנו דנין על אחר ואין לנו נפקותא על האחר אם חי הוא או מת כיון דאין אנו מכירין ויודעין אותו ורק על ראובן אנו דנין שהוא חי וזהו מ"ש הב"ש כיון דלא ידעי' אותו ר"ל ולא אנו דנין עליו א"כ ל"ש לומר דאוקמי' על חזקת חי ועל דרך כלל להב"ש הוא כן כי אמרי' דאוקמא לראובן וממילא זה המת הוא איש אחר אף שנגד זה אתה נועל חזקת חי מאחר אין בכך כלום מאתר שלא ידעי' לי' ואין אנו דנין עליו וראי' לזה מב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דאחת ודאי פסולה אפי"ה כ"א בפ"ע יכול להעיד דמוקמי' לכת זו על חזקת כשרות ואף שאם מעמיד כח זו על חזקת כשרות נגד זה אתה נוטל חזקת כשרות מכת האחרת אפי"ה כיון שאנו דנין על כת זו ולא על האחרת אין בכך כלום כן הדבר הזה רק אם היינו יכולים לומר כאן דמכח שאתה נותן חזקת חי לראובן אתה מחיר אשתו של זה המת דאמרי' האחר מת או הוי שם כבת אחת דפסול אבל באמת כיון דלא ידעי' לי' הוי כזא"ז שפיר נותנין חזקת תי לראובן ואף שבכאן י"ל דאנו דנין על המת זה יהי' מי שיהי' יש לו חזקת חי והשתא הוא דמת וממילא הוא ראובן מ"מ מנ"ל דכן אנו דנין תחלה דלמא איפכא מתחלה תן חזקת חי לראובן וממילא זה המת איש אחר אשר אין אנו דנין עליו וא"כ חי' הב"ש עולה נכון על קושי' הט"ז עכ"ד והיינו כעין ד' הישוי"ע הנ"ל ועי' בש"ש שמעתא ז' פכ"א שכ' נמי כן ליישב ד' הב"ש מקושי' הנו"ב הנ"ל והביא נמי ראי' מהא דב' כיתי עדים המכחישות זא"ז כו' והאריך בזה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' נ"ח שכ' נמי כן ליושב ד' הב"ש הנ"ל דל"ש חזקה רק על מה שאנו דנין עליו כו' והביא דכן מבואר בר"ן פ"ב דכתובות גבי תרי ותרי כו' וברמב"ם פ"ב מהל' קידוש החדש הל' ז' גבי ראיות הלבנה כו' סברא זו והביא בהג"ה שם ד' הש"ש הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' היד החזקה והישוי"ע הנ"ל ועי' בב"ש אחרון חאה"ע סי' י"א שכ' נמי כן ליישב ד' הב"ש הנ"ל והביא נמי ד' הר"ן בכתובות הנ"ל ועי' בחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג שכ' נמי סברא זו דמה שנמצא א' מת אינו מגרע חזקת חי של בעל האשה שאנו דנין עליו והביא נמי ד' הר"ן בכתובות כ"ב הנ"ל כו' וכ' דכעין זה כ' הר"ן בשם הרמב"ן בגיטין בסוגיא דשליש דאין חזקת הקרובות שאינם באין לדין בפנינו מועלת לאותם שבאו לדין לפנינו כו' ומפ"ז דחה ד' הנו"ב שם סי' מ"ג והאריך בזה אך לא כ"כ ע"ד הב"ש הנ"ל ועי' בסי' כ"ד שם בתשובת הגאון מליסא אות ח' שכ' נמי סברא זו והיינו נמי כד' היד החזקה והישוי"ע הנ"ל ועי' בחתם סופר בגיטין שם מ"ש ע"ד הב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בהיד החזקה שכ' ע"ד הנו"ב הנ"ל שהסכים לתי' הב' של הנקוה"כ הנ"ל משום חזקת א"א כו' דעדיין יש לפקפק על תי' זה דהא לפמ"ש לעיל בשם הרמב"ן והרבה פוס' א"כ חזקת חי עדיף מחזקת א"א כיון דחזקת א"א תלוי בחזקת חי כמו שעדיף חזקת המקוה מחזקת הטמא וכ' אך נ"ל דהוי תרתי לריעותא חזקת א"א וחזקה דהשתא דהרי מת לפניך והוי כהאי מקוה דלעיל כו' ומיישב בזה קושי' הפ"י בכתובות ט' א' ד"ה לא צריכא כו' וגם מיישב בזה קושי' הט"ז על האגודה לעיל סי' א' סעי' א' כו' וכ' דבגוף הדבר שהכריע הנו"ב כמהר"ם מינץ הדין עמו דכן מוכח ממתני' דנדה גבי ראוהו תי מבערב שהוא רק לקדשים כו' עכ"ד ועי' בעצי ארזים סי' י"ז ס"ק קי"ד מה שהק' על הב"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' ליישב קושי' הט"ז הנ"ל עפ"ד התוס' בכתובות כ"ב ב' ד"ה הבא שהק' דהא בחטאת קאי דהא מוקמי' לה אחזקת א"א ותי' דחוקה דאשה דייקא ומנסבא מרע לחזקת א"א כו' ומש"ה חיישי' בס' זו לחומרא משום שיש לה חזקת א"א דבכה"ג ל"ש חי' התוס' הנ"ל דחזקה אשה דייקא ומנסבא דבזה ודאי לא דייקא וסומכת על העדים שאו' מת בעלה כיון שאין להם מכחישים דלהא ודאי לא חיישי' דשמא נשתנית צורתו של אתר שמת יותר מג"י לצורתו של בעלה ואף דאנן חיישי' לה איהו ודאי לא חיישי' כו' לכן אזלי' לחומרא משום חזקת א"א ויש נפ"מ לדינא בין חי' הב"ש הנ"ל דהטעם הוא משום חזקת חי של בעלה ובין חי' הנ"ל שהטעם משום חזקת א"א לענין ספי' דיבום והיינו כהחי' הב' של הנקוה"כ והנו"ב הנ"ל ולא הביא ד' הנקוה"כ הנ"ל ואח"כ הק' על מהר"ם מינץ הנ"ל מב"ב קנ"ט ב' האב שנשבה ומת בן בתו במדינה או בן בתו שנשבה ומת אבי אמו במדינה וא"י הי מית ברישא יחלוקו יורשי האב ויורשי הבן כו' ולסברת מהר"ם מינץ הנ"ל הו"ל לאוקמי נכסי בחזקת יורשי זה שמת בשבי' דזה שמת בפנינו יודעים באיזה זמן וזה שאנו מסופקים בו ה"ל למימר דמוקמי' לי' בחזקת חי ומת לאחר זמן כו' א"ו דליתא לסברת מהר"ם הנ"ל דבכה"ג לא הוי חזקת חי כיון שמת עכשיו בודאי וכסברת הט"ז הנ"ל וצ"ע עכ"ד ועי' בחתם סופר בגיטין שם שכ' עליו דלכאורה משם ראי' להיפך מדנקט האב שנשבה ולא אמר האב שהלך למדה"י אע"כ משום דאז הוי אמרי' אותו שאינו לפנינו מת השתא אבל שבוי לא מוקמי' בחזקת תי וכמ"ש התוס' בשמעתין ובב"מ עכ"ד ועי' בדברי חיים שם סי' נ"ח שכ' נמי לדחות ראי' הע"א הנ"ל דלפמ"ש התוס' ב"מ ל"ט ב' ד"ה דלמא דבנשבה חיישי' טפי למיתה לפי שעשו לה יסורין כו' א"כ אזיל החזקת חי והוי ס' השקול לכך יחלוקו עכ"ד והיינו כהחתם סופר הנ"ל ועי' בס' יד אלי' בח' הכתבים אות ח' חזקה סי' כ' ובברכת אברהם עירובין ל"ה ב' מ"ש והאריכו בזה. ועי' בשעה"מ בהל' אישות שם שהביא בשם המוצל מאש סי' כ"ה שהק' על מהר"ם מינץ הנ"ל מד' הר"ן בגיטין ע"ו אמתני' דקתני אם א"י אם הגט קודם למיתה או מיחה קודם לגט חולצת ולא מתייבמת וכ' הר"ן וז"ל דלא מוקמי' לי' בחזקת תי ונימא דלאחר יב"ח נות דכיון דהשתא מח מקמי הכי מספ"ל אימא בתוך יב"ח מת עכ"ל הרי מבואר דכיון דעתה מת ואתרע לה חזקה לא אזלי' בחרה ע"כ קושי' ועי' בחידושי הגרשוני שהביא ד'